כשראדי וחמד יקרעו את ליכטנשטיין: סיכום השבת בכדורגל הישראלי

השבוע המסויט של אלישע לוי (2 פלפלים) נמשך. תומר חמד, שלא הצליח להשתחל להרכב האימפריה הלאומית ישראל מול מקדוניה והיה פצוע מדי מכדי לשחק באיטליה (מזל שהבריא במהרה; אני ממש לא רומז כאן שהאימפריה עשתה לו, כמו להרבה אחרים, חוסר חשק), פתח מול ווסט ברומיץ' אתמול בעיר הנמל הציורית ברייטון אנד הוב.

קואץ' אלישע לא היה המכשול היחיד של חמד בתקופה האחרונה. בפרמייר ליג כבר דיברו עליו בלשון עבר. היה ברור שהוא הולך, השאלה היתה לאן. כמה ימים לפני התכנסות הנבחרת, העיתונאי הכי מדויק וצמוד לקבוצה אמר לי בצער: "הוא בטוח עוזב". אבל הכול התפקשש לברייטון, שנתקעה בלי התחליפים שניסתה לרכוש, ולמרות שלחמד עצמו היה ביקוש מרשים מליגת המשנה, הוא נשאר בנמל. "מה שיקרה השבוע, יקרה", צוטט בעיתון המוביל.

ומה קרה? חמד נשאר, וכרגיל לא נתן לחוסר הביטחון להציף אותו, ולא לערימת השטויות שהיא נבחרת ישראל להתיש אותו; הוא פתח בהרכב, בישל וכבש את שערו הראשון בפרמייר ליג. חמד ייבחן על יציבות ובאנגליה לא ייצאו מגדרם רק בגלל גול אחד מול ווסט ברום, אבל אותי מעניין יותר איך נכבש השער. חמד דחף ראש לתוך ברך, ומהגבהה שנראתה בדרך לכלום עשה גול. מה אתם יודעים - זה בדיוק מה שחסר לנבחרת ישראל. איזה סוס כחול-לבן שגם במשחקים בהם כלום לא הולך יכול לדחוף את הראש והופה, גול.

זמן קצר לאחר החגיגות בברייטון נודע לנו שחמד הוא מאוכזב הנבחרת מספר 2 של השבת. לפניו בטבלה: מהראן ראדי.

כבר כמה זמן שאני מסתובב עם התחושה - "מה אני מפספס כאן?" - למה מהראן ראדי אפילו לא נספר? אין בעיה, אצל פאקו דעך מעמדו, אבל מאז עבר לבאר שבע הוא בוודאות אחד המובילים שם. בקבוצה הכי טובה בישראל. והבחור זכה בחמש אליפויות, והוא כן קשר שיודע גם להרוס וגם ליצור - כמה כאלה יש? והנה, גם קלאץ' יש לו. כל באר שבע החמיצה אמש ורק הוא תקע. ובנבחרת מהראן ראדי לא שיחק מאז ה-1:1 בפורטוגל באוקטובר 2013!! עוד מעט ארבע שנים בלי, לא גוטמן ולא אלישע חשבו שהוא שווה הרכב או חילוף.

חמד לא פותח מול מקדוניה? מוזר מאוד. ראדי לא משחק בנבחרת מאז 2013? עוד יותר מוזר. עתידות: בליכטנשטיין שני הסעיפים יתוקנו. מעט מדי, מאוחר מדי.

ועכשיו: למדד הכיסא החם של ליגת העל

אחרי 12 משחקי ליגה ביתיים רצופים מול סכנין שנגמרו בניצחון אפשר היה להוציא את משחק אתמול מהטופס ומהליגה ומהחיים של כולנו. הצהובים קצת התקשו, לא משהו דרמטי, עד שהגיע וידאר. את השער הראשון חגג קיארטנסון שהוא כמעט מופתע מכך שהכדור הגיע אליו בכלל, אבל זה בדיוק הוא - כל כך מדויק, שלפעמים הוא לא צריך להבין איך הגיע הכדור אלא רק לשים אותו ברשת.

קרויף ספג ביקורת מוצדקת על בניית הסגל, על פגיעה בזרים ועל שפיכת כספים. כרגע, למכבי תל אביב סגל רחב שנראה לא הכי מאוזן, אבל בואו נודה על האמת: מול כל קישור שהוא לא של באר שבע, החומר של מכבי הוא די והותר. לקרויף המאמן יש רוטציית ענק במונחים ישראלים לתמרן בה, ושם ייבחן. אתמול שוב ראינו את אחד השחקנים הבודדים במכבי שהרוטציה לא צריכה לכלול. קיארטנסון עם שער 33 בכל המסגרות, ומתברר שבלמצוא סקוררים קרויף לא הכי מתקשה. עד עכשיו השניים הכי טובים שהוא הביא בתחום, זהבי ווידאר, אחראים ל-160 שערים בכל המסגרות.

הם יקרים!!!

אה, באמת? גם להפועל באר שבע ולמכבי חיפה לא חסר כסף, ועד עכשיו אף אחת מהן לא הנחיתה קילר (קיארטנסון גומר עם שלושער מול אשקלון של אתמול), בזמן שבמכבי יש כזה בכל עונה של קרויף. ואם כבר מדברים על עו"ש: בחישוב פשוט, עד כה, בדמי העברות, מכבי תל אביב הוציאה על שני הסקוררים הכי יעילים שלה בתקופת קרויף… מינוס 4 מיליון דולר. כן, היא הרוויחה 4 מיליון דולר על 160 גולים. אחלה ביזנס.

נ.ב.

אתמול קראתי הרבה תלונות בסגנון "שיט, הוצאתי את וידאר מליגת החלומות". אני לא מבין בליגת החלומות, אבל מי לעזאזל מוציא את וידאר מליגת החלומות? 4 פלפלים!

המאמן שלא רצה לאמן ממשיך להוליך את טבלת ליגת העל. יואב כץ כרגיל העמיד סגל טוב לדרג שני, וההתקפה בראשות עדן "איזה עקב" בן בסט וחנן "מה לעזאזל הוא עוד עושה שם?!" ממן, ביחד עם הקישור (רוסלן ברסקי, באת מאוחר אבל טוב שבאת) המסודר צריכה סוף סוף לסדר ליואב פלייאוף עליון היסטורי והיסטרי.

ועכשיו, הרשו לי לנפץ את בועת האופטימיות. הפועל חיפה ניצחה את אשקלון, את מכבי פתח תקוה ואת בני יהודה. שלוש קבוצות שהעונה לקחו 8 נקודות מ-24 ביחד. שתיים מתוך השלוש (בני יהודה ואשקלון) דורגו במקומות ה-11 וה-12 בעונה שעברה (כלומר, השתיים הכי גרועות שלא ירדו). בישראל, מדינת המומנטום המצומצם, לו"ז טוב הוא מרכיב עצום, והפועל חיפה קיבלה אחלה של לו"ז. א-מ-מ-ה: שלושת המשחקים הבאים של הקבוצה הם בירושלים מול בית"ר, נגד האלופה באר שבע ובחוץ נגד קרית שמונה.

בואו ניתן לקלינגרים עוד שלושה משחקים של חסד, ואז נשפוט אותם.

אין מאמן יותר דורש-פופקורן מיובל נעים. אתמול, בדיוק כשחשבנו (וטעינו) שהגול של ראדי יהיה הדבר הכי כיפי של הערב, הגיע יובל נעים לעמדת הראיונות ושוב התמסכן כמו שהוא יודע, ואתה מת לחבק אותו דרך הטלוויזיה. הוא אומר שזה לא היה בזמן הנדרש, ושדרית הקווים מעדכנת אותו שכן, והוא בכל זאת ממשיך. והיא אומרת לו שבאר שבע היתה צריכה לגמור את המשחק קודם (מה שנכון), והוא שואל "מה את רוצה, שנרוץ מהר יותר? תנו לנו 120 מיליון ונרוץ מהר" (מה זה 'תנו לנו'? זה קיבוץ? יש לך בוסים, שישלמו 120 מיליון). וכרגיל, קואץ' נעים דפק את נאום ה"למה עוזרים לגדולות, תעזרו לקטנות!".

אין מה לעשות, יובל נעים הוא סרט מלחמה מתמשך, מצלמה שהתחילה לצלם לפני עשרים שנה ותמשיך עד הסוף. ואשקלון תמשיך להיות למטה, עד הסוף, כי זה מה שהיא וזה מה שיש לה. רק שהעונה אין לה את המינוס תשע של הפועל תל אביב.

ההחלטה הכי גרועה של ג'קי בן זקן מאז זו שהכניסה אותו לכלא מעמידה אותו על אפס נקודות אחרי שלושה מחזורים. כתבתי את זה כל כך הרבה פעמים - ראובן עטר זה המומנטום השלילי ביותר בספורט הישראלי. אחרי עוד הפסד באנקר, הפעם לקרית שמונה, עטר סופר 27.8% הצלחה מאז מונה למכבי חיפה. עוד יותר עצוב - הוא סופר 16 משחקים רצופים ללא ניצחון בליגת העל. הפעם האחרונה שחייך: מחזור 17 של 2014/15, נגד מכבי נתניה.

אז ג'קי, שמשחק בלנהל קבוצת ליגת העל מהכלא - תודה להתאחדות, תודה למנהלת, תודה לתדמית הכדורגל הישראