מאז אמצע יולי נובאק דג'וקוביץ' לא שיחק טניס בגלל הפציעה במרפק, כשהאירוע המרכזי אותו החמיץ הוא כמובן אליפות ארצות הברית. הטניסאי הסרבי, שנאלץ לפרוש מווימבלדון בגלל הפציעה במהלך רבע הגמר מול תומאש ברדיך, הודיע אתמול (שלישי) כי אנדרה אגאסי ימשיך לאמן אותו גם בשנה הבאה. נולה יחזור בתחילת 2018 כשהמטרה הראשונה שלו תהיה כמובן לזכות באליפות אוסטרליה בפעם השביעית ובתואר הגרנד סלאם מספר 13 שלו.
דג'וקוביץ' התראיין ל-SPORTKLUB הסרבי ודיבר באריכות על התחושות שלו בזמן שהוא יושב בחוץ תקופה ממושכת אחרי הרבה שנים. ראשית הוא דיבר על כמות הגביעים שיש לו בבית: "אני לא יודע בכמה תארים בדיוק זכיתי, אבל אני שמח מאוד שהם נמצאים אצלי בבית. לא מפני שאני רוצה להשוויץ או לשבח את עצמי, אלא כי הם מזכירים לי את ההקרבה, את המאמץ. זה משהו שהשגתי דרך המון מאמץ, נחישות, אנרגיה ומעל הכול: אהבה ותשוקה למה שאני עושה. אני זוכר שגדלתי עם המחבט בידיים ואני גם זוכר את הפעם הראשונה שהחזקתי מחבט. הייתי חלק ממחנה טניס בקופאוניק, ואז הופיעה המאמנת שלי ילנה גנצ'יץ'. היא הביאה את כל הידע ובנתה את היסודות של המשחק שלי, וזה מה שהולך איתי עד היום.
"אני חושב שהצורה בה גדלתי, במיוחד בשנות ה-90' שהיו קשות מאוד עבור כולנו, תרמו לצורה בה אני מעריך ומכבד יותר את התארים בהם זכיתי ואת הדברים שעברתי בחיים. בשבילי זה הרבה יותר חשוב מהפרס או מהכסף. הפרסים הם הקרם על העוגה, אבל יצירת העוגה זה מה שממלא אותי ומשמח אותי. הפרסים הם כמובן משהו חשוב מאוד כי זה מראה על המאמץ שעשיתי". על הצורה בה הוא מתמודד עם התקופה בחוץ אמר המדורג מספר אחת בעולם לשעבר: "אני מנסה לשמור על כושר, אני לא משחק טניס כי המרפק שלי עדיין כואב. אני עדיין עובד על כושר. אני עובד בכל יום ומנסה להיות בכושר. אני כבר חודשיים לא החזקתי מחבט. אני מתגעגע להתחרות, אבל לא לקטע שאני לא יודע מה עוד אעשה. יש הרבה דברים יפים שקורים בחיים שלי עכשיו, הדבר הכי יפה הוא שילנה ואני הפכנו להיות הורים בפעם השנייה לפני שבועיים, אז אני עסוק לגמרי עם המשפחה.
"יש לנו הרבה מזל כי סטפן וטרה פנטסטיים. עכשיו כשטרה כל כך קטנה ואני לא משחק, אני יכול לעזור לאשתי ילנה. זה שונה ממה שהיה עם סטפן כי הייתי עסוק מאוד בטניס כשהוא נולד. עכשיו אני מתאמן, פעיל מאוד כאבא, אני שמח ומאושר מהחיים שלי". על הפגרה שנכפתה עליו אמר דג'וקוביץ': "אני שמח שיש לי את ששת החודשים האלה כי אני יכול לארגן מעט את החיים שלי ולבנות את היסודות בשביל המשחק ובשביל הגוף שלי לעתיד בטניס. אני רוצה להגיד שאשחק עוד עשר שנים, אבל נראה כמה זמן עוד אוכל להחזיק כטניסאי מקצוען. אני ממש לא מתכוון לפרוש וזו לא הכוונה שלי. אני רוצה לשחק, להוכיח את עצמי לעצמי ולאחרים. אני מאמין שאני יכול עדיין להרחיב את הגבולות, לשפר את עצמי. אני מאמין שלמרות כל מה שהשגתי בטניס, יש עוד הרבה שאני יכול להשיג ולהשתפר. אני עדיין רואה הרבה מקום לשיפור, אולי אחרים לא רואים את זה אבל אני כן. זה טוב שהצוות שסביבי רואה את זה. לראשונה בחיי יש חמישה חודשים במהלכם אני יכול להרים את הרמה שלי ולשפר את הכושר שלי. אני גם מאמין שזה יחזק אותי מנטאלית".
