עם יד על הלב, מי מכם האמין שזה יקרה? מי חשב לפני שנה או לפני שנתיים שרפאל נדאל יזכה שוב באליפות ארצות הברית? בגיל 31 ואחרי ארבע שנים בלי תואר גרנד סלאם שאינו רולאן גארוס ושלוש שנים ועוד שמונה חודשים בלי תואר כלשהו על משטח קשה, הוא חזר וזכה בגרנד סלאם ה-16 שלו והשלישי בניו יורק. למען האמת, ההדחה מווימבלדון בשמינית הגמר מול ז'יל מולר גרמה לכותב שורות אלה לפקפק בגדול בסיכוי של השור ממאיורקה לזכות שוב בתואר גרנד סלאם שאינו על חימר. הוא נראה שם קצת איטי, כבד, אולי לא מספיק מוכוון מטרה למשטח המהיר יותר מהחימר האהוב עליו. אבל זה מה שיפה בספורטאים כמוהו: הם תמיד מוכיחים לך שאין לך מושג.
צריך להגיד את זה: נדאל זכה באליפות ארצות הברית כששני ענקים כמו נובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי בחוץ וגם טניסאים מעולים כמו סטן ואוורינקה, מילוש ראוניץ' וקיי נישיקורי נעדרים והופכים את ההגרלה לפשוטה בהרבה. נדאל לא נדרש אפילו לניצחון אחד מול יריב מהטופ 20 בדירוג העולמי בדרך אל התואר וזה - לפחות על הנייר - נדיר מאוד באיכות של טורנירי הגרנד סלאם בעידן של ארבעת הגדולים. היריב הכי קשה שנדאל ניצח היה חואן מרטין דל פוטרו, שהגיע אחרי הניצחונות הגדולים מול דומיניק תים ורוג'ר פדרר, אבל גם מרוקן מאנרגיות וכנראה שגם קצת מרוקן מבחינה מנטאלית אחרי שני ניצחונות אדירים כאלה.
עוד בנושא
רפאל נדאל גבר על קווין אנדרסון 3:6, 3:6, 4:6 בגמר אליפות ארצות הברית
נדאל חגג את הגרנד סלאם ה-16 שלו: "פשוט מדהים מה עברתי השנה"
סלואן סטיבנס הוכתרה לאלופת הנשים: "לא חשבתי על טופ 100"
אחרי שאמרנו את כל זה, שווה להתסכל על הטורניר של רפא בפרספקטיבה הנכונה. יהיה נכון אבל קל מדי לכתוב שאותו זה ממש לא צריך לעניין מי שיחק ומי לא שיחק, מי היה פצוע ומי היה חולה, ובאמת זה לא צריך לעניין אותו. יותר נכון יהיה לומר שנדאל הראה לכל ספורטאי איך מנצלים הזדמנויות, גם כשכל הלחץ הוא תמיד עליך ורק עליך נגד יריבים שאין להם מה להפסיד נגדך. ההגרלה נפתחה בפניו ואפילו מפגש מול פדרר נמנע ממנו (בפעם השישית באליפות ארצות הברית), אז נדאל הציג את הטניס הכי טוב ומרשים שהציג לא על חימר זה שנים. מהמערכה השנייה מול דל פוטרו ולאורך חלקים רבים בטורניר, נדאל היה בשיאו מבחינה מקצועית ושיחק טניס פשוט אדיר. הוא היה אגרסיבי, התקפי, לא נתן ליריבים שלו לנשום ושוב הצליח לכסות את המגרש בצורה מושלמת ולהעניש עם הפורהנד האדיר שלו. מול דלפו וגם נגד קווין אנדרסון, נדאל גם הצליח לנטרל שני מגישים מצוינים שלא השיגו כמעט נקודות קלות בזכות ההגשות שלהם. ממש כמו בימים הגדולים שלו.
