אחרי שחוף השנהב זכתה באליפות אפריקה בתחילת 2015, התרחשה השערוריה הגדולה בתולדות הכדורגל במדינה. יותר מ-800 אלף דולר שהיו מיועדים לתשלום הבונוסים לשחקנים ואנשי הצוות נגנבו באופן מסתורי, ולא נמצאו עד היום. שר הספורט ובכירים נוספים פוטרו, אבל את המאמן הרווה רנאר זה לא סיפק. הצרפתי, שהצעיד את הפילים לתואר ההיסטורי אחרי בצורת בת 23 שנה קיבל את ההצעה של ליל ועזב. בדיעבד, התבררה המשמעות האמיתית של הפשע. הגנב שדד לא רק את הכסף, אלא את עתיד הנבחרת כולה.
כבר בפברואר 2016, אחרי שקדנציה קצרה וכושלת בליל, מונה רנאר למאמן מרוקו שהיתה שרויה במשבר עמוק. רצה הגורל, והשנה הוא פגש את האקסית המיתולוגית בשתי מסגרות שונות, ויצא עם ידו על העליונה. בינואר, היה זה באליפות אפריקה. הפילים היו זקוקים לניצחון על מרוקו במשחק האחרון בשלב הבתים, אבל רנאר גבר עליהם 0:1 והעלה את האריות לרבע הגמר לראשונה מאז 2004. בעקבות כך, התפטר מישל דוסוייה מאימון חוף השנהב, ומארק וילמוטס מונה בהחלטה אומללה במקומו. אתמול היה מאמן בלגיה לשעבר זקוק לשלוש נקודות מול מרוקו במשחק הביתי, אבל רנאר חזר לאביג'אן עם תוכניות אחרות. האורחת כבשה שני שערים מהירים, ניצחה 0:2 וחגגה העפלה לגביע העולם אחרי בצורת בת 20 שנה.
עוד בנושא:
מרוקו וטוניסיה העפילו למונדיאל 2018
המומחה לרשתות נקיות
על הדרך, עשתה מרוקו היסטוריה כאשר סיימה את טורניר המוקדמות ללא שער חובה בשלב הבתים. זה לא תמיד היה מלהיב, ומחצית משישה המשחקים הסתיימו בתיקו מאופס, אבל זו הרי אחת התוצאות האהובות של רנאר. בגמר אליפות אפריקה ב-2015, ניצחו הפילים את גאנה של אברהם גרנט בדו קרב של 22 פנדלים אחרי 0:0 בתום 120 דקות. מבחינת המאמן היתה זו סגירת מעגל, כי שלוש שנים קודם לכן הוא שרד דו קרב של 18 פנדלים כדי לנצח עם זמביה את חוף השנהב עצמה בגמר אליפות אפריקה, גם כן אחרי שעתיים של 0:0.
זמביה לא ספגה אז כלל בשלבי הנוקאאוט בדרך לזכיה מדהימה בכל קנה מידה - אחת הסנסציות הגדולות בתולדות כדורגל הנבחרות בעולם כולו. אף אחד לא ספר אותה בטורניר, ומעטים מאוד גם הכירו את מאמנה, אבל היא כיסחה את סנגל בשלב הבתים, הביסה את סודאן ברבע הגמר, סחטה 0:1 על גאנה הגדולה בחצי הגמר, וקינחה עם חגיגה מופלאה מול הנבחרת החזקה בטורניר. דידייה דרוגבה, יאיא טורה, ז'רביניו, סלומון קאלו וחבריהם לא הצליחו לפצח את העורף של זמביה, ואפשר אפילו לנסות להקביל את התואר הזה לאליפות של לסטר.
טוב, זו בכל זאת תהיה הגזמה מטורפת, אבל בכל הקשור למאמן יש לה טעם פיקנטי, כי משמעות המילה "רנאר" בצרפתית היא שועל. ובאמת יש בו משהו שועלי וערמומי במבט השובב שלו. רנאר אוהב משחקים פסיכולוגיים, כפי שמעיד קאלו. החלוץ שבילה שנים ארוכות בצ'לסי טען לפני המשחק אתמול: "הרווה מזכיר קצת את ז'וזה מוריניו מבחינה זו, ויהיה מעניין מאוד לפגוש אותו שוב". לצערו הרב, וילמוטס שילב אותו רק ברבע השעה האחרונה, כאשר ההתמודדות כבר הוכרעה, בעוד רנאר הוכיח עליונות טקטית מוחלטת וביסס את מעמדו כמלך האולטימטיבי של אפריקה. הוא היחיד אי פעם שזכה באליפות היבשת עם שתי נבחרות שונות, וכעת הוביל נבחרת שלישית למונדיאל.
"זידאן עשה המון שטויות בנוער"
על מנת להבין את שורשי ההצלחה המסחררת חייבים לחזור למקורו, והדרך של רנאר לתהילה היתה ייחודית. בנעוריו הוא חלם להיות סופר-סטאר על הדשא, ואף שיתף פעולה עם דידייה דשאן ומרסל דסאי בנבחרת צרפת עד גיל 17, אבל כאשר הגיע לבוגרים של קאן התברר שהוא לא טוב מספיק. הזכרון המעניין ביותר שלו מהתקופה במועדון הדרומי קשור לשיתוף הפעולה הקצר עם זינדין זידאן. רנאר מבוגר ממנו בארבע שנים, צפה בו צומח במחלקת הנוער וסיפר בדיעבד: "ראיתי את זיזו לא מעט, הייתי עד למשחק הבכורה שלו, והוא עשה המון שטויות בגלל אופיו האימפולסיבי. המקרה שלו מדגיש עד כמה חשובה המשמעת להתפתחות של שחקן".
כבר אז הוא חשב על קריירה כמאמן, ושמר את המסקנה הזו לעתיד, אבל הפער בין רצוי למצוי היה עצום. אחרי שעזב את קאן ב-1990, הסתובב רנאר בקבוצות זניחות בליגות החובבים. בהיעדר פרנסה ראויה מהכדורגל, הוא הקים חברת נקיון והשקיע בעסק שמונה שנים, בין היתר כאשר החל לעבוד כמאמן במועדון הקטנטן דרגיניאן. יום העבודה שלו התחיל תמיד בשלוש לפנות בוקר, ויש סיכוי סביר כי היה ממשיך לקום בלילה ולהשגיח על איסוף האשפה גם עכשיו אלמלא שיחק לו המזל. יום אחד, לגמרי במקרה, פגש אחד מחבריו את קלוד לה רואה והמליץ לאיש המקצוע הוותיק לפגוש את המאמן השאפתן.
"מוטיבטור עם תשוקה נדירה לכדורגל"
אולי אתם לא מכירים את שמו של לה רואה, אבל במונחים של כדורגל אפריקני מדובר באגדה. הצרפתי, שזכה עם קמרון באליפות אפריקה ב-1988 ואימן אותה במונדיאל 98', התרשם מאוד מרנאר מהרגע הראשון והציע לו להיות עוזרו. הג'וב הראשון היה בשנגחאי הסינית, ההרפתקה המשותפת השניה היתה בקיימברידג' בליגה הרביעית באנגליה, והיא הסתיימה במהרה אחרי הפסד - תאמינו או לא - לאוקספורד. את התפקיד העצמאי הראשון שלו קיבל רנאר בליגה הוויאטנמית. הכל התרחש הרחק מאור הזרקורים, אבל הברית בין המורה לתמיד היתה חזקה מאוד, ורנאר למד בשקיקה שיעורים רבים. ב-2006, כאשר מונה לה רואה למאמן גאנה, מונה המאמן הצעיר לעוזרו ונטל חלק פעיל באליפות אפריקה בה הגיעו הכוכבים השחורים לחצי הגמר. היתה זו ההתנסות הראשונה שלו ביבשת שתהפוך לביתו. ב-2008 כבר המליץ עליו לה רואה בחום להתאחדות של זמביה.
"הרווה הוא בחור ישר ואמיץ. הוא יודע להנהיג ואוהב את שחקניו. הדרך הנכונה ביותר היא להגיד את האמת ולהיות הוגן. צריך להסביר לשחקנים עד כמה הם ברי מזל במקצוע שלהם, ורנאר עושה זאת מצוין. הוא מוטיבטור, יש לו תשוקה נדירה לכדורגל, והוא יודע להעביר אותה לחניכיו", מסביר לה רואה את סודו של החניך המצטיין, והצד המנטלי באמת קריטי עבור רנאר. "בכל מדינה אני לומד משהו חדש, וזה מרגש. אני אוהב את האנשים, את הפתיחות ואת החיוך שלהם. באפריקה חשוב לקבל כבוד מהשחקנים כדי שיקשיבו לך, במיוחד אם אתה מאמן זר. צריך להיות חכם ונחוש כדי להבין את נפש השחקנים. לאפריקנים יש כשרון מולד, הם טכניים ומהירים, וצריך רק להנהיג משמעת ולהפוך אותם למקצוענים", הוא טוען.
הדרך בה הפך את החבורה הלא מגובשת של זמביה לנבחרת המגובשת והממושמעת ביותר בטורניר ב-2012 באמת מדהימה. במסגרת "החינוך", רנאר אפילו התעמת לא פעם פיזית עם שחקני ההגנה ודרש מהם לא לדהור קדימה. "בלי מאמן, כל השחקנים היו תמיד מצטרפים להתקפות. צריך למצוא את הדרך הנכונה להעביר את המסר", הוא העיד בהומור. השיעורים נלמדו, וההגנה הזמבית עמדה בכל המבחנים. גם ההגנה של חוף השנהב אשר אוהדיה עדיין מתגעגעים מאוד למאמן שמקפיד תמיד להגיע למשחקים בחולצות לבנות ובנה לעצמו תמדית של חובב אופנה. כעת הגיע גם תורם של האריות ממרוקו להנות מכישוריו של השועל המופלא.
החגיגות בקזבלנקה הלילה
חולם גם על ליגת האלופות
"רנאר בנה את הנבחרת שלנו בצלמו ובדמותו", אמר חטיב בוטאיב, חלוץ יליד צרפת שבילה את רוב הקריירה בליגות הנמוכות וקיבל את הזימון הראשון לייצג את מולדת הוריו כשהוא מתקרב לגיל 30. הוא לא לבד - רוב הסגל המרוקאי מבוסס על ילידי צרפת, הולנד וספרד. בהרכב שפתח אתמול באביג'אן, היה רק יליד מרוקו אחד, כובש השער הראשון נביל דיראר, וגם הוא היגר לבלגיה בילדותו. למעשה, מדובר בסגל של אירופאים לכל דבר, והיא שונה מהותית מהנבחרות הקודמות של רנאר. דרישות התפקיד במרוקו שונות, ואולי זה יעודד אותו לקראת ההמשך, כי החלום שלו תמיד היה להצליח באירופה.
"אני רוצה לבסס את עצמי כמאמן בליגה הבכירה בצרפת", הצהיר רנאר עוד כאשר אימן את זמביה. בכך הוא נכשל. ההתנסות בסושו בעונת 2012/13 הסתיימה בירידת ליגה, והקדנציה בליל ב-2015 היתה קצרה אף יותר. "השאיפה היא להגיע רחוק ככל הניתן. הטורנירים היוקרתיים ביותר מבחינתי הם ליגת האלופות וגביע העולם, ואני מכוון לשם", טען המאמן לפני מספר שנים.
יש יסוד סביר להניח כי היה ממשיך בחוף השנהב לו היו נותנים לו לעבוד בשקט ולא גונבים לו ולשחקניו את הבונוסים, כי הדרך לגביע העולם נראתה קלה יחסית. במקום זאת, הוא הגשים את החלום דווקא עם האריות על חשבון הפילים, ובקיץ הקרוב כל העולם יכיר אותו. אם ירצה הגורל, הוא יפגוש את חברו הוותיק דשאן בשלב הבתים. ואז אולי גם משאלתו השניה עשויה להתגשם. אולי גם הצ'מפיונס ליג מחכה לו. הוא הרי רק בן 49.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
