ירדן ג'רבי עורכת היום (שני) מסיבת עיתונאים, בה הודיעה על פרישה מג'ודו. מדליסטית הארד מריו הודיעה בדמעות היא מסיימת את הקריירה בגיל 28.
ג'רבי נולדה בכפר סבא ורשמה הישגים גדולים במהלך הקריירה. ב-2013 זכתה באליפות העולם עד 63 קילוגרם ושנה לאחר מכן הייתה סגנית אליפות העולם. ב-2013 גם זכתה במדליית ארד באליפות אירופה בבודפשט. ב-2016 זכתה במדליית הארד בריו אחרי שנוצחה ברבע הגמר, שגם היה הסיבוב השני מבחינתה, לאריאנה סילבה הברזילאית. היא עברה לבית הניחומים, שם ניצחה בשני קרבות וזכתה וזכתה במדליה האולימפית השנייה של אישה ישראלית, אחרי יעל ארד שזכתה במדליית הכסף בברצלונה 1992.
מאז המשחקים האולימפיים בריו לא התחרתה ג'רבי. בהתחלה היא סבלה ממספר פציעות ואף עברה ניתוח. בנוסף היא סיפרה כי סבלה מקושי למצוא אנרגיות מחודשות, ולא השתתפה באליפות העולם שנערכה בבודפשט לפני כמה שבועות. בניגוד לאורי ששון ושגיא מוקי, שייצאו השבוע לגרנד פרי טשקנט, היא לא אמורה הייתה לחזור למזרן.
עוד בנושא
ירדן ג'רבי אחרי הארד בריו: "שמישהו יעיר אותי, מקדישה את הזכיה לכל המדינה"
אלבום הניצחון: התמונות מיום הזכייה של ירדן ג'רבי במדליה אולימפית
בינואר: אורי ששון וירדן ג'רבי נבחרו לספורטאי השנה של הוועד האולימפי
"כולכם כבר כתבתם כל מה שאתם רוצים, אני רק רציתי להגיד שאני עוברת ל-MMA" התבדחה ג'רבי בפתיחת דבריה, והמשיכה, "בגיל שלוש צפיתי עם אמא שלי באולימפיאדת ברצלונה, שם התחיל החלום שלי. 22 שנים שאני בענף, עברתי דרך מטורפת ,של רכבת הרים, של תשוקה ומסירות. לא ויתרתי לעולם, ורק בגיל 19 זכיתי במדליה הראשונה שלי. המשכתי וזכיתי בעוד מדליות ותארים. עם יד על הלב, המדליה האולימפית נתנה לי תחושה של שלמות, של אושר נצחי".
"אחר כך לקחתי חופשה ארוכה שהייתה הכרחית", הוסיפה, "התאוששתי מפציעה של שנתיים במרפק, במהלכה המשכתי למרות הכאבים. כאשר חזרתי לאימונים בערה בי אש של התחלה חדשה, הייתי במחנה אימונים ביפן שהיה הכי טוב שלי אי פעם. המשכתי לספרד ולא היו כאבים ופציעות. ככל שהמשכתי להתאמן באופן רציף, שני אימונים ביום, הרגשתי שהאש בי דועכת. התחלתי להרהר אם יש לי מוטיבציה להמשיך. לצערי האש כבתה לגמרי. אחד החלומות שלי היו להתחרות באליפות אירופה בארץ, אבל אין לי דרך להגיע לשם בלי להתאמן כמו שצריך. אני פורשת מג'ודו, מהספורט שאני כל כך אוהבת".
"מסיימת את הקריירה בראש מורם", אמרה ג'רבי, "גאה במה שעשיתי. מודה לשני הרשקו שהיה שם מתחילת הדרך, מגיע לו שהגשמנו יחד את החלום של מדליה אולימפית, למשפחה היקרה שלי, שנתנה לי את הגב גם בהחלטה הזו. לאיגוד, משה פונטי ולמועדון בנתניה, יש להם יד ענקית בכל ההישגים שלי. הספונסרים, שהיו שם לצידי ונתנו לי את השקט להתאמן, בלעדיהם זה לא היה קורה. הם מבינים את מצבי היום ותומכים בהחלטה שלי. יש כל כך הרבה שעזרו, ועבורי הם קוסמים. לנבחרת הנשים שלי ולצוות המקצועי. אני מקווה שהצלחתי לגרום לכם להאמין שחלומות מתגשמים. לתקשורת, שפרגנתם אהבתם ועזרתם לי ולענף. למעריצים שפרגנו בלי סוף".
"לא סתם אני מצביעה על הדגל אחרי הישגים", המשיכה, "אני גאה במדינה ורוצה להיות שגרירה שלה. הגיע הזמן להעביר דף, אני עוד לא יודעת מה אעשה. אני שוקלת לפתוח מועדון ג'ודו עבור נערים ונערות בנתניה ובערים נוספות. למדתי שאני צריכה מטרה, וכשיש אני משיגה אותה בכל מחיר".
ג'רבי ענתה לשאלות העיתונאים, ואמרה: "מצאתי לנכון שאליפות אירופה היא מטרה עבורי, זה מה שנתן לי מוטיבציה להמשיך. אבל כשחוזרים לשגרה הזו, קשה להבין מה אנחנו חווים ביום יום. זו עבודה מטורפת. סדר העדיפויות שלי השתנה, רציתי לחיות את החיים ולא היה לי כוח לתת 100 אחוז על המזרון. היה רגע באימון, והרגשתי שאין לי כוחות. אני מלאה, אין לי כוחות להוציא מעצמי. בסופו של דבר ביקשתי הפסקה, לחשוב על הדברים, ולא הצלחתי להחזיר את המוטיבציה. כנראה שאליפות אירופה היא לא יעד מספיק עבורי כדי להרים לי את המוטיבציה. לא יכולתי להמשיך פיפטי פיפטי, כזו אני, או הכל או כלום".
יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, אמר: "ירדן היא ספורטאית למופת ואדם מדהים. זה יום עצוב עבורי, אבל אני מכבד את ההחלטה שלה. נגמר פה פרק, ואנחנו מתחילים פרק חדש: אולימפיאדת טוקיו 2020. אני מקווה שירדן תמשיך בענף".
מאמנה, שני הרשקו, אמר: "אני תומך בהחלטה שלה לפרוש. היא גדלה במקום שאם היא לא נותנת את ה-100 אחוז אין לזה טעם. כשהאמת המקצועית לא מתחברת לרצון מבפנים אז אי אפשר להמשיך".
"הדבקות במטרה זה מה שישאיר את ג'רבי בספרי ההיסטוריה", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג, "היה לה מחזור אולימפי מדהים. מה שירדן עושה היום זה משהו שמעט ספורטאים מסוגלים לעשות. להגיד שאם אני לא עושה את המקסימום שלי ונלחם עד לטיפה האחרונה, אז אני לא שם".