לראשונה זה שנים נדאל גם הראה שהוא מתחיל להתאים את עצמו אל הגוף שלו והגיל שמתחיל קצת להתקדם. במהלך הגמר, למשל, הוא עלה 16 פעמים לרשת וזכה ב-16 נקודות (נגד דל פורטו הוא עלה 27 (!) פעמים לרשת וזכה ב-21 נקודות). 100% הצלחה בעליות לרשת זה נתון די מדהים, במיוחד כשמדובר בנדאל, לא בדיוק טניסאי שעלה לגדולה בזכות איזשהו משחק רשת מרשים במיוחד. אז בטורניר הזה הוא כן הראה שהוא יודע גם לבוא לרשת כשצריך ואפילו חתם את הזכייה בטורניר עם סרב ו-וולי בנקודת המשחק, הכי לא רפאל נדאל שיש. לפעמים העקשנות שלו במשחק יכולה לשגע את מי שצופה בו, כמו ההתעקשות לעמוד קילומטר מאחורי קו הבסיס כשהיריב מגיש, אבל עם ההצלחה שלו לאורך הקריירה יהיה קשה להתווכח. מצד שני, הגוף משתנה לאורך השנים ואיתו צריך לעשות התאמות לסוגי משטחים שונים, לסיטואציות שונות בתוך המשחק ועוד כהנה וכהנה ובאליפות ארצות הברית 2017 נראה שסוף סוף נפל המבצר האחרון וגם נדאל מוכן קצת להתגמש במשחק שלו.
בהקשר הזה חשוב מאוד לציין שזה היה טורניר הגרנד סלאם האחרון של רפא נדאל עם הדוד טוני, שיפסיק ללוות אותו החל מהשנה הבאה. זה עלול להישמע כסוג של אנקדוטה או משהו בסגנון, אבל זה חתיכת דבר שיקרה בקריירה של נדאל. טוני נדאל, אחיו הגדול של בלם ברצלונה לשעבר מיגל אנחל, מאמן את רפא מאז שהוא היה ילד קטן ולמד לדבר. עובדתית, הוא גם המאמן המצליח ביותר בהיסטוריה של הטניס כשתחתיו זכה רפא ב-16 תארי הגרנד סלאם שלו. טניסאי העבר קרלוס מויה, שכבר חבר לצוות וליווה את נדאל כל השנה ומקורב מאוד למשפחה, יחליף את טוני. כל מה שרפא נדאל יודע על טניס ועל הצורה בה צריך לשחק את המשחק הוא יודע מטוני. כל מבט שלו, כל אימון, כל הרגל בקשר למשחק, להכנה לקראת המשחק, לאימונים וכן הלאה מגיע מטוני.
אם החיבור של מויה הוא זה שגרם למחנה מעט מעט להסיר את השריון ולהתגמש בקצת בכל הנוגע של משחק יותר אגרסיבי ועם עליות לרשת, דיינו. אולי בשנה הבאה גם יהיו עוד שינויים במשחק של נדאל, עוד גמישות, עוד ניסיונות לדברים אחרים כשתכנית א' לא עובדת. בינתיים זה עשה רק טוב.
אחרי כל הפציעות, כל הבעיות, כל ההדחות וכל כאבי הלב שעבר, היה נדמה שתקרת הזכוכית של נדאל בטורנירי גרנד סלאם (שאינם רולאן גארוס) זה רבע גמר, אולי חצי גמר, אפילו את רולאן גארוס דג'וקוביץ' הצליח לכבוש לו. למרות זאת, ב-2017 נדאל הגיע שלוש פעמים לגמר גרנד סלאם, ניצח בשניים מהם ורק מווימבלדון הודח מוקדם יחסית כי כנראה שזה באמת טורניר שכבר קשה לו להיות בו ב-100%. היופי בקריירה של ספורטאי, כמו שהראה לנו כמובן גם פדרר, הוא לראות את ההתפתלויות, העליות, הירידות וכל הדברים שטניסאי-על עובר בכל שנותיו בסבב. נדאל הראה שהוא יכול לשרוד את הירידות הקשות ולעלות שוב על הגל ובגדול.
הגמר מול קווין אנדרסון הראה שוב את ההבדל בקלאס. הדרום אפריקאי שחקן מצוין, שיכול לעשות בעיות כמעט לכל טניסאי בסבב, אבל הוא ממש לא היה בכיוון מול נדאל ונראה לשלבים רבים חסר אונים. נדאל שיגע אותו, הוציא לו את הנשמה בכפית ולא אפשר לו אף משחקון הגשות נוח (למרות ההגשות האדירות של אנדרסון). מן השנייה הראשונה ועד האחרונה היה ברור שנדאל בשליטה מוחלטת ובסוף ישלים את הניצחון בשלוש מערכות. זה פשוט חשוב מדי כדי שנדאל ייתן לשחקן מצוין כמו אנדרסון לחשוב בכלל שיש לו סיכוי לנצח אותו או להקשות עליו במשחק הכי חשוב שיכול להיות, גמר גרנד סלאם. זה בדיוק המקום אליו נדאל היה צריך להביא את כל הניסיון, חוכמת המשחק ובעיקר האיכות שלו כדי לגרום לאנדרסון להרגיש שהוא לא שייך לאירוע. הגמר החד צדדי הזה רק המחיש כמה נדאל וענקי דורו הם באמת גדולים. בגמר גרנד סלאם הם לא ייתנו להתקרב אליהם בכלל.
משחק הטורניר
גברים - חואן מרטין דל פוטרו חוזר מפיגור שתי מערכות ומצב פיזי נורא ל-6:1, 6:2, 1:6, 6:7 (2), 4:6 מול דומיניק תים בשמינית הגמר כשאיתו משהו כמו 4,000 ארגנטינאים בטירוף מוחלט ביציעים.
נשים - קשה לבחור, אבל שני המשחקים שהגיעו אל קו הגמר הם חצי הגמר בין סלואן סטיבנס לוונוס וויליאמס (בעיקר המערכה השלישית) וכמובן הניצחון של מריה שראפובה מול סימונה האלפ בסיבוב הראשון. המשחק הזה בא מוקדם מדי בטורניר והיווה קליימקס מהיר מדי. גם שני משחקים בהם הייתה מעורבת פטרה קביטובה - הניצחון מול גרבינייה מוגורוסה וההפסד לוונוס - היו מצוינים.
אכזבת הטורניר
גברים - סשה זברב. גם אחרי אליפות ארצות הברית 2017, ממנה נעדרו נובאק דג'וקוביץ', אנדי מארי, מילוש ראוניץ', קיי נישיקורי וסטן ואוורינקה, הגרמני המצוין עדיין לא יכול לסמן וי על רבע גמר טורניר גרנד סלאם. לא זו בלבד, אלא שהוא גם הלך הביתה בסיבוב השני.
נשים - אנג'ליק קרבר. מי שזכתה בשנה שעברה בשני תארי גרנד סלאם והייתה הראשונה בעולם - בצדק יש להדגיש - שוב אכזבה בענק בטורניר גרנד סלאם והודחה בסיבוב הראשון.
הפתעת הטורניר
גברים - פאבלו קרניו בוסטה. חצי גמר באליפות ארצות הברית אחרי רבע גמר ברולאן גארוס. עוד תוצר מוצלח של מפעל ייצור הטניסאים הספרדי. גם בורנה צ'וריץ' נראה נהדר בניצחון מול זברב, חבל שלא הצליח לגבות את הניצחון הזה.
נשים - פטרה קביטובה. לראשונה מאז הקאמבק בווימבלדון, הצ'כית התחילה להזכיר את השחקנית שהייתה בשיאה. עדיין, כהרגלה, המון עליות וירידות. לציין את סלואן סטיבנס יהיה לצעוק את המובן מאליו, לא?