קול מן העבר: האם נוריס קול מסוגל להיות בעל הבית של מכבי תל אביב?

כשנבן ספאחיה ושרונאס יאסיקביצ'יוס יעלו על הפרקט ביד אליהו ויעמדו זה לצד זה על הקווים, מחשבותיהם ודאי ינדדו אחורה בזמן, אי שם לשנת 1999, לפעם הראשונה בה דרכיהם הצטלבו. אז, לפני 18 שנה, הייתה ביניהם שותפות גורל. ז'מאגו סגאדין האגדי, מאמן ליובליאנה דאז, נתן לשניים את הזדמנות חייהם: שאראס בן ה-23 קיבל צ'אנס ראשון בקריירה בקבוצת יורוליג, אחרי עונת פריצה בריטאס וילנה בגביע ספורטה. ספאחיה בן ה-37, מאמן בתחילת דרכו, זכה אף הוא לטבילת אש ראשונה במפעל הבכיר של היבשת, כשסגאדין מינה אותו לעוזרו.

העונה הזו, שהסתיימה עם זכייה בדאבל הסלובני ופריצה לתודעה, הזניקה לשניהם את הקריירה במהירות הבזק. שאראס נחטף על ידי ברצלונה, והמשיך לשנים מזהירות שהפכו אותו לאחד מגדולי שחקני אירופה בכל הזמנים. גם ספאחיה החליט לצאת לדרך עצמאית כבר בתום עונה אחת בלבד, קיבל את המפתחות מציבונה זאגרב ומיצב את עצמו בזריזות מרשימה כאחד המאמנים הבולטים והמבטיחים ביבשת.

על אף העובדה שעבדו יחד באופן יומיומי רק לזמן קצר, נוצרו בין השניים יחסים קרובים, יחסית. בגלגולו הקודם במכבי תל אביב, עשה ספאחיה מאמצים כבירים כדי להחזיר את שאראס לישראל ואף הצליח לשכנע אותו שיהיה זה מהלך כדאי, אולם שחרורו מגולדן סטייט, בה יובש על הספסל בזמנו, היה כרוך ביותר מדי בירורקטיה. לבסוף הצליחו השניים לאחד כוחות בשנת 2010: ספאחיה שאימן את פנרבחצ'ה/אולקר חיפש בנרות מנהיג לקו האחורי ואף דאג ששאראס, שהיה חתום בריטאס וילנה, ישוחרר תמורת סכום סמלי. אולם הקשר החיובי ביניהם ידע עליות ומורדות הפעם. הרכז המחונן כבר היה בשלהי הקריירה, והמאמן הקרואטי לא שש להעניק לו אשראי בלתי מוגבל. התפקיד שייעד לו היה ספציפי למדי, ולכן גם תרומתו הייתה צנועה מאוד ביחס לסטנדרטים.

בספרו האוטוביוגרפי (המצוין) שראה אור ב-2015, שאראס התלונן על הקיבעון המחשבתי שאפיין את מאמנו באותם ימים. "לא משנה כמה טוב הייתי, תמיד קיבלתי 15 דקות. זה הרגיש כאילו אין שום כוח בעולם שמסוגל לשנות את ההחלטה הראשונית שהוא קיבל לגבי מקומי בהיררכיה", כתב. אנקדוטה נוספת שהביאה להרעה ביחסים התרחשה אחרי משחק ליגה מול אנדולו אפס בחודש מאי: ספאחיה הבטיח לשחקנים כי ניצחון יקנה להם שני ימי חופש רצופים, שנחשבו לפריבילגיה נדירה. אחרי שהוביל את פנר לניצחון המיוחל, החליט שאראס לנצל את 48 השעות החופשיות עד תום. הוא רכש לעצמו כרטיס לגמר ליגת האלופות בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד, שנערך בוומבלי בתזמון מושלם, רק כדי לגלות שספאחיה מטיל על כך וטו ומתעקש שימי החופשה ינוצלו אך ורק בתוך תחומי איסטנבול. שאראס הזדעק ומחה ללא הועיל, ולבסוף חילק את הכרטיס האקסקלוסיבי לחבר שלא הוטלו עליו מגבלות גאוגרפיות משונות שכאלו.

