מרסל הייסטר בראיון: "לא פשוט להיות לבד, כל חזרה הביתה היא סוג של טראומה"

ביום הראיון, מרסל הייסטר היה עסוק. הוא נפגש במתחם שרונה בתל אביב עם החבר יוסיפ איבנצ'יץ' מהפועל אשקלון, והתחדש בקעקוע נוסף על היד. שאלתם את עצמכם היכן עוד יכול המגן המקושט של בית"ר ירושלים להוסיף קעקוע? הייסטר מסביר: "זה קאבר, אין לי מקום על היד. עשיתי אותו על קעקוע אחר. אין מה לעשות, אני אוהב קעקועים. כל אחד והשריטה שלו".

הקעקועים לא מכסים רק את הגוף של הייסטר, אלא גם את הנפש. מאחורי החזות הקשוחה, מסתתר סיפור על בחור שעזב לראשונה את הבית שלו ויצא לבד למדינה זרה. במהלך השנה וארבעת החודשים שלו בישראל, הייסטר עבר לא מעט משברים ורגעים בהם חשב שאולי כל המאמץ לא היה שווה. "החלטתי להקריב את הבדידות בשביל הקריירה, אבל אלה היו רגעים לא פשוטים", מתאר המגן הגרמני-קרואטי בראיון לוואלה! ספורט. "קל לאנשים לבקר או לא להבין מה עובר על שחקן שנמצא לבד ורחוק מהמשפחה. זה גם משפיע על הכדורגל שלו ולפעמים אנשים לא מודעים לזה. אני שמח שעוד מעט כל התקופה הזאת מאחוריי".

עוד בנושא

מחר: בית"ר ירושלים - הפועל באר שבע (21:00, ספורט 5)
יממה לפני המשחק: בבית"ר לא החליטו באיזו עמדה קונטה ישחק
ברק בכר במסע"ת לקראת המשחק: "בשנה שעברה היינו חזקים יותר"

מרסל הייסטר בן ה-25 מסמל אולי יותר מכל אחד אחר את בית"ר ירושלים הנוכחית. הסקסיות בהתקפה לעומת הבינוניות בהגנה, הסחף לרוץ קדימה לעומת האדישות היחסית בכל הנוגע לאחראיות ומחויבות בחלק האחורי. את העונה הנוכחית בליגה הוא התחיל מצוין, אך אז בא המשחק מול הפועל חיפה וההרחקה לחמישה משחקים (לאחר מכן הומתקה לארבעה) שגרמה לנסיגה. ומעל כל זה, מרחפת כל העת תחושת הבדידות וההקרבה שעושה המגן למען הגשמת חלומו המקצועי.

תסביר את הקושי הזה של הבדידות.

"השנה הראשונה הייתה קשה מאוד. זו פעם ראשונה שאני לא בגרמניה או קרואטיה, ולמעשה נמצא לבד. תבין, אני לא מתחבר עם כל אחד ואני לא מאלה שיבקשו מאנשים להזמין אותי אליהם או אנסה להזמין את עצמי. אני לא אוהב את תחושת המסכן או שמהקבוצה ינסו לדאוג שמישהו ייקח אותי, זה מרגיש לי לא טוב. הכדורגל זה הכיף האמיתי. נהניתי מאוד במשחקים ובאימונים, אבל החזרה הביתה כל הזמן הייתה סוג של טראומה. אני תמיד מעדיף לעזוב אחרון את האימון ולהיות בסביבת אנשים, חושש לחזור הביתה ולהיות לבד. כשהייתי רואה שחקנים יוצאים מהמתחם הביתה למשפחה, הייתי מאוד עצוב. אני מאוד רגיש וחשוב לי שיהיו סביבי אנשים שאני אוהב. אנשים לפעמים אומרים שהם מבינים אותי, אבל מי שלא היה בסיטואציה כזו לא באמת יכול להבין. זה אני, ולא פשוט לי להיות לבד".

העלית פעם באינסטגרם תמונה שלך בבית משחק שש-בש לבד, עם הכיתוב: "אי אפשר להפסיד אם אתה משחק לבד". לא העלית אותה במקרה.

"ממש לא במקרה. זה לא היה סתם. הייתי ממש עצוב באותו ערב וממש רציתי שמישהו יראה ויבוא לשחק איתי. אבל מכל דבר מתחשלים. אני סימנתי את הקריירה וההצלחה, ואני לא נותן לדברים להפריע לי יותר. בשבוע הבא גם החברה שלי מסיימת לימודים ובאה לכאן באופן קבוע, כך שכבר לא אהיה לבד וזה יקל עליי מאוד. בדרך כלל השמש באה בקיץ, אצלי היא תבוא בחורף ותאיר לי את החיים. אני בטוח שאיתה לצדי אוכל להיות רגוע ויציב יותר".

לפחות התאהבת במשחק השש-בש. באימון, ז'אורז'יניו ואתה שיחקתם ופול אדגר צפה. אירופי ודרום אמריקאי משחקים שש-בש ואפריקאי צופה, זה מעניין.

"כן, זה משחק אוניברסלי. אני מת על המשחק הזה. אני גם מהטובים בקבוצה, לפחות מול אלה שמוכנים לשחק איתי. בניון ושכטר הם ברמה אחרת אז הם פחות משחקים איתי, אבל את ז'אורז'יניו אני תמיד מנצח. בסדר, מדי פעם גם הוא מנצח, אבל אני יותר טוב ממנו, ללא ספק. אין, אני מת על המשחק הזה. הבאתי אותו אפילו לקרואטיה".

מספרים שפול אדגר הוא החברה החדשה שלך לאחרונה.

זה נכון. הוא גם לבד כאן ולא פשוט לו. כל הזמן עם המשפחה בפייסבוק ובטלפון. הוא עדיין ילד שמחפש את עצמו ואנחנו עוזרים אחד לשני, נפגשים, משחקים פלייסטיישן, מטיילים ביחד. הוא בהחלט עזר לי עם הבדידות. זה סוג האנשים שאנחנו, לא קל לנו לבד. לא כל אחד כמו קלאודמיר שמכיר חברים איפה שרק תשים אותו. גם בג'ונגל הוא יכול להסתדר בלי בעיות. אנחנו שונים".

בוא נחזור לקיץ. חזרת מחופשה והחלו שמועות שאולי יחתכו אותך. שוב נכנסת לתקופה לא טובה.

"כל שחקן זר יגיד לך שהחזרה מחופשה הכי קשה. פתאום אתה רואה את המשפחה וטוב לך, ואז שחוזרים יש דאון. בדיוק באותו הזמן היו הרבה שמועות וידיעות בתקשורת שאולי יחתכו אותי וזה יצר אצלי עוד יותר לחץ. אני זוכר שבאימונים הייתי עושה משהו לא טוב ואומר לעצמי 'פאק, עכשיו יביאו עוד חלוץ ויחתכו אותי'. באיזשהו מקום נכנסתי לפרנויות וגם דיברתי עם אוחנה על זה. רציתי לדעת איפה אני עומד והרגיעו אותי, אמרו לי שאין בכלל דיבור על זה ואני נשאר בוודאות. התקשורת כאן יכולה לכתוב דברים, אבל לא מבינים שזה מגיע לכל מקום ומשפיע על אנשים".

מההתחלה היית עצבני, ובבורגס זה גם עלה לך באדום.

"נכון, אני אשם. עוזר המאמן שלהם התחיל להקניט אותי על הקו תוך כדי משחק. הוא אמר לי: 'פאק יו' ו'אתם בושה, הגנה בדיחה שתקבל היום 5'. הוא גם עשה לי אצבע משולשת אז באיזשהו שלב עניתי לו. אחרי זה, כשיצאתי לקבל טיפול, הוא נתן לי בעיטה והצמיד אליי את הראש, ואני נפלתי לתוך זה. נכנסתי למגרש עצבני ובמהלך הראשון השופט הרחיק אותי בצהוב שני. אסור היה לי לתת לו להשפיע עליי, זאת טעות שלי".

אתה יודע, פעם אחת זאת טעות, אבל נגד הפועל חיפה דיברו על התנהגות טיפשית. אלה דברים שפוגעים גם בקבוצה וגם בקריירה שלך.

"אתה חושב שהייתה לי בעיה עכשיו לומר שעשיתי טעות ולהודות בכל? ממש לא, אין לי אגו. פעם אחת אני רוצה שיבינו: הכול התחיל מזה שהשופט טען ששפכתי עליו מים. בירידה מהמגרש שפכתי מים לאוויר וקצת נחת עליו, זה הכול. אני יכול להבין שהוא חשב שזה היה בכוונה, למרות שזה לא היה בכוונה, אבל מה שקרה אחרי זה היה שקר. ראיתי את מנהל הקבוצה אלי מנצור בחדר השופטים ועברתי לידו, זרקתי קללה בשפה שלי - 'פיצ'קו מאטה'. אמרתי את זה מעצבים כמו שישראלים אומרים 'כוס אמק' כשלא הולך להם. מי חשב בכלל שהוא מבין מזה פיצ'קו מאטה? פתאום באים ואומרים שקיללתי אותו והוסיפו שגם ירקתי, כשאפילו על הרצפה לא ירקתי. לא האמנתי שזה קורה, אבל בישראל מאמינים רק לשופטים ובהתחלה גם בבית"ר האמינו להם".

עשית טעות נוספת: ענית לאוחנה באסיפה.

"אוחנה הצביע עליי ודיבר, אז רק רציתי להסביר כי הייתי מאוד עצבני על השקרים שהומצאו בדו"ח השופט. זה נראה לא טוב, אבל לא התכוונתי בכלל. אני מאוד מכבד את אוחנה, הוא היה אגדה כאן והאוהדים אוהבים אותו. הוא הבוס, אז איזו סיבה יש לי לא לכבד? הוא דיבר בפני כולם וחשבתי שזה הגיוני לענות לו, אבל בשום מצב לא התכוונתי שלא לכבד אותו. אחרי זה הוא וכולם רתחו עליי, אבל באמת שרק רציתי להסביר את עצמי ולגמור עם הסיפור. זה רק עשה לי רע, הייתי בכושר הכי טוב שלי מאז שהגעתי לבית"ר ובקריירה בכלל, והכול נעצר".

עכשיו סיימנו עם חוסר היציבות והאדומים?

"זהו, שמתי את הבעיות מאחור. המטרה שלי היא להתרכז אך ורק בכדורגל ולהרים את הרמה שלי. אני רוצה ללמוד מהטעויות ולשפר את עצמי כדי שאוכל לעמוד במטרות שלי. אני יודע שאם אעשה כאן שנים טובות אוכל לחזור לליגה טובה באירופה, כמו שאני רוצה. זה לא יהיה פשוט ויש לי עוד דרך ארוכה, אבל אני מאמין בעצמי ואני אעשה את זה".

השנה יש תחושה שבית"ר מאוד מוכשרת אך חסר לה אופי. המנהיגות של שחקנים כמו רואדה ואיינבינדר מאוד חסרה.

"כולם מסכימים עם זה. לפני שהם שחקנים טובים, הם שני מנהיגים וזה הכי חסר לנו - האופי שלהם. חסוס המקצוען הכי גדול ששיחקתי איתו. הוא לא בן אדם אלא חיה. הוא עובד כמו סוס וכל הזמן מחפש איך לעשות דברים נכון. למדתי ממנו המון. הוא תמיד היה אומר לי: 'אל תקשיב לאף אחד, תקשיב רק לי'. הוא תמיד כיוון אותי, ידע לעשות צעד שמאלה כדי לחפות עליי. הוא באמת היה משהו מיוחד וחבל שלא המשיך איתנו. אני מנסה ליישם את מה שלמדתי ממנו ובטוח שזה יעזור לי העונה ובעתיד. הוא שחקן אירופי לכל דבר ושייך לרמות הגבוהות, לא סתם הוא הגיע עם אפואל ניקוסיה לשלב הבתים של ליגת האלופות".

אתה יודע מה אומרים על בית"ר - התקפה מצוינת, הגנה בעייתית.

"קודם כל, ההגנה מתחילה מההתקפה. יש לנו בעיות כקבוצה ונפתור אותן כקבוצה. אלה שמותחים ביקורת על הגנה או התקפה בדרך כלל עושים את כל הטעויות, כך שאני לא מתייחס לכל דבר. אני רק יכול להגיד שאנחנו יודעים שאנחו צריכים להשתפר, מדברים על זה ועובדים על זה כמה שיותר. אנחנו צריכים לספוג פחות, זאת עובדה וזה התפקיד של כולנו למצוא את הפתרונות".

ביום שני יש לכם את המשחק הכי קשה בליגה.

"אין כאן משחקים קלים. אנחנו ניצחנו את מכבי חיפה ומכבי תל אביב והפסדנו לבני סכנין ובני יהודה. הפועל באר שבע היא אלופת השנתיים האחרונות, אנחנו לא מצליחים להוציא ממנה נקודות ולא יהיה פשוט גם ביום שני. אבל אני מאוד מאמין בנו. יש לנו קבוצה חזקה ועם הקהל שלנו נוכל לעשות את זה. זו פעם ראשונה שאהיה בטדי כמעט מלא עם 25 אלף אוהדים שלנו ואני בטוח שכולם ייתנו הכול. אם ננצח, זה יהיה הפוש הכי גדול שאנחנו צריכים כדי להתרומם ולהתקדם לעבר המטרה שלנו".

ומהי המטרה?

"המטרה היא להיאבק על האליפות. זה לא יהיה פשוט, אבל אנחנו מסוגלים לעשות את זה".

אגב, איך הליגה הישראלית ביחס לזאת בקרואטיה?

"גם בקרואטיה יש כדורגל טוב, אבל כאן הדברים מאורגנים טוב יותר. בקרואטיה המאפיה שולטת בהרבה דברים והארגון ברמה נמוכה מאוד, מה שפוגע בהתפתחות של הכדורגל. הרבה שחקנים טובים הולכים לאיבוד בגלל ההתנהלות שם. מזל שהרבה עוזבים את קרואטיה ומתפתחים במקום אחר".

איפה יהיה מרסל הייסטר בעוד שלוש-ארבע שנים?

"עם החברה שלי שתהפוך עד אז לאשתי, לפחות עם ילד אחד ועם תקווה להיות בליגה טובה באירופה, משם באתי. יש לי עוד הרבה מה לעבור בדרך, אבל אני מוכן לזה".