המדריך ללאומית מציג: מועדון תחת לחץ ואפילו אין את מי לקלל

חמש בערב, יום שישי, ושקט ירד על היציע של הפועל תל אביב. נכון, כמה שריקות בוז נשמעו שם לעבר השחקנים אחרי 1:1 מול הפועל קטמון, אבל בסך הכל לא נרשמה יותר מידי דרמה ביציעים האדומים, על אף שמדובר במשחק חמישי ברצף ללא ניצחון. עוד יותר בשקט, שאף אחד לא ישמע, פתאום בהפועל הבינו כמה איוויר חסר. כן כן, אוהדים שכל כך רצו שיעזוב, גילו כמה זה מאכזב שהמכביסט הזה, הצהוב, לא על הקווים. אין את מי לקלל. אין את מי להאשים. ואפילו את התענוג הזה לקחו להם. כמה מייאש זה להיות אוהד הפועל.

זה לא זה. חייבת להיות סיבה אחרת! הרי הם כל כך רצו שהוא יפוטר. אולי נגמר להם הכוח? הרי הוציאו מרץ ברדיפה אחרי המאבטחת בכדורסל. אולי בכלל גביע הטוטו שבר את רוחם? כך או כך, זה ברור שתקופה רעה עוברת על המועדון. גם ביציעים, גם על המגרש וגם בשדרה הניהולית.

אז בהפועל שוב התקבצה לה הנהלה חדשה. כזו שהבטיחה שהשכונה תסתיים. כזו שהבטיחה הגדרת יעדים ומטרות גם בצד הכלכלי וגם בצד המקצועי. אז הבטיחה.... בסופו של דבר פיטרה מאמן בסוג של גחמה לא ברורה, יום לפני משחק וכמה ימים לפני פגרה. היגיון? לך תמצא בהפועל. מה שכן אפשר למצוא בעיקר בימים האלה, בשפע, זה בעיקר לחץ.

עוד בנושא

ליגה לאומית: הפועל תל אביב והפועל קטמון נפרדו ב-1:1
ליגת העל: כל המספרים שצריך לדעת לקראת המחזור התשיעי
מוליכות שולל: חזרה למוליכות המפתיעות של הליגה הבכירה מאז 1990

בין כותלי חודרוב מציירים את השבוע הזה כבלתי נסבל. הלחץ במועדון שבר שיאים חדשים. בכל זאת, הפועל במקום השלישי בלאומית עם שתי נקודות הפרש מהמקום השני. סיבה למשבר? בוודאי. את התואר הראשון של העונה, גביע הטוטו בלאומית, הפסידה השבוע. מועדון רציני, אין ספק. כזה שביום רביעי מתראיין אחד מבעליו (זאב גרינברג) ונותן גיבוי לאיוניר וביום חמישי.... נו הסיפור ידוע.

נדמה ששיא האירועים נשבר בצהריים עם פיטוריו של איוניר, אבל אז קיבל עומר פרץ את הטלפון שכל כך רצה לקבל, על פי חבריו למועדון, והתבשר לו שהוא זה שיעביר את האימון לקראת המשחק למחרת. במקום לנסות ולהרגיע את האווירה, בחר איציק ניסנוב לכנס את השחקנים ולהבהיר להם טוב מאוד שהם על הכוונת והם הבאים בתור. לחץ? חלילה. שכונה? הכי רחוק. "בנו פה סגל מאוד צעיר וקבוצה חדשה, מה ציפו שתוך רגע נשחק כדורגל של אלופה?", תהה אחד השחקנים אחרי אותה שיחה. "הם (הבעלים) הימרו פה על שחקנים צעירים ועכשיו הם באים בטענות? היו צריכים לחשוב על זה לפני. בטח שלא להחליץ את הקבוצה עוד יותר. מספיק פיטרו את מוטי".

"המועדון בלחץ, השחקנים בלחץ וכשהאדמה רועדת, ככה זה. ניצחון אחד והדברים יתחילו לזרום", התייחס המאמן הזמני של האדומים, עומר פרץ, למצב של הקבוצה. "לחץ זה חלק מהמקצוע הזה. כל אחד לוקח את זה אחרת, בסך הכל הם מתפקדים בסדר גמור. כל שבוע רוצים פה לנצח וכשזה לא קורה, השחקנים עוד יותר נלחצים, ככה זה בקבוצה גדולה". למרות שהכחיש את הידיעות על יחסים לא טובים עם איוניר, לא נראה שפרץ לפחות כרגע עומד לעזוב את הפועל, גם אם יגיע מאמן חדש.