עוד בנושא

21:00, ערוץ 10: מכבי תל אביב במשחק קריטי מול ז'לגיריס ושאראס
יאנקונאס: "שאראס תמיד צעק עלינו גם כשחקן. הוא שינה לנו את החשיבה"
שאראס על מכבי תל אביב: "לא הייתי רוצה לאמן קבוצה בלי מקומיים"

הערב הם ייפגשו לראשונה בתור שני מאמנים, למה שאמור להיות קרב סגנונות על הפרקט ומחוצה לו. סביר להניח ששאראס המאמן - זה שמספק מונולוגים ויראליים בגנות החשיבות המוגזמת שמיוחסת לכדורסל - לא היה מונע משחקנו את התענוג שבצפייה מגמר ליגת האלופות מגובה הדשא. כך או כך, המדיניות שלו שונה לחלוטין מזו של ספאחיה לא רק מבחינה מנטלית, אלא גם מקצועית. הקרואטי שמרן יותר ושם דגש הגנתי מובהק, בעוד הליטאי משוחרר יותר ובעל אוריינטציה התקפית, בדיוק כפי שהיה בתור שחקן.

זה בא לידי ביטוי גם בסטטיסטיקה: ז'לגיריס מדורגת במקום השני ביורוליג באסיסטים (20 למשחק), בעוד מכבי תל אביב תופסת את המקום הלפני-אחרון (12.2); ז'לגיריס לוקחת יותר סיכונים וכפועל יוצא מכך מאבדת הרבה (13.7 למשחק, שני הכי גבוה ביורוליג), בזמן שמכבי תל אביב שומרת על הכדור בקנאות (10.4 למשחק, שלישי הכי נמוך במפעל); ז'לגיריס היא קבוצת ההתקפה היעילה ביורוליג (מובילה את המפעל באחוזי קליעה "אמיתיים" - True Shooting - עם 53.6), בעוד מכבי תל אביב רחוקה מלצבור נקודות בצורה אפקטיבית (שלישית מהסוף באחוזי קליעה אמיתיים, עם 45.7).

זה, כמובן, לא בהכרח מעיד על חולשה של ספאחיה. כמו ז'לגיריס, גם מכבי תל אביב מאומנת היטב, בטח ביחס לקבוצה חדשה לחלוטין. כמו כן, חומר השחקנים של הצהובים הוא זה שמכתיב למאמן במידת מה את סגנון המשחק, ולא להפך. ספאחיה הוא גם מאמן ותיק ומנוסה בהרבה משאראס, שעדיין עושה את צעדיו הראשונים על הקווים. ובכל זאת, אי אפשר שלא לתהות אם הפרופיל המקצועי של שאראס מתאים יותר לסגנון שמכבי תל אביב התפרסמה בו לאורך השנים, עם כדורסל מהיר, משוחרר והתקפי.

"יש מאמנים שאוהבים להיות בשליטה כל הזמן, אבל אני יותר מחובר למאמנים שנותנים חופש לשחקנים", אמר שאראס בראיון לאתר היורוליג בחודש שעבר. "פיני גרשון, למשל, היה המאמן שנתן לי הכי הרבה חופש בקריירה, ואלו היו השנים הטובות ביותר שלי בתור שחקן. אוברדוביץ' היה מאמן מאוד שיטתי, אבל הוא איפשר לך המון מרחב פעולה בתוך השיטה. במשך הרבה שנים הרגשתי שהייתי היד המכוונת של המאמנים שלי על המגרש. אפשר לומר שהייתי מאמן על המגרש. לכן, היום אני משתדל לתת גם לשחקנים שלי להיות מאמנים על המגרש".

מה שמחבר אותנו אוטומטית לנקודה הבאה.

יש משהו סמלי בכך שמכבי תל אביב הנוכחית, זו שעדיין בונה היררכיה ומחפשת מנהיג, פוגשת דווקא עכשיו את שאראס, האיש ששמו מופיע לצד ההגדרה המילונית של בעל בית. כמעט חודשיים עבו מאז פתיחת העונה, ובהיכל עדיין מחפשים אחר השחקן שיגדיר את הקבוצה הנוכחית, זה שיהיה מאמן על המגרש ששאראס היה. בכובעו הנוכחי כמאמן ז'לגיריס, שאראס כבר מצא את המאמן על המגרש שלו: קווין פאנגוס הוא השחקן המוביל ומקבל רישיון להוביל ולהנהיג, לקחת זריקות קשות, לשאת בעול ההתקפי במשחקים צמודים. למכבי תל אביב הנוכחית עדיין אין שחקן כזה. פייר ג'קסון מוביל את הקבוצה בנקודות, אבל מציג תנודות קיצוניות ביכולת; דשון תומאס הוא סקורר מצוין, אבל בעל אופי של שחקן משלים; מייקל רול הוא הזרוע המבצעת של ספאחיה על הפרקט והכי קרוב להגדרה של "מאמן על המגרש", אבל גם הוא לא בנוי להוביל;

במילים אחרות, כל הדרכים מובילות לנוריס קול.

הגארד הזריז, ועל כך מעידים גם שחקנים במכבי תל אביב, הוא המנהיג של הקבוצה מחוץ למגרש. גם על הפרקט יש לו חשיבות עצומה: הוא מוביל את הצהובים במדד הפלוס/מינוס (הקבוצה ניצחה ב-39 נקודות בסך הכל בדקות בהן היה על המגרש), ואיתו גם ההגנה נראית הרבה יותר טוב (מכבי תל אביב סופגת 24.1 נקודות פחות פר 100 פוזשנים למשחק בדקות שהוא נמצא בהן על המגרש. זה הופך אותו לשחקן ההגנתי השני הכי חשוב לקבוצה שלו ביורוליג).

מצד שני, התקפית הוא רחוק מלהיות המנהיג שמכבי תל אביב מאחלת לעצמה: הוא לקח הכי הרבה זריקות לשתי נקודות ביורוליג (90), אבל קלע אותן באחוזים נמוכים (40%), ואחוזי הקליעה שלו משלוש מחרידים (20%). פתיחת העונה שלו הייתה מרשימה גם בצד ההתקפי, אבל מאז 22 הנקודות שקלע מול אולימפיאקוס במחזור השלישי, הוא עומד על 7.3 נקודות בלבד למשחק, באחוזים איומים (34 אחוז לשתי נקודות ו-0 מ-7 מהשלוש). ליכולת ההתקפית המוגבלת שלו, בעיקר המגרש העומד, יש השפעה מכרעת על הצהובים. איתו על המגרש, המדד ההתקפי (נקודות פר 100 פוזשנים) של מכבי תל אביב צונח ל-79.2, הכי נמוך מבין השחקנים המובילים (רק יובל זוסמן, איתי שגב וג'ון דיברתולומאו מדורגים נמוך ממנו).

עדיין לא צריך להגיע למסקנות נחרצות, אבל לעת עתה נדמה שקול סובל מאותן בעיות מהן סבל ב-NBA. ברבות השנים קול עשה לעצמו שם של שחקן התקפי בעייתי מאוד, שרחוק מלהתאים לכדורסל המודרני (במהלך שנותיו ב-NBA, הוא לקח יותר זריקות מחצי מרחק מאשר שלשות). במאמר מכונן שפורסם ב-ESPN בזמנו, נטען כי הוא החוליה החלשה של מיאמי הגדולה ונכתב אודותיו כי "מדובר בסקורר בלי שום יכולת לקלוע". היעילות ההתקפית שלו ירדה עם השנים, ובעונתו האחרונה בליגה הטובה בעולם, במדי אוקלהומה סיטי (שיחק 13 משחקים בלבד באותה עונה, כך שהמדגם קטן יחסית) אחוז הקליעה האמיתי שלו (TS%) עמד על שיא אישי שלילי של 38 - הנמוך ביותר מבין כל הגארדים באותה עונה.

לרגעים, נדמה היה בפתיחת העונה שחוסר היעילות ההתקפית שרדפה אותו ב-NBA נעלם כשקול מתמודד מול שומרים משונמכים ביורוליג. יכולת החדירה שלו אכן באה יותר בקלות ביבשת הישנה, אבל בסך הכל, נדמה שאותה חולשה שבלטה לרעה כל כך ב-NBA, נחשפת גם העונה.

לכן מסתמן שמכבי תל אביב תצטרך לחפש בעל בית אחר. בהתחשב באופיים של שאר השחקנים בסגל, זו לא תהיה משימה פשוטה כלל וכלל. אולי זה הזמן להחזיר את ניקולה וויצ'יץ' מפרישה.