הארגנטינאי הכי ברזילאי: פאפו גומס, הקפטן הצבעוני של אטאלנטה

אלחנדרו פאפו גומס לא סובל את דייגו מראדונה. "אני לא שותף לפולחן האישיות שלו בארגנטינה. דייגו היה שחקן טוב על המגרש, אבל לא ספורטאי. יש לי דמויות אחרות לחיקוי – פאבלו איימאר, חואן רומן ריקלמה, ומעל כולם חואן סבסטיאן ורון. הוא שחקן אמיתי, גבר ומנהיג", טוען הכוכב בן ה-29. ואם שואלים אותו על אלילו האהוב בהיסטוריה, הוא חוצה את הגבול תרתי משמע. גארינצ'ה הוא האיש. הנה לכם ארגנטינאי שלא מהסס להודות בהערצה לברזילאי.

למען האמת, גומס ברזילאי לחלוטין בנפשו. הוא חי כדי לצחוק, לחייך וליהנות. חשבונו הפופולרי באינסטגרם מלא בסרטונים משעשעים, כולל הרגע בו מתקל החלוץ את בנו בן הארבע בגלישה פרועה עם שתי הרגליים קדימה במהלך משחק על חוף הים בחופשה משפחתית. יש שם גם ריקודים רבים עם אישתו לינדה, אהבת חייו היחידה אותה הכיר עוד בבית הספר. ואם כבר מדברים על לינדה, הרי שהיא הרוח החיה מאחורי הרעיון להציג בכל שבוע סרטי קפטן שונים על הזרוע. מאז קיבל גומס את התפקיד באטאלנטה, הוא גיוון עם אינספור סרטים מקוריים, מספיידרמן דרך סרטים מצווירים ועד האפיפיור. לקראת כל משחק, האוהדים מחכים בסקרנות להמצאה חדשה.

וזה בדיוק הקפטן האידיאלי עבור אטאלנטה, הקבוצה הצעירה שבנה המאמן ג'אן פיירו גאספריני. גומס הוא ספורטאי למופת ובדרן באריזה אחת – שילוב נדיר של רצינות ונחישות עם שובבות ילדותית. עם כל הכבוד העצום לבוגרי האקדמיה של ברגאמו שעשו כותרות גדולות בשנה האחרונה, הוא שחקן המפתח האולטימטיבי בקבוצה. הוא האחראי הגדול מכולם להעפלה היסטורית לליגה האירופית, לראשונה מאז ההשתתפות בגביע אופ"א בעונת 1990/91. הארגנטינאי תרם אשתקד 16 שערים ו-10 בישולים, עם מעורבות ישירה בקרוב למחצית משעריה של אטאלנטה שסיימה במקום הרביעי נגד כל התחזיות. רוברטו גליארדיני עזב לאינטר עוד בינואר, פרנק קסייה ואנדאה קונטי עברו למילאן בקיץ, מתיה קלדארה יצטרף ליובנטוס ב-2018, אבל גומס חתם על חוזה חדש לחמש שנים והביא המון אושר לאוהדים.

"למה לחפש קבוצה גדולה כאשר אפשר להפוך את אטאלנטה לגדולה?" הוא מתבדח. ברור שבצעירותו החלום היה אחר בתכלית, ומועדון פאר היווה שאיפה עבור הילד שגדל באווירה של כדורגל, מטרים ספורים מאיצטדיונה של אינדפנדיינטה. דודו, הוגו ויז'אוורדה, היה אחד הסמלים של השדים האדומים, וזכה איתם בגביע ליברטדורס ובגביע הביניבשתי ב-1984. פאפו, אוהד שרוף של הקבוצה, לא התקבל לאקדמיה שלה, אבל פרח בארסנל סראנדי. הוא אולי סולד ממראדונה, אבל האיש שקיבל מדייגיטו את המסירה הגאונית בדרך לשער הניצחון בגמר מונדיאל 1986 סלל לו את הדרך. חורחה בורוצ'אגה זימן את הילד לסגל הראשון של ארסנל עוד כאשר היה בן 14.

המחזה היה מעט מוזר, כי גומס נראה צעיר אפילו לגילו. הוא היה הילד הכי נמוך בסביבה, וגם היום מתנשא ל-165 סנטימטרים בלבד, בדיוק כמו מראדונה. "תחזור לגן", צעקו לו האוהדים בהופעותיו הראשונות, והכינוי "כינה" הודבק לו בתקשורת, אבל הוא הוכיח את עצמו במהרה, ואת השער המפורסם הראשון שלו הבקיע – תאמינו או לא – בנגיחה. היה זה בשלהי 2007, בקרב מול בוקה ג'וניורס, ופאפו הרשית בזינוק אדיר בדרך לניצחון 1:2 מפואר. חודשים ספורים קודם לכן, הוא היה בסגל הנבחרת עד גיל 20 שזכתה במונדיאל, לצד קון אגוארו, אנחל די מריה ואבר באנגה. והוא היה ראוי לקידום מהיר כמוהם, אבל הקריירה שלו הלכה במסלול שונה.

אחרי ששיחק בהדרכתו של דייגו סימאונה בסן לורנסו, עבר גומס לקטאניה, וחווה שלוש שנים מצוינות בסיציליה. השיא היה ב-2013, כאשר המועדון הצנוע טיפס למקום השמיני עם סגל עמוס ארגנטינאים, וקבוצות גדולות לטשו עיניים לעבר היהלום. אינטר כבר סימנה את הרכישה, אבל פיטוריו של המאמן אנדראה סטמאצ'וני שינו את התוכניות. סימאונה, שעבד עם גומס גם בקטאניה, השתוקק להביא אותו לאתלטיקו, אך המועדונים לא הצליחו להסכים על מחיר.

בסופו של דבר, דווקא מטאליסט חארקוב האוקראינית זכתה בשירותיו, ועל הנייר זה היה מהלך טוב לכל הצדדים. גומס שילש את שכרו, התחבר לארגנטינאים לרבים בסגל מטאליסט, והיה אמור לשחק בליגת האלופות. לרוע מזלו, הקבוצה הושעתה באופן מיידי מהמפעל בשל חטאי עבר. זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמת האזרחים, והכוכב נמלט אחרי שראה טנקים ברחובות. כך הוא הגיע לאטאלנטה, ששילמה תמורתו 5 מיליון יורו בלבד. היתה זו העברה שקטה יחסית, וגם לקח לפאפו זמן להתאקלם בצפון איטליה, אך עם הזמן התברר שזו אחת העסקאות הטובות בתולדות המועדון.

עם מחוייבות אינסופית וחיוך על הפנים, כבש גומס את לבבות האוהדים. ככל שהשתפרה יכולתו, כך המתין יותר לזימון מנבחרת ארגנטינה – אבל זה לא הגיע. "ויתרתי על החלום", הודה הכוכב שמגדיר את עצמו כ"חלוץ שני מדומה", ולא במקרה. התפקיד שלו חופשי לחלוטין. על הנייר, משחק פאפו מאחורי חלוץ מטרה, אבל הוא מרבה לנוע לשני האגפים, וגם לנדוד למרכז המגרש. הוא מכתיב את הקצב ומנווט, אבל גם נמצא פעמים רבות ברחבה על מנת לסיים את ההתקפות. ידו בכל, ובעוד הארגנטינאים לא ראו צורך לזמן אותו, האיטלקים דווקא הביעו עניין רב.

אנטוניו קונטה דיבר על כך, וגם המאמן הנוכחי ג'אמפיירו ונטורה רצה לראות את גומס בשורותיו. השחקן אף קיבל אזרחות, אבל אז התברר שזה היה לשווא. לפי תקנות אופ"א, רק מי שנהנה מאזרחות כפולה כאשר ייצג את אחת הנבחרות הצעירות יכול לעבור לשורות נבחרת אחרת. המקרה של גומס שונה, ולכן הדרך לסקואזרה אזורה נחסמה בפניו. מה רבה היתה הפתעתו ושמחתו כאשר הוא זומן לסגל הראשון של חורחה סמפאולי ביוני. פאפו שיתף שוב פעולה עם די מריה, ואפילו כבש בהופעת הבכורה מול סינגפור, אבל לא נקרא לדגל מאז. ואולי חבל שכך, כי כושרו בשבועות האחרונים נהדר.

ההופעה האירופית הראשונה של אטאלנטה 27 שנה טובה מאוד עד כה בזכותו – הוא מצא את הרשת בניצחון 0:3 על אברטון והבקיע את שער השיוויון ב-1:1 בליון. וגם באיטליה אי אפשר לעצור אותו, עם שלושה שערים נגד קייבו וקרוטונה. אתמול הגיעה ההצגה הגדולה מול יובנטוס, והמאזן של החבורה מברגאמו מול הגברת הזקנה היה מחפיר עד השנה. 15 הפסדים רצופים ספרה אטאלנטה מול היריבה הגדולה מאז 2009, עד שגומס היה דומיננטי בתיקו 2:2 באפריל. זו היתה התוצאה גם אמש, למרות שהזברות נראו בדרך לניצחון ודאי ועלו ל-0:2. פאפו סירב להיכנע. כדור חופשי שלו נהדר על ידי ג'יג'י בופון לרגליו של קלדארה בדרך לשער המצמק, ואז בישל הקפטן באמנות, בהגבהה מושלמת, את השיוויון של בריאן כריסטנטה.

מבצעים כאלה לא היו מזיקים לארגנטינה במשחקים הגורליים במוקדמות המונדיאל, ומי יודע – אולי השילוב בין הכינה לפרעוש היה מניב משהו יוצא דופן. אפשר רק לפנטז על כך, וגומס נותר שוב מאוכזב, בדיוק כמו דודו, אשר הקריירה הבינלאומית שלו נהרסה בשל פציעה אחרי שש הופעות בלבד ב-1979. ואולם, זה לא ישבית את שמחת החיים שלו. פאפו תמיד שמח בחלקו, ואטאלנטה תמשיך לרקוד קדימה עם הארגנטינאי הכי ברזילאי. גם אתם מוזמנים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק