השביזות של פלורידה

מאת יוסי כהן

פט ריילי עשה בקיץ כמה מהלכים גאוניים כדי לתת להיט את העומק שיאפשר לה להיאבק על תואר האליפות ולקחת לפחות את אליפות המזרח. הוא הביא בעסקה גאונית משארלוט את אדי ג'ונס ואנתוני מייסון, שלף מפורטלנד את בריאן גראנט ושלח לעזאזל את ג'מאל משבורן, קלרנס וות'רספון, וושון לנארד ופי ג'יי בראון. ריילי הבטיח בעונה שעברה שאם הקבוצה לא תגיע להישג משמעותי בפלייאוף הוא יאלץ לפרק את החבילה וזה בדיוק מה שהוא עשה. למרות שהצהיר כמה הוא אוהב את משבורן ובראון לא היתה לו שום בעיה לזרוק אותם כדי להביא את ג'ונס הנוצץ וגראנט היעיל. הכל למען המטרה.

בחלומותיו הורודים ראה ריילי סגל שמורכב מחמישיה שיש בה שחקן תותח בכל עמדה: הסנטר הכי טוב בליגה אחרי שאקיל או'ניל (מורנינג). הרכז הותיק ומחליפו (טימי הארדווי ואנתוני קרטר). הגארד-סמול פורוורד הכי מוכשר בליגה (אדי ג'ונס) ושני פאוורים תורמים ויעילים (בריאן גראנט ואנתוני מייסון). סביבם קיבץ ריילי כהרגלו חבורה אפורה ולוחמת שיודעת להרביץ ויכולה לתת פייט מוצלח לשאקיל או'ניל בגמר, אותו כבר יכול היה ריילי לראות באופק. את איי. סי. גרין הוא הביא בשביל הזכרונות ואת דון מק'לין כדי שישיר לו את "אמריקן פיי" (סתם...). אבל ב-NBA, כמו בכל ספורט מקצועני, פציעה אחת יכולה לשבור תוכנית שלמה.

בפאזל של ריילי, מורנינג היה החתיכה הבסיסית ביותר. כמו הקמח ללחם, כך היתה חשיבותו של מורנינג לקבוצה, או במילים אחרות: החוליה החשובה ביותר והמקשרת בין כל מערכי הקבוצה. ואז הגיע אותו יום ארור, שבו התגלה אצל מורנינג ליקוי בתפקוד הכליות והסנריו הגרוע ביותר שיכול להיות: הסנטר בחוץ לכל העונה ולך תדע אם אי פעם יחזור. ביום ההוא נגמרה למעשה העונה של מיאמי.

בריאן גראנט עושה עבודה טובה אבל ג'ונס וטימי סובלים מפציעות כרוניות, כך שעם גראנט ומייסון אנו מוצאים שמות כמו אדי האוס וברוס בואן ברשימת הקלעים. שימו לב למספר הנקודות שמיאמי קלעה בחמשת המשחקים האחרונים: 80, 67, 73. מכבי כרמיאל קולעת יותר, ורק ב-40 דקות. זה לא שלמיאמי אין את הפוטנציאל לעשות את זה, אבל בשביל שדברים יתחילו ללכת לכיוון הנכון חייבים ההיט סגל בריא לאורך זמן. כשג'ונס והארדווי משחקים בכסאות מוסיקליים, אין למיאמי שום סיכוי לעשות משהו בליגה הזו. עכשיו הם עומדים על מאזן של 5 נצחונות ו-8 הפסדים, אבל העונה עוד ארוכה ולריילי יש הרבה סבלנות. לפחות עד שהוא שוב יפסיד לניקס בפלייאוף.

באורלנדו הסיפור דומה אבל המרכיבים שונים. כשדוק ריוורס כמעט לקח את המג'יק לפלייאוף בעונה שעברה, הפרשנים בארה"ב הכתירו אותו כמאמן העונה. אמרו שיש לו סגל שמתאים לקליפרס, שאין להם כשרון ושריוורס עשה עבודה נפלאה. מרוב סופרלטיבים, הפרשנים שכחו שהמזרח כל כך חלש ושאם תקחו את מכבי ת"א ותוסיפו לה שני קלעי NBA סבירים ומחליף ראוי להאפמן, גם היא תוכל להילחם על מקום בפלאייוף.

ואז הגיע הקיץ והפרשנים ליקקו את האצבעות. טרייסי מק'גריידי. וואו. גראנט היל, יו הו! ועוד פעם שכחו הפרשנים כי גראנט היל הוא כזה פלופ, ומק'גריידי היה בסך הכל כינור שני ליד המלך האמיתי של הליגה, אחד וינס קרטר. ואז חיברו אחד ועוד אחד, שמו בנוסחאות טיפשיות והוציאו את המסקנה הבאה: אורלנדו תזכה במקום הראשון במזרח בעונה הרגילה. עכשיו, כשהיל פצוע, ואלוהים יודע כמה זמן עוד יעדר, מק'גריידי סוחב את הקבוצה על הגב שלו. לבד. המג'יק נפלו למאזן של 9:5, כשהנצחונות מגיעים מול נמושות דוגמת וושינגטון, גולדן סטייט, שיקגו ואטלנטה. מול קבוצות בקליבר רציני הפסידו המג'יק, כולל שני הפסדים אכזריים בהארכה.

זה לא שדרל ארמסטרונג לא שחקן טוב. גם ג'ון אמיצ'י ממש בסדר ובו אאוטלו יכול לפרנס כמה טורים של עופר שלח בנושא "המקבילה המקצוענית של נדב הנפלד". אבל לכל אוהדי אורלנדו מימי שאקיל ופני, יש לי בשורות לא טובות. השנה לא יהיו לכם צרות כי המג'יק נראים כמו שום דבר. מק'גריידי הוא תותח, אבל כשהיל יחזור כולם יגלו את השקר: הבחור הטוב מדיוק אולי מתאים להיי-לייטס, אבל טבעת אליפות הוא יוכל להביא רק בגלגול הבא. איזה מזל שוינס קרטר הגיע לליגה כדי לסדר לדיויד שטרן קצת יחסי ציבור.