וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שום, פלפל ולא מעט מזל

רחביה ברמן

19.11.2002 / 11:31

שלושה גורמים תרמו במיוחד להצלחה של חיפה בליגת האלופות: המאמן יצחק שום, שסתם הרבה פיות, ג'ובאני רוסו, שובר הלבבות, ולא פחות חשוב- גם לא מעט מזל

ב-17 לספטמבר, יום לפני משחקה הראשון של מכבי חיפה בליגת האלופות, אף אדם שפוי לא היה חוזה למכבי חיפה מקום שלישי. ואם היה אדם כלשהו היה חוזה שמכבי חיפה תדורג חמישית ברשימת כובשות השערים בליגה היוקרתית, שהיא תנצח אפילו את המחליפים של של מנצ'סטר 0:3 ותכבוש שלוש שלישיות במפעל הנוצץ הזה - מיד היו מלבישים עליו כותנת משוגעים. בלי לבדוק.

אז איך זה קרה? כשבאים לבחון את הצלחתה המדהימה של הירוקה בליגת החלומות, למרות היעדר ביתיות וניסיון, מגיעים לשלוש מסקנות:

1. השום

מאמן מכבי חיפה לימד, פעם אחת ולתמיד, למה לא צריך להסתכל בקנקן. אודה ואתוודה שגם אני נפלתי בפח. "אפור", "שמרן", "כולו קשרים". כך חשבנו, אני ורבים אחרים, על יצחק שום - האיש ששנים ארוכות חסה בצילו הרעשני של כפר סבאי אחר. אז זהו, שלא. האיש תותח, שהצליח בדיוק איפה שנכשלו קודמיו: לשלב בין הצלחה באירופה לשמירה על מאזן כמעט מושלם בליגה. הוא עשה את זה למרות כמות נסיעות כפולה מהרגיל, אבל זה לא הכל. בכל אחד ואחד ממשחקיה עלתה חיפה למשחק מוכנה טקטית, לא נשברה אחרי ספיגה, המשיכה להכות בברזל כשהיה חם, שיחקה את הכדורגל שלה ולא נתנה לשום דבר לזעזע אותה. מכיוון שמדובר בדיוק באותה קבוצה מאשתקד, למעט כוכב-על אחד, אין ברירה אלא לזקוף זאת לזכות המאמן. סחה, שומי.

2. הפלפל

עוד דבר שהיה למכבי חיפה השנה הוא עושה משחק דומיננטי. איגביני תותח, וקטן מתפתח לכדי תותח, אבל מה שאיפשר לשניים לפרוח הוא משחקו המשובח של ג'ובאני רוסו, שמשחק עם המספר 11 אבל הוא 10 קלאסי. גם מנהל את העסק מהאמצע, מחזיק בכדור, גורם לפרצות בעצם שליטתו בכדור ואז חותך את ההגנה במסירת אורך, וגם מחולל מהומות ברחבה עם הדריבלים, ההטעיות והידיעה הטמונה במוחם של שחקני היריב - שאסור להידבק אליו קרוב מדי, מחשש שזה בדיוק מה שיאפשר לו למצוא את המסירה לגול. אצל יעקובו, עם כל הכבוד לו, אף אחד לא חושש מדבר כזה.

3. וקצת מזל...

כולם זקוקים למזל, אפילו ספר התורה בהיכל. כך קבעו חז"ל, והם ידעו על מה הם מדברים. מבלי לגרוע במאום מההישג האדיר של מכבי חיפה, היה להם לא מעט מזל. נכון שאובדן הביתיות בגלל המלחמה המתחוללת אצלנו הוא בגדר מזל רע, אבל מבחינת כדורגל אפשר לציין את העובדות הבאות:

א. את מנצ'סטר יונייטד, בסיבוב השני, קיבלה חיפה בדיוק במצב, שלא רק איפשר אלא ממש דרש מפרגוסון להעלות הרכב טלאים בלתי מנוסה. אם אולימפיאקוס היתה משחקת נגד יונייטד במשחק החמישי ומכבי חיפה ברביעי, כשמקומה של יונייטד בשלב הבא עדיין לא הובטח, היוונים היו מתכוננים עכשיו לדרבי מול א.א.ק בגביע אופ"א.

ב. אולימפיאקוס עצמה הגיעה לליגת האלופות במצב הכי גרוע שניתן לחשוב עליו: בשיאו של משבר בכדורגל היווני, שדחה את פתיחת הליגה בכחודש, וגם במשבר בקבוצה עצמה, עם הגנה מזעזעת שכמוה לא הציגה קבוצה יוונית כבר כמה שנים, וללא הגב של שמונים אלף מטורפים באצטדיונה הביתי ספירו לואיס (שסגור לשיפוצים לקראת אולימפיאדת אתונה 2004). גם הניצחון המדהים שלה על לברקוזן (2:6) במחזור הראשון שיחק לידי הירוקים. אחרי שמביסים את סגנית אלופת אירופה, מי זו בכלל חיפה?

ג. אפילו את לברקוזן, סגנית אלופת אירופה, קיבלה חיפה באמצע משבר ובכושר בינוני לכל היותר. נכון שאת המזל הזה לא השכילה חיפה לנצל, אבל אם חיפה היתה פוגשת את לברקוזן (במיוחד זו של אשתקד) בכושר שיא, ייתכן שהיא לא היתה מתמודדת כשווה ומפסידה בקטנה, אלא מקבלת בראש ככה שכל הביטחון ביכולתה לשחק עם החבר'ה האלה היה זולג לה מכל החורים. מצד שני, ראו סעיף אחד. האיש על הקווים מן הסתם לא היה נותן לזה לקרות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully