לא סתם הוא נראה כמו אברהם גרנט החדש: סיכום מחזור על ברק בכר

החצים שהפנה מיכאל אוחנה כלפי הפועל באר שבע בשבוע שעבר היו אמורים להרעיל בעיקר את המאמן ברק בכר. אחרי הכל, המסר שעלה מהטקסטים השונים שיצאו מאזור השחקן היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי עבור איש מקצוע מוערך כבכר. לא היתה כאן טענה רגילה מהסגנון של "המאמן לא סופר אותי". או "המאמן לא נותן לי צ'אנס להוכיח מה אני שווה". אפילו לא "אני משחק מסיבות לא מקצועיות". מיכאל אוחנה ירה לכיוון מאמנו את החץ הרעיל ביותר. הוא רמז בצורה הכי ברורה שיש: אני לא מקבל דקות כי אני בנתק עם הסוכן דודו דהאן.

עבור מאמן הפועל באר שבע, לא יכולה להיות ביקורת משפילה יותר. לראשונה בא שחקן, או מקורביו אם רוצים לחרטט, ומאשר את השמועות הכי זדוניות שמפיצים שונאי המועדון המצליח בישראל: הכל נקבע שם על פי צרכי הסוכן של בכר ושל רוב הסגל הקיים. לא יכול להיות ערעור גדול מזה על סמכות המאמן, על דמותו הישרה, על אישיותו הספורטיבית. אין, אין דרך חמורה יותר לתקוף את בכר.

לכן גם ההחלטה של בכר להחזיר את אוחנה למגרש מספר ימים אחרי אותה סערה, היא לא פחות ממדהימה. היא מלמדת בצורה הטובה ביותר על סוד ההצלחה של המאמן. רבים היללו את ראשי המועדון על היכולת להבליג על מה שעשו אוחנה ומקורביו. אחרים תהו מדוע שחקן כמו בוזגלו כן נענש בעבר על מעשה דומה ואוחנה לא. אבל הסיפור המקרה הזה הוא בכר, בעיקר בכר, קודם כל בכר, לא באר שבע. העלבון היה בעיקר שלו.

עוד בנושא:

יעקב שחר העביר ההחלטה על מאמן מכבי חיפה למו אלאך: "הקלפים בידיים שלו"
הפועל חיפה ניצחה 0:1 בדרבי, גנסארי כבש (12)
גיא לוזון לא מתכוון להתפטר, ייפגש עם יעקב שחר
ברק אברמוב התנצל: "אני ובני יהודה מכבדים את ההתאחדות לכדורגל"

אף מאמן ישראלי עם אגו שלמה שרפי קלאסי לא היה סולח לאוחנה. בטח לא כל כך מהר. אבל ברגע אחד, בהחלטה אחת, יכולנו ללמוד כמה מאמן באר שבע עשוי מחומרים אחרים. עד כמה עולם הערכים שהוא מגיע איתו למגרש הוא שונה: משכיל יותר, מעמיק יותר, חכם יותר. ומכאן גם מנצח יותר.

אולי רק מאמנים ברמה של אברהם גרנט מסוגלים להבין שמאחורי דברי התוכחה של אוחנה לא מסתתר שום אינטרס, רק רצון עז לשחק ולהצליח. אולי רק מאמנים ברמה של אברהם גרנט מסוגלים לזהות זאת ולהחזיר אותו מיד למגרש. לא סתם כנראה אומרים שמאז גרנט לא צמח בישראל מאמן שיש לו את כל החבילה כמו בכר. מאמן שיש לו גם יכולות בניהול שחקנים וגם יכולות בניהול בני אדם. בכר, מספרים, בחר להעביר לאוחנה בחודשים האחרונים סדרת חינוך, וזו גם אחת הסיבות למיעוט הדקות של הקשר. כמה גאוני מצידו להפוך את עורו בדיוק ברגע שבו אוחנה מתפרק, מתרסק, ונותן לכל הזעם שחלחל אצלו, להשתלט על הכל. כמה מבריק.

זו, כאמור, רק דוגמה קטנה, למסר הגדול יותר: ברק בכר הוא היתרון המרכזי של באר שבע על הליגה. לא וואקמה, לא מליקסון, קודם כל המאמן המיוחד הזה והכיסא המאוד חזק שלו. בזמן שמכבי תל אביב שוברת את הראש מה לעשות עם ג'ורדי, בימים בהם מכבי חיפה לא יודעת איך לטפל בגיא לוזון, בתקופה בה אדם כמו בני בן זקן מאמן את בית"ר ירושלים, באר שבע רק הולכת ומתחזקת בזכות האיש שהיא שמה עליו את כל הקלפים. הערן זהבי החדש של הליגה.

עד שהליגה הזו לא תמצא פתרון ליתרון המרכזי של באר שבע, עד שיגיע מועדון כלשהו ויעמיד מול בכר איש מקצוע שייתן לו תחרות אמיתית, הדבר היחיד שיכול להפיל את האלופה בשנים הקרובות הוא המשברים שהיא מייצרת. כפי שראינו בשבוע שעבר, גם הם כבר לא כל כך יעילים.

המשבר התורן של מכבי חיפה ואיתו גם הדרישה השבועית לפטר את המאמן, היא שעת מבחן לא קטנה עבור המנהל המקצועי מו אלאך. זהו רגע בו אולי נתחיל להבין האם ההולנדי מגיע עם הרגלים אחרים לגמרי מאלו הנהוגים במכבי חיפה בשנים האחרונות. האם יש לו חשיבה אחרת, יכולת עמידה בלחצים משופרת ושפה חכמה יותר בניהול משחק הכדורגל. או בקיצור: האם אתה גם מסוגל להודיע שאתה נשאר עם המאמן הקיים, וגם יכול לעמוד בזה אחרי תוצאה מלחיצה.


בעולם המושגים של מכבי חיפה 2018 השאלה כעת היא האם צריך לפטר את גיא לוזון. מו אלאך צריך להגיד לממונים עליו שזו בכלל לא הסוגיה. הנקודה היא אחרת: האם למכבי חיפה יש כרגע מאמן טוב יותר בקנה שהיא יכולה להביא. האם היא מסוגלת לצרף כעת במקומו של אותו לוזון את המאמן איתו היא רוצה לצעוד לעבר השקיעה, לעבד עתיד טוב יותר.

אם לא, אלאך צריך לכנס כבר היום מסיבת עיתונאים ולהכריז: לוזון הוא מאמן מכבי חיפה עד סוף העונה. לא משנה מה יהיו התוצאות, לוזון יגמור איתנו את העונה. אמרנו לכם את זה בהודעה לפני מספר שבועות, הוא צריך לחדד, אבל היום אני כאן כדי להדגיש זאת בפעם האחרונה. אני מבין מאוד את הכעס של האוהדים, הוא חייב להדגיש, אבל שום דבר לא ייצא לנו מהחלפת מאמן נוספת באמצע העונה. זה כבר הפך להיות הרגל רע שמכבי חיפה לא מסוגלת להשתחרר ממנו. חיידק שכל הזמן צץ. כל הפסד, כל תיקו, ומיד השאלה הזו עולה ומשתלטת. אני כאן, אלאך צריך להכריז, כדי לשנות את סדר היום. אני כאן לא רק בשביל להגיד שאנחנו חושבים לטווח ארוך, אלא באמת כדי לעמוד בזה.

כולנו זוכרים מה קרה למכבי חיפה כאשר פיטרה מאמן בעונה שעברה: היא התחייבת באמצע עונה למאמן שהיא לא בנתה עליו ובילגנה את כל התהליך החדש שהיא רוצה להיכנס אליו. סגל בהון עתק ניתן למאמן שעד לפני שנה היה פרסונה נון גראטה במכבי חיפה. ולמה? כי הלחץ שאחרי הפסד בדרבי היה קשה מנשוא.

מי שראה את מכבי חיפה בהפסד האחרון בדרבי אמש, מבין שיש לה העונה לא מעט שחקנים טובים. הדברים משתפרים לאט לאט. אליפות גם ככה לא תהיה. העונה הזו צריכה להיות מוקדשת לזיהוי האנשים שצריכים להישאר במועדון, ולא למי שצריך ללכת. אין שום טעם להכניס סחרור חדש במערכת.
הדרך היחידה להרגיע את כולם היא דווקא להוריד מסדר היום את שאלת המאמן עד סוף העונה. אלא אם אלאך יכול להביא כעת את המאמן עליו הוא רוצה לבנות את העתיד של מכבי חיפה. כל אחת החלטה אחרת תפגע מאוד בסיכויים של המאמן הבא אחרי לוזון להשיג תוצאות שונות.

הבעיה של מכבי תל אביב עם ג'ורדי קרויף היא הרבה יותר גדולה ממתי הקטאלני יפסיק לאמן את המועדון. מעל המועדון מרחף ענן שחור יותר, שבסיומו מכבי תל אביב יכולה לחזור להיות מכבי חיפה של ימינו, היא מכבי תל אביב מימי לוני הרציקוביץ: מי יהיה איש המקצוע שיירש אותו. מי יהיה האדם שיביא למכבי תל אביב רעיון אחר.

בראיון לוואלה! ספורט אמר מוטי איוניר השבוע, כמו עוד רבים אחרים לפניו, שצריך להחזיר את קרויף לעמדת המנהל המקצועי. זו כנראה תהיה טעות. השגיאה הכי בסיסית של מועדון שירד מגדולתו היא להחזיר משהו מהעבר. לחפש עוד כמה טיפות בלימון שנסחט עד הסוף. עידן ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב נגמר. אם לא יקרה נס העונה, מכבי תל אביב צריכה להיות עסוקה בעיקר במנהל המקצועי הבא שיבוא למועדון. בדמות המקצועית שתוביל לעבר עתיד חדש.

זו שאלה מפחידה, מאוד מפחידה, גם כי כולנו זוכרים מה היתה מכבי תל אביב לפני קרויף. עד בואו, גם מיטש גולדהאר נראה כמו לוני הרציקוביץ'. או יעקב שחר, אם רוצים להיות יותר נחמדים. החיבור בין החשיבה של הקנדי והקטאלני היה מושלם. ספק רב אם גולדהאר יוכל להתעלות על ההחלטה ההיא.

בכל יום שעובר הספק הזה רק גדל. כולנו ראינו את שורת המינויים של גולדהאר בשנים האחרונות בצמרת המועדון: למכבי תל אביב אין באמת מנהיג אמיתי בשדרה הניהולית, והכל נראה טלאי על טלאי. מיהו אותו אנגלידיס, מה פועלו של מנספורד, איש באמת לא יודע. טביעת האצבע שלהם, בכל מקרה, היא ממש לא מהותית. וכאשר מצרפים לכך את הנעשה במחלקת הנוער ואת כמות הדקות בהן שהה גולדהאר בשנתיים האחרונות במשחקי מכבי תל אביב, שאלת היום שאחרי קרויף צריכה להחריד את הצהובים.

כנראה שלא סתם גולדהאר מושך את הזמן עם הפרידה מקרויף בשנתיים האחרונות. פעם הוא מוריד אותו לדשא, פעם הוא מחזיר אותו ליציע, פעם הוא נותן לו חוזה נוסף ופעם הוא מכריז עליו בתור המאמן החדש של מכבי תל אביב. כנראה שגולדהאר באמת לא יודע מה לעשות אחרי קרויף. הפרידה מג'ורדי היתה צריכה להיעשות מזמן, אבל גולדהאר ממשיך להתעקש על הנוסחה הישנה שכבר לא עובדת. אולי כי באמת קשה לו לחשוב על נוסחה חדשה.

קבוצה מוזרה, בני סכנין העונה. היא לא טובה, אבל היא לא תרד ליגה. היא מאוד נחלשה, אבל קשה לראות קבוצת תחתית שמסוגלת לסכן אותה. בלי שחקנים, בלי איזה מאמן נוצץ, סכנין עדיין במקום בטוח. הבעיה עם סכנין של העונה היא לא רמת הכדורגל: מדובר פשוט בסתם קבוצה. לא מעניינת, לא מרגשת, לא מיוחדת, לא גרועה במיוחד ובטח לא טובה מדי: פשוט סתם קבוצה. אשדוד פלוס לייב.

וזה משהו שסכנין לא יכולה להרשות לעצמה. לסכנין תמיד היה משהו להציע מעבר לכדורגל, אבל העונה היא לא גורם משפיע או מעניין. המשחק מול באר שבע זו הזדמנות לשנת מעט את התמונה האפורה הזו, אבל ספק רב אם תימצא בו איזו דמות שתחזיר את סכנין ליהנות קבוצה שנמשיך לדבר עליה אחרי שסיימנו להביט בלוח התוצאות.