שיעור בצניעות: על התבוסה הכואבת של נבחרת ישראל בכרתים

בווידאו: אוסטרליה נגד יפן במוקדמות אליפות העולם

יש משהו לא הוגן בכל התייחסות מקצועית למשחקי מוקדמות אליפות העולם השבוע. נבחרת ישראל, כמו יריבותיה, התאמנה פעמים ספורות בלבד, בלי משחקי אימון, ועלתה לשני משחקים חשובים. מאמן יכול ללמד בתקופת זמן כזאת תרגילים ואפילו כמה הגנות, אבל ההשפעה שלו על שחקניו, על הרגליהם, על קבלת ההחלטות שלהם ועל התיאום מינימלית. אי אפשר לשחק כדורסל טוב, בכל רמה, בלי להתאמן.

למרות זאת, משחק ההפסד ביוון עשוי ללמד משהו את הכדורסל הישראלי: שיעור בצניעות. יודעים מה? תשכחו מזה. אף אחד לא לומד כאן כלום, לקחים נשכחים בשניות ושינויים קולקטיביים הם חלום באספמיה. אז בואו נתקן את הניסוח: אם למישהו בישראל או בכדורסל הישראלי היה רצון או יכולת להפיק לקחים, המשחק ביוון היה מלמד אותו שיעור בצניעות.

קחו למשל את פיני גרשון, המנהל המקצועי של נבחרות הכדורסל (בהצלחה בריאליטי, זה חשוב לעתיד הענף), שאמר באחרונה מספר פעמים שמגמת הסמול בול בכדורסל העולמי טובה לכדורסל הישראלי, כי אין לנו גבוהים. גרשון טועה. מגמת הסמול בול, שכרגע די פוסחת על הכדורסל האירופי, בטח על כדורסל הנבחרות (יוון הקפידה להחזיק על הפרקט לאורך רוב המשחק סנטר דומיננטי), מיטיבה עם שחקני כדורסל טובים, מיומנים, כישרוניים, גם אם הם ענקים כמו קריסטפאס פרוזיניגיס, ניקולה יוקיץ' או קווין דוראנט. קצב המשחק עולה, רמת הביצוע הופכת מורכבת יותר והדרישות מכל שחקן בכל עמדה גבוהות יותר מאשר בעבר.

שחקנים ישראלים לוקים ברמת הביצוע בכל העמדות – בפנים ובחוץ, נמוכים וגבוהים. אין לנו קלעים טובים, שחקני פיק אנד רול טובים, שחקני פוסט אפ טובים ושומרים טובים. בקצרה: אין לנו שחקנים טובים. במשחק ביוון התברר שהיינו חולמים אפילו על סמול פורוורד ברמתו של חאריס יאנופולוס מרתימנו כרתים. נבחרת א' של ישראל, מינוס עמרי כספי (וזה ווחאד מינוס, למען ההגינות) הובסה על ידי נבחרת ב' של יוון מחוזקת בניק קלאתיס. כאמור, שיעור בצניעות.

עוד בנושא:

נבחרת ישראל הובסה על ידי נבחרת יוון 82:61
קטש: "שמח על השבוע שעברנו, נהניתי מאוד לאמן את השחקנים"

אמירה לא צנועה נוספת, ולא אופיינית, הייתה של עודד קטש, שציין שנבחרת יוון אמנם חזקה אך משחקת כדורסל "לא מתוחכם", כהגדרתו. אפשר להבין את מאמן הנבחרת הטרי: הוא אסתטיקן אמיתי של המשחק, מאמן שטורח להתעדכן בחידושים הטקטיים ויורד לפרטים הקטנים. בהתקפה של נבחרת ישראל ניתן להבחין בתרגילים מהספר של סטיב קר, מייק דאנתוני וברד סטיבנס. התרגילים של יוון אכן מעט פחות מגוונים ומעודכנים. הסגנון של קטש, חשוב להדגיש, שונה לחלוטין מזה של קודמו בתפקיד, אבל שוב מוביל את ישראל אדם שגאוותו היא תרגילי ההתקפה שלו.

הדברים לא נכתבים כאן בפעם הראשונה: תרגילים הם אחד המרכיבים הפחות משמעותיים בהצלחת קבוצה. כשגארד יווני, ולא רק קלאתיס, יוצא מפיק אנד רול, הוא קורא את כל מצבי המסירה ומסוגל למצוא את האדם הנכון במסירה נכונה וחדה; כשגבוה יווני מתגלגל מפיק אנד רול, הוא יודע לנוע למקום הנכון ובמקרה הצורך למסור מסירה נוספת לשחקן פנוי. כשגארד וגבוה ישראלי מבצעים פיק אנד רול הם מגלים שיכולת התגובה שלהם, שמספיקה לליגה נטולת ההגנות שלנו, קורסת מול הגנה יוונית חזקה. אז הם מוסרים את הכדור לקבוצה היריבה או ליציע, כפי שקרה לישראל 26 פעמים. כן, זו תוצאה של חוסר תיאום וחוסר הכנה, אבל גם של ליקויים טכניים והרגלים רעים מהליגה הישראלית הרכה. זו הסיבה שאבי בן שימול ותמיר בלאט מאבדים ביחד 11 כדורים.

אפשר להיכנס לבעיות נוספות במשחק הנבחרת: הרישיון לכדרר שקטש מעניק לג'ייק כהן, משל היה שילוב של כריס וובר וולאדה דיבאץ' בימי סקרמנטו קינגס הגדולים, טעות שעלתה בשני המשחקים באיבודי כדורים; ההתעקשות לשתף את כל הסגל למרות הפרשי הרמות הגדולים בין השחקנים; האזורית הרפה שנשלפה מספר פעמים; החזרתו של בן שימול למשחק במחצית השנייה אחרי דקות האימים שלו במחצית הראשונה. אלא שכל אלו זניחים. קטש לא יישפט על המשחק ביוון, ובאופן כללי לא כדאי לבנות ציפיות מופרזות סביב הנבחרת הזאת ודור השחקנים הזה. המבחן האמיתי של המאמן החדש יהיה בהמשך, אז יתברר אם יוכל להקנות לשחקניו הרגלים הגנתיים, קבלת החלטות נכונה וביטחון בריא אך לא מופרז. בקיצור, אם יצליח להפוך אותם לשחקני כדורסל קצת יותר טובים, כי זה מה שחשוב באמת. כרגע, פשוט אין לנו כאלה.