אבירם ברוכיאן: "הלב שלי בבית"ר. רציתי להיות היוסי בניון שלה"

יום שישי, חמש בערך, ולמרות הנקודה הבודדת מול הפועל תל אביב בקטמון יש חגיגה ביציע. התקשורת אוהבת להחמיא למועדון הזה. יש משהו קסום בחיבור בין האוהדים ביציע למועדון, תרבות עידוד קוראים לזה. ביקום מקביל, הפועל וקטמון היו קבוצות אחיות. הרי האידיאולוגיה היא דומה, והערכים אמורים להיות אותו הדבר אבל מהפועל תל אביב הגדולה נשאר רק שם. הקהל איבד את הזהות שלו, האלימות שם היא דבר שבשגרה והאווירה, אוי האווירה. כרגע, מבחינת ערכים, קטמון היא הפועל האמיתית.

אפילו המאמן שלה, זה שהיה צריך לחתום בהפועל בקיץ והחליט שאת ההסכם שלו עם קטמון הוא לא יבטל, יצא מאוכזב, אבל לא מהתוצאה. "אני מאוכזב, גם אמרתי לשחקנים, כי אנחנו מנסים ליצור פה קבוצה יוזמת שתבוא לכל משחק ותנסה להכתיב את הקצב", אמר ליאור זדה בסיום המשחק, "זה מה שעשינו עד עכשיו גם שלא ניצחנו. היום זאת לא הייתה קטמון. חזרנו יותר מידי אחורה. זה תהליך להפוך את הקבוצה לקבוצה מנצחת. צריך עוד משחקים כאלה גדולים".

אפשר לחשוב על עלייה עם סגל כזה ותקציב כזה?

"אני לא מסכים שיש הבדל גדול בין הקבוצות בלאומית. בניגוד לעונה שעברה אז הייתה את נתניה, אני לא חושב שהבדל הוא כזה גדול מבחינת חומר השחקנים בכל הקבוצות בליגה ובגלל זה העונה הליגה מסתמנת כמשוגעת. גם הקבוצות שעושות רצף מצוין יכנסו לבעיות בעתיד. אנחנו נעשה מקטמון קבוצה טובה. הדרך של המועדון הזה היא אדירה והיא בדרך להפוך להיות קבוצה הרבה יותר טובה".

מוזר לראות את אוהדי קטמון קמים ומריעים לאבירם ברוכיאן, כובש השער, כשירד לספסל. לא ברור איך הסמל הבית"רי שהסתבך לא מעט בשנים האחרונות בדברים שלא קשורים בכדורגל, מצא בית חדש. ככה זה כנראה בקטמון, האהבה לכדורגל, לשחקנים ולמועדון גדולה יותר מהכל שם. למרות זאת, לא בטוח שהם ישמחו לשמוע את שלקשר יש להגיד.

עוד בנושא

ליגה לאומית: הפועל תל אביב והפועל קטמון נפרדו ב-1:1
המדריך ללאומית מציג: מועדון תחת לחץ ואפילו אין את מי לקלל
ליגת העל: כל המספרים שצריך לדעת לקראת המחזור התשיעי

איך זה הרגיש לחזור ולשחק באווירה של ליגה העל?

"התגעגעתי לזה. אני מאוד רוצה לחזור למשחקים האלה. כל הזמן אני צועק בחדר ההלבשה שאני רוצה המון קהל ותקשורת כי זה הכיף של הכדורגל, לשמח כמה שיותר אנשים. הלוואי שכל משחק יהיה ככה".

עם סגל די אנונומי, אפשר לחשוב על עליית ליגה?

"יש לנו מאמן מצוין שיכול לעשות את השחקנים האנונימיים האלה שחקנים גדולים בליגת העל. המועדון הזה עוטף שחקנים שיכולים לגדול יחד עם הקבוצה והקהל הזה. אבל כן, יש פה הרבה שחקנים לא מוכרים. עם טיפה מזל ויכולת טובה אפשר להיצמד לצמרת ולעלות ליגה".

יכול להיות שהפכת להיות סמל בקבוצה השנייה של ירושלים?

"אני לא רוצה לדבר על סמלים. אני חושב שכולם יודעים שהלב שלי נמצא במקום אחד, אבל אני יכול להגיד שקטמון זה בית בשבילי. אחרי שניסיתי ולא הצלחתי לחזור לבית"ר, אז קטמון זה הבית שלי. זה נראה ככה מבחוץ כי התחברתי למקום וזו כבר עונה רביעית שלי פה ואני מקווה שזו העונה האחרונה בליגה הזו".

אתה בטח עוקב אחרי בית"ר העונה. יש מצב פתאום לקחת אליפות, מסכים?

"כל הזמן אני עוקב אחרי בית"ר ודווקא בשנה כזאת, כשמכבי תל אביב והפועל באר שבע עוד לא נכנסו לקצב, בית"ר נראית טוב והקהל דוחף וכמובן יוסי בניון שנכנס ועושה פלאים, אז יש אווירה כזאת שאפשר לעשות את זה ולהישאר קרובים עד סוף העונה. הלוואי ויצליחו. אני חושב שבלי הקהל הם לא יצליחו לעשות את זה, וצריך שהקהל ידע את זה".

אולי אתה היית צריך להיות היוסי בניון שקם מהספסל?

"זה מה שרציתי אבל זה לא צלח. אני מאחל ליוסי שהוא חבר שלי את כל ההצלחה שבעולם. אני זוכר כמה היה חשוב לו לשחק בבית"ר, מול הקהל הזה, אני זוכר עוד מהנבחרת. אני שמח בשבילו שהוא נהנה מכדורגל והוא נראה כמו ילד בן 20. כל הצדדים הרוויחו".

בן כמה אתה כבר?

"32. יש לי עוד כמה שנים ואני מקווה שהם יהיו בליגת העל ולא בליגה הלאומית. הדרייב שלי זה משחקים כאלה. אני יודע במשחקים כאלה לחדד את החושים שלי. אני מקווה היו עוד כאלה".

תסריטים של דרבי עוברים בראש?

"אני רוצה לחזור עם קטמון לליגת העל. זה מה שמעניין אותי כרגע ולא תסריטים כאלה או אחרים".