1.
ב-31 ביולי 2004 רשם הכדורסל הישראלי את אחד מרגעי הנחת האחרונים שלו לשנים הבאות. נבחרת העתודה הפתיעה בחצי גמר אליפות אירופה את יוון 82:88. יותם הלפרין, שחקנה העתידי של אולימפיאקוס, צלף 32 נקודות והשתיק את נבחרת הכוכבים שנחשבה פייבוריטית לזכייה בראשות קוסטאס ואסיליאדיס (26 נקודות), דימיטריס מברויידיס (22) וסטראטוס פרפרוגלו (8 בלבד).
"הפרפר" וחבריו נרמסו למחרת בידי ליטא ונפרדו מהנבחרות הצעירות בידיים ריקות. איש איש הם יצאו למסעות הנדודים שלהם, ולפחות בשורת התארים - הדרך של פרפרוגלו הייתה כנראה המעוטרת ביותר (אף שבנבחרת הזו נמנה גם אחד בשם יורגוס פרינטזיס). הוא אמנם לא הצליח להפוך לחבר של קבע בנבחרת יוון האגדית שכבשה את אירופה באמצע העשור הקודם, אבל הקורא עודד סלע טוען כי הפעם האחרונה - והיחידה, עד כה - בה הונחת בישראל שחקן שכבר זכה קודם לכן בשלושה גביעי אירופה אירעה אי אז ב-1992, כשלוקה פאביצ'ביץ' (בוגר הת'ריפיט ההיסטורי של יוגופלסטיקה ספליט) חתם בהפועל נהריה. והקורא עודד סלע לעולם אינו טועה.
חמש עונות בפנאתינייקוס, שתיים באולימפיאקוס, אחת באנאדולו אפס ועוד שתיים בברצלונה. עשר שנים רצופות שיחק פרפרוגלו ביורוליג, עד שחתם בסוף השבוע האחרון בהפועל ירושלים. בקורות חייו 209 הופעות במפעל הבכיר, והוא מדורג במקום ה-26 בכל הזמנים לצידו של ג'יי.אר הולדן; הוא שיחק יותר משורדים ותיקים כמו ניקולה וויצ'יץ', דריק שארפ, דניס מרקונאטו, פאבלו פריג'וני ומרקוס בראון.
עוד בנושא:
פוטיס קציקאריס: "יש הרבה דברים שצריך לתקן, אבל אני מרוצה"
הכנה: הפועל ירושלים הובסה בספרד 97:75 בידי באסקוניה
2.
אז אפשר לומר על היווני שהוא זקן או לפחות מזדקן, שהוא "סוס מת" או לפחות מעבר לשיאו. רוב התשובות נכונות, ואף אחת מהן אינה מפתיעה. ירושלים, במצבה ובמעמדה הנוכחי, יכולה לבחור באחת משתי דרכים כמדיניות: לנסות להביא גניבות בגיל 22 שינסו להוכיח את עצמם לראשונה - או להביא שמות גדולים שינסו להוכיח את עצמם מחדש. היא מודעת למגבלותיה, ומבינה ששחקנים החשים כי מניותיהם בשיאן יעדיפו ללכת לקבוצות יורוליג בינונית או גדולות, או לפחות לקבוצות היורוקאפ העשירות ביותר.
אורי אלון הלך על האופציה השנייה - הוותיקה, המנוסה, המתבגרת - ובכלל לא בטוח שהוא טועה. פרפרוגלו, כמו רבים, טובים וגם טובים פחות לפניו, נחת בבירת ישראל כשהוא נמצא במגמת ירידה (זמנית או קבועה? ימים יגידו), בניסיון להתניע מחדש את הקריירה ולשנות את חץ המומנטום.
בנסיבות דומות - גם אם לא זהות לחלוטין - הגיעו בשנה וקצת האחרונות טרנס קינזי, קרטיס ג'רלס, יוגב אוחיון, דיז'ון תומפסון, בריאן רנדל ומאליק היירסטון הוותיקים, לצידם של אלן אומיץ', אוסטין דיי ואלסנדרו ג'נטילה הצעירים. לפעמים זה הצליח יותר, לפעמים פחות.
האם הפועל ירושלים, מחוזקת בפרפרוגלו (33) ואוחיון (30), בנתה קבוצה מבוגרת מדי, כשלצד שחקני הרכש הללו נשארו קינזי, הלפרין, ליאור אליהו, ג'רלס וג'רום דייסון - כולם כבר בעשור הרביעי לחייהם? האמת היא שגם בעונה החולפת, שהייתה לכל הדעות אחת המוצלחות בתולדותיה על פי מבחן התוצאה, ירושלים הייתה אחת הקבוצות המבוגרות בליגת העל וביורוקאפ - והיא הייתה אפילו מבוגרת יותר מזו שנראה העונה.
ג'רלס ודייסון ימשיכו לקבוע את הטון ההתקפי, בעוד ל"ילדים" דיי (29) וריצ'רד האוול (27), יהיה משקל סגולי קריטי. כל עוד הגב של קינזי יעמוד במעמסה, הכל אמור להיות בסדר. וכשאומיץ' (25) מחליף למעשה את אמארה סטודמאייר (35), אפשר בשקט להכריז על מיני תהליך הצערה. טוב, לא באמת.
3.
פרפרוגלו מעולם לא היה כוכב גדול. הוא תמיד היה שחקן משלים. שחקן משלים טוב, מצוין, לעיתים אפילו עילאי, אבל עדיין - שחקן משלים. כזה יהיה, או לפחות צריך להיות, גם העונה. הוא לא יכול להחליף את קינזי, ונראה שאיש גם לא מצפה ממנו לעשות זאת. אם וכאשר השניים האלה יהיו בשיא כוחם, לא מן הנמנע שירושלים הצליחה לפתור את בעיית העומק שיצרה לעצמה בעמדת הסמול פורוורד במהלך הקיץ.
אבל מדובר בחתיכת "אם וכאשר". זה לא מקרי שפרפרוגלו עמד לסיים את חודש ספטמבר כשהוא עדיין נטול קבוצה. פנאתינייקוס בדקה אפשרות לצרפו, אבל הוא לא שש לשוב ליוון (מישהו אמר יאניס בורוסיס?). עונה זוועתית עברה על הפורוורד בברצלונה, רצופת פציעות, משחקים גרועים וכל כך הרבה הפסדים.
זו נורה אדומה, אבל כמו שאוהבים בירושלים - עם כוכבית. כולם היו גרועים בבארסה אשתקד. לא יכול להיות שכל מי שיצא משם יהיה גרוע גם העונה.
"כשמסתכלים על הסגל של ירושלים, ברור שפרפרוגלו בא להיות שחקן שישי או שביעי בהיררכיה", מנתח עיתונאי יווני שעקב מקרוב אחרי כל קורותיו של הפורוורד בן ה-33, "כפי שהיה ברור מראש איזה מעמד יהיה לו באפס ובבארסה, בפאו ובאולימפיאקוס. זה אחד הדברים הטובים בו: הוא בא לעבוד, הוא לא מנסה לעשות דברים שהוא לא יודע והוא גם לא מצפה שייתנו לו יותר ממה שמגיע לו לקבל".
ואכן - בעשר עונותיו וב-209 הופעותיו ביורוליג, אף שב-60 אחוזים מהמקרים פתח בחמישייה, הצליח פרפרוגלו לצבור רק 11 משחקים שבהם קיבל 30 דקות ומעלה; מבין כל השחקנים שחצו את רף 200 ההופעות, רק אחד (אנדריי וורונצביץ' מצסק"א מוסקבה) שיחק פחות דקות ממנו.
"בשיאו הוא היה שחקן שביעי בטופ של היורוליג, וייתכן שהיום הוא מבין שהוא שחקן שביעי בטופ של היורוקאפ", מסכם העיתונאי מיוון. "הוא אדם נחמד ולבבי, חייכן, מקצוען, לא אחד שיעשה צרות בחדר ההלבשה. הוא שיחק אצל ז'ליקו אוברדוביץ' ואצל דושאן איבקוביץ', אצל צ'אבי פסקואל ואצל יורגוס ברצוקאס. אם כל החבורה הזאת בחרה בו, זה כנראה אומר משהו עליו".
4.
ואולי הגיע הזמן לדבר על המושבה היוונית שקמה לה בבירתנו? גם כאן אין הפתעה גדולה. תסתכלו על הרשימה הבאה ותבינו שפוטיס קציקאריס פשוט לא אוהב להישאר לבד בחו"ל. כמעט לכל קבוצה זרה שבה הוא חתם, הוא הביא איתו לפחות שחקן אחד מארץ הולדתו.
חברידיס מביא חברידיס.