כשהאדומים כבר בלעו את הנקודה, אז התחיל מבצע השמות והמועמדים לקבוצה. קובי רפואה, הוא כנראה כבר לא יגיע. הצעה נמוכה מידי קיבל המאמן שחיכה בצד שהמשרה תתפנה. בכלל זה נראה שמי שיגיע עם פחות דרישות, פחות כסף והרבה יותר פתוח לקבל תכתיבים של ההנהלה, הסיכוי שלו יותר גבוה. כיאה למעמד הסמרטוט של המאמן הישראלי.

לצד זה, עוד סיום של תקופה הגיע בהפועל. כמה סמלי זה שדווקא ביום שבו פוגשת הפועל את קטמון, עמותת האדומים מודיעה על סגירתה. אלה שפתחו את העמותה בזמנו, חזונם היה להיות קטמון רק בגדול יותר. אתמול בסיום המשחק הבנו בדיוק למה הפרויקט הזה קרס ואילו זה של הירושלמים עוד איתן, כיצד קטמון מייצגת את כל מה שהפועל רוצה להיות ולא מצליחה. פעם הפועל תל אביב הייתה בנויה על אהבה, על אידיאולוגיה, על ערכים. היום היא רודפת אחרי מאבטחות במגרשי הכדורסל. וקטמון הוא המועדון שבנוי מאהבה טהורה.

ואם כבר דיברנו על אהבה. מנהלת הקבוצה, נטאלי שוסטר, למעשה סיימה את תפקידה אתמול במועדון אחרי שש שנים. חוץ מלקנות את הפועל ולשחק בה, היא עשתה שם הכל. בסיום המשחק השחקנים התקבצו כדי להיפרד ממנה: "קודם כל אנחנו מצטערים שלא ניצחנו בשבילך", אמר הקפטן אביחי ידין שהיה אחד השחקנים הקרובים אליה, "עכשיו צריך להיזהר ממך ביציע. אל תיעלמי לנו".

"דווקא בגלל כל הזעזועים והבלגן, הרבה יותר קשה לי להיפרד", אמרה שוסטר דקות לפני שהיא עוזבת את המגרש בפעם האחרונה כבעלת תפקיד במועדון. "אבל אני כן בהתרגשות לחזור ליציע ולהוציא את האוהדת שבי".

כמה זה יהיה מוזר לחזור לשם?

"מאוד. אחרי שש שנים שאני בפנים. לא פשוט לעשות את הסוויץ' הזה שוב, אבל האהבה הזאת היא גדולה יותר ממני כנראה".

אז בראיון שראו אותך בדמעות אחרי שהפועל ירדה, חשבת לרגע שאחרי כמה חודשים תעזבי?

"לא, ממש לא חשבתי שככה זה ייגמר. זה יהיה חסר לי מאוד ואני ממש מקווה שנשמח בסוף השנה, כי התחלנו תהליך פה ואני מקווה שהוא יסתיים הזה שנהיה בחזרה בליגת העל, כי זה חשוב לכולנו".

מרגישה סוג של פורצת דרך?

"תמיד הרגשתי. בכל זאת אני אחת הנשים היחידות בכדורגל ומנהלת קבוצת כדורגל של גברים היחידה בעולם. לא שמעתי על עוד מישהי כמוני. אבל לא הסתכלתי על עצמי בכל שש השנים האלה, אלא רק על מה שאפשר לעשות טוב למועדון הזה".

איך זה הרגיש לעשות את זה, בתור אישה? בטח בליגה הלאומית.

"מסתכלים עליי מוזר. אישה נכנסת לחדר הלבשה, אבל באתי לעשות את העבודה שלי. השוני הוא זה שאני אישה. האינטליגנציה הרגשית שלי היא יותר גבוה, התחברתי לשחקנים יותר כמו, לא אגיד כמו אמא, אבל הייתי שם בשבילם. יותר כמו הפסיכולוגית שלהם. הרבה אנשים הרימו גבה, אבל הוכחתי לאנשים שזה אפשרי ואפשר גם אחרת".

כמה זה קשה לך לעזוב?

"קשה מאוד, אבל מתעלים. עברנו כל כך הרבה טלטלות ועליות וירידות, לפעמים צריך לעשות סטופ ולחשוב על עצמי. לצערי, הרבה לא העריכו את התפקיד שעשית, אבל אני שמחה שהשחקנים יודעים להעריך. הם גרמו לי לבכות היום".

למה זה הגיע למצב שאת עוזבת? אף אחד לא יכול לחשוד בך באי אהבת הפועל.

"זה היה בלתי נמנע. בגלל שאני אוהבת את הפועל, אני צריכה לדעת מתי להגיד מספיק. זה כבר פגע לי בבריאות. זה היה קשה מאוד לקבל את ההחלטה, אבל אני שמחה בשבילי. לא יודעת אם אחזור. אקח קצת פסק זמן להנאות מהחיים".