בדרך לאנדזון: סיכום המחזור ב-NFL

שני המהלכים הראשונים של בפאלו במשחק החוץ בלוס אנג'לס מול הצ'ארג'רס ביום ראשון היו ריצות של הכוכב הגדול לשון מקוי. בניסיון השלישי, בדאון שלישי ו-3, ניית'ן פיטרמן השלים מסירה לצ'ארלס קליי והשרשראות זזו. במהלך הבא, פיטרמן שלח כדור לקלווין בנג'מין, שהשיג 20 יארד ונפצע. מיד לאחר מכן, הקוורטרבק הרוקי, בחירה 171 בסיבוב החמישי בדראפט האחרון, הצליח להשיג ארבעה יארד על הקרקע והביא את הכדור לקו ה-45 של הצ'ארג'רס. ומשם הכל התחרבש.

פיטרמן ניסה עוד מסירה והכדור ניתז מאחד מחבריו לקבוצה היישר לידיו של קורי טומר, שהפך את החטיפה לפיק סיקס של 59 יארד. בפאלו קיבלה שוב את הכדור, מקוי שוב רץ, פיטרמן פספס מסירה ובניסיון הבא שלו, תחת לחץ של ג'ואי בוסה, רשם איבוד שני במשחק. הדרייב הבא, אחרי החמצת שער שדה של LA, הורכב משתי ריצות אדירות של מקוי, שלבד לגמרי השיג טאצ'דאון משווה, אבל ההתפרקות של בפאלו נמשכה במהרה ופיטרמן סיים את שני הדרייבים הבאים עם איבודים וגם את הדרייב האחרון של המחצית. בסך הכול, שש מסירות מושלמות, וחמישה איבודים, במחצית הגרועה ביותר של קוורטרבק כלשהו מאז האיחוד בין הליגות ב-1970, מחצית ששברה אי אילו שיאים שליליים.

שחקני הצ'ארג'רס הודו בסיום ה-24:54 המוחץ שלהם על הבילס שהם חשו "חוסר כבוד" מצד בפאלו, כאשר שון מקדרמוט החליט לעלות עם הרוקי שלו על חשבון טיירוד טיילור. נכון, טיילור לא נמצא בתקופה טובה וחטף מניו אורלינס בבית בשבוע שעבר. ונכון, זה רק טיירוד טיילור ובכל זאת, ההחלטה של מקדרמוט חזרה אליו כבומרנג והמאמן, שזכה לכל כך הרבה מחמאות בפתיחת העונה, כאשר הצעיד את הבילס למאזן 2:5 ואפשר לאוהדים להתחיל לחלום על פלייאוף ראשון במילניום הזה, ספג הפעם את כל הביקורות ובצדק. מילא לנסות את הקוורטרבק הרוקי שלך (למרות שמה בדיוק ראית בו, בקדם העונה כשהוא ניצח על תפקיד המחליף את טי ג'יי ייטס, או באימונים?), אבל לעשות זאת מול המפלצות שיש ללוס אנג'לס בשביעייה הקדמית, בראשות בוסה ומלווין אינגרם, זו התאבדות לשמה.

אולי לשון מקוי אשם, כי לפני המשחק הוא אמר לעיתונאים: "יכול להיות שניית'ן ימסור 4-5 טאצ'דאונים ויכול להיות שהוא יאבד חמישה כדורים. אי אפשר לדעת". "זה היה אסון שבקלות ניתן היה להימנע ממנו", כתב בארי פסטקי ב"דדספין" ואילו ב"יאהו" כתב סקוט פיאנובסקי: "זו הייתה בדיחה, אבל כזו שאפשר וצריך ללמוד ממנה". פיטר קינג הכניס אותו ל"מקוללי השבוע" וסיכם: "מלכתחילה, ההחלטה ללכת עם פיטרמן הייתה מעוררת מחלוקת והפכה לסיוט שיהיה לו קשה לחזור ממנו". לפיטרמן היו יותר איבודים במחצית הזו (עד שהוחלף בטיילור) מאשר לטיילור בשמונה משחקים העונה. לטום בריידי יש חמישה איבודים מאז ה-24 בינואר 2016, כמעט שנתיים.

הודות לפתיחת העונה המוצלחת, הבילס עדיין בתמונת הפלייאוף, אבל אחרי שלושה הפסדים רצופים, בתוצאה הכוללת 135:55, נראה שהבילס הולכים למקום בו הם כל כך רגילים להיות. והכי גרוע: שון מקדרמוט איכשהו עדיין לא בטוח עם איזה קוורטרבק הוא יעלה במשחק הקרוב, בקנזס סיטי. הבילס עשו ניקוי אורוות העונה, בניסיון לבנות מחדש. הם כנראה בנו על לא להיכנס לפלייאוף ולהשיג בחירת דראפט טובה. ההחלטות של השבוע האחרון נראות הדרך הנכונה לעשות זאת, לצערם של האוהדים.

ב-1980 הפסידה לוס אנג'לס ראמס בסופרבול לפיטסבורג, במשחק שנערך באצטדיון הרוז בול, מרחק של כ-15 מייל מהקוליסאום, האצטדיון הביתי של הקבוצה מ-LA באותם שנים (וגם כעת, עד שיסיימו את בנייתו של האצטדיון החדש).

ב-1985, סן פרנסיסקו ניצחה בסופרבול את מיאמי, במשחק שנערך באצטדיון של אוניברסיטת סטנפורד, מרחק של כ-30 מייל מקנדלסטיק, הבית של הפורטי ניינרס בימים ההם.

זהו, זה הכי קרוב שהיה. מעולם לא שיחקה קבוצה בסופרבול באצטדיון הביתי שלה. השנה, אולי, זה סופסוף יקרה.

המשחק המרכזי של יום ראשון נערך במינסוטה והווייקינגס, שהביסו 7:24 את לוס אנג'לס ראמס בקרב צמרת גדול, עלו למאזן 2:8, השני בטיבו ב-NFC, משחק מתחת לפילדלפיה ובשוויון עם ניו אורלינס. קייס קינום, לא בדיוק הקוורטרבק פרנצ'ייז שלכם, "מנהל את המשחק" כמו שצריך וסביבו התקבצה חבורת כוכבים כמעט בכל עמדה, כולל כמה הפתעות כמו התופס הכי מסקרן העונה, אדם ת'ילן והגנת ברזל בהובלת מייק זימר.

הווייקינגס פשוט עושים כרגע הכל ברמה הגבוהה ביותר וכבר מחר הם יוציאו לדרך את חג ההודיה עם עוד מבחן עצום, בדמות משחק חוץ בדטרויט. ניצחון בעיר המכוניות, והחלומות על סופרבול ביתי ימשיכו להתגבר.

שחקני קליבלנד מאוד כעסו לפני המחזור האחרון על טשואן גיפסון, הסייפטי של ג'קסונוויל, שטען שהאקסית שבחרה אותו בדראפט ושבמדיה שיחק ארבע שנים בין 2012 ל-2015, "הולכת כנראה לסיים במאזן 16:0". אז כעסו.

גם ביום ראשון החולף, כפי שקרה להם ב-30 מתוך 31 משחקי יום ראשון האחרונים, הבראונס הפסידו והם רחוקים רק שישה הפסדים נוספים מהעונה השנייה אי פעם של 16:0, אחרי שדטרויט "השיגה" זאת ב-2008. לבראונס נשארו משחקי חוץ מול סינסינטי והצ'ארג'רס, אחר כך משחקי בית נגד גרין ביי ובולטימור ולסיום, משחקי חוץ מול שיקגו ופיטסבורג ויהיה להם לא קל להשיג ניצחון שיוציא אותם ממעגל הבושה (מצד שני, הם צריכים שרק 46 דברים יתרחשו כדי שהם ייכנסו לפלייאוף, כך שלא הכל אבוד!).

בסכנויות ההימורים חותכים את הסיכויים עם כל שבוע שעובר ואם לא מזמן היחס על עונת 16:0 עמד על 1 ל-200, היום הוא בקושי 1 ל-34 ואחד האוהדים, כריס מקניל, שכמו חבריו איכשהו התייצב גם השבוע, בשלג, ב"בית החרושת של העצב", מוביל את ההכנות ל"מצעד שיחגוג את העונה המושלמת, 16:0, במקרה שהיא תגיע" וכבר קיבל אישורים מהמשטרה המקומית, כל זאת בזמן שקבוצות הכדורסל והבייסבול של העיר הן מהטובות בליגות שלהן. עצוב מאוד בבראונס בימים אלה.

מה אנחנו אומרים על העונה הזו של הרייבנס? מצד אחד, ה-0:23 בגרין ביי ביום ראשון היה הניצחון השלישי העונה "על האפס" שהשיגו העורבים. מתוך ארבע הקבוצות האחרונות שרשמו לפחות שלוש השתקות כאלה בעונה (זו הפעם החמישית בלבד שזה קורה ב-30 השנים האחרונות), שלוש זכו באליפות באותה עונה: וושינגטון ב-1991, בולטימור עצמה עם ההגנה ההיסטורית שלה ב-200 והפטריוטס ב-2003 (הניינרס הפסידו בווילד קארד ב-2001).

מצד שני, אנחנו מדברים על אותם רייבנס שחטפו השנה 44:7 מג'קסונוויל בלונדון, 26:9 מפיטסבורג בבית, שהפסידו בבית לשיקגו ושבאופן כללי, אם יזכו באליפות זו תהיה אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הליגה. עד לסיום העונה לבולטימור עוד צפויים מפגשים מול טום סבאג' ויוסטון ודשון קייזר וקליבלנד, כך שעוד ניצחון חלק הוא לא בשמיים. ועם כל זה, יכול להיות שהקבוצה של ג'ון הארבו אפילו לא תהיה בפלייאוף בסופו של דבר.

אם לא ראיתם את תקרית האוטובוס ופיצוץ הג'ורג'יה דום, ואת התגובות של הקבוצות השונות לאירוע, מה בדיוק עשיתם השבוע?