כמו תמיד במדינתנו האהובה, דברים נגררים להיסטריה ולקיצוניות, כך שאין פלא שגם מעלליו של עומרי כספי בגולדן סטייט מתקבלים פה בסערה טיפוסית: מצד אחד התלהבות והתרגשות, ומיד בתגובה לעג ובוז על ההתלהבות וההתרגשות. מצד אחד תחושת גאווה פטריוטית מתבקשת על הישראלי שנכלל בקבוצה הטובה בעולם, ומצד שני כעס של חובבי ה-NBA על חוסר ההבנה והעיוות של המציאות ("כספי בחמישייה של האלופה!") ועל איך עדת המעריצים השתלטו להם על המשחק עם רגשות לאומיים ("איזה באסה, דוראנט החלים").
אפשר להבין את שני הצדדים, כי באמת יש משהו צורם בעובדה שהכותרת בכל ידיעת NBA היא על הווריירס ומספר הנקודות של כספי, גם אם קליבלנד מתרסקת ובוסטון רושמת ניצחון 30 רצוף. לפעמים צורם שסטיב קר מנתח את המשחק לעומק ומפרט את הסיבות לניצחון או להפסד, והכותרת תהיה על שורה וחצי שאמר על עומרי שלנו. הסיקור של גולדן סטייט הפך מספורטיבי נטו, לתופעה לאומית. הקבוצה גדושת הכוכבים, האלופה הגאה, בעלת החשיבות ההיסטורית, ששינתה את המשחק - נראית כמו רקע זוהר לביצועיו של הילד של כולנו. לפעמים יש תחושה שאתה מקווה שהחמישייה הראשונה תקרטע, כדי שעומרי יקבל הזדמנות, שיעלה מהספסל, שישנה את המשחק, שנחגוג כל ריבאונד. אם עד לא מזמן התרגזו פה על אויב האומה לברון ג'יימס שהעז להתעמת עם מאמנו, עכשיו אויבי האומה הם החמישייה של גולדן סטייט: למה אתם כל כך טובים? תנו צ'אנס למחליפים.
אבל אין טעם להתעצבן, אין טעם לבקר, זה טבעי ומתבקש. כספי באמת שם, באלופת ה-NBA. זה הדבר האמיתי. אפשר לדון על החשיבות שלו לקבוצה, או על המשמעות האמיתית שלו, אבל זה שולי וקטנוני. כלומר, ברור שעצם העובדה שהוא משחק בקבוצה הטובה בעולם, לא אומרת שהוא בין 15 השחקנים הטובים בעולם. ברור שיש ב-NBA ובארה"ב לא מעט שחקנים טובים ממנו, אפילו ביורוליג. הקיץ האחרון ביורובאסקט הוכיח שהוא לא מהשחקנים שיכולים להפוך נבחרת חלשה לבינונית. אבל כל אלה לא משנים. כל אלה הן עובדות חסרות משמעות. עומרי כספי עולה מהספסל של גולדן סטייט, ופשוט עושה עבודה טובה. ועל אף שצמד המילים האלה כבר נשמעות כמו קלישאה, הוא באמת "זוכה למחמאות".
לאחרונה הוא נהנה מתדמית של "שחקן חכם". דוראנט אמר עליו שהוא חכם, פאצ'וליה אמר שהוא חכם, קר אומר שהוא חכם, ואומנם לפעמים נדמה שב-NBA זה לא כזה אתגר גדול להיתפס כשחקן אינטליגנטי (במיוחד בקבוצה שמשחק בה ניק יאנג), אבל זו התדמית שהוא רכש אחרי שנים ארוכות בליגה. בכלל, בתרבות כדורסל שמקדשת היילייטס, דאנק אין יור פייס, פוסטרייזינג וקרוסאוברים שגורמים לשומר למעוד - לפעמים כל מה שצריך כדי לבלוט ככדורסלן זה חריצות, מקצוענות, סבלנות, תנועה בלתי פוסקת, מאמץ בהגנה, ולמעשה כל הדברים שהחבר'ה הצעירים כל כך לא אוהבים. כספי יודע את כל אלה, מנצל את הניסיון שלו, ומוציא את המיטב מהסיטואציה.
הוא כבר לא ילד. הוא יותר קרוב לסוף מאשר להתחלה. בגילו, הוא יודע להעריך מה עובר עליו. אפשר רק להניח כמה הוא נהנה מהאימונים, מהמשחקים, מכל החוויה. רואים את זה עליו, הבחור פשוט מאושר. ואיך לא יהיה מאושר? הרי רק מלראות אותם מתאמנים, רק מלראות את קרי ודוראנט צולפים בלי הפסקה בתחרות קליעות עם הקרש, רק מלהיות איתם בחדר ההלבשה, לשמוע מקרוב את הטראש של דריימונד גרין, להיות עד לאימונים של קליי תומפסון, להקשיב לסטיב קר מדבר באסיפות קבוצה סגורות, שלא לומר להיות במשחקים הכי נצפים בליגה, לחיות מקרוב את הקרב בין דוראנט לווסטברוק, להרגיש את האנרגיות שהקבוצה הזאת מייצרת, לטוב ולרע - הרי זה חלום, ואפשר רק לקנא בו.
כספי, סביר להניח, לא נגרר להתלהבות הכפולה, לא מתייחס לקולות מ"שני הצדדים", וכולו מתרכז בהווה, בחוויה המופלאה שעוברת עליו. סביר להניח שגם הוא מתעורר בכל בוקר עם חיוך על הפנים, ולא מאמין על המזל הטוב בחייו, על הזכות הנדירה להיות חלק מהקבוצה הזאת. יש לו סבלנות, ולא מעט נחישות. הוא מבין את גודל המעמד ואת ההזדמנות. אם רק יישאר מרוכז ודרוך וימשיך בדרך הזו, עוד כמה חודשים הוא בגמר ה-NBA. כל שעליו לעשות זה את מיטב הקלישאות: להמשיך לעבוד קשה, להראות נחישות באימונים, לקחת רק זריקות טובות, לא לפחד מפוסטרים (לפחות הוא מנסה לקפוץ בהגנה), ובעיקר לעשות את המנטרה שהוא משנן אחרי כל משחק - לתת למאמן את התחושה שהוא תמיד שם, מוכן ודרוך, משתוקק לנצל כל הזדמנות שיקבל.
להיות שם כשזה קורה
אבל יש עוד משהו שכספי חייב לעשות עכשיו, וזה פשוט ליהנות. להבין שאלה הם הימים היפים בחייו. אם להמשיך בקלישאות, אז שיחיה את הרגע, ינצל את היום, קארפה דיאם. שינסה לצאת מהגוף, מהפיזיות, מהגשמיות, מהאימונים הקשים, מהנסיעות והמסעות, להתנתק לרגע ולהביט מהצד על כל מה שעובר עליו. זה באמת חלום. הוא באמת שם. בטופ של הטופ. בדובדבן של הקצפת. שיתמוגג מכל רגע, שינצור כל דקה, שיבין שזה בקרוב מאוד ייגמר, ואז אולי יתחרט, למה לא התענגתי על כל שנייה.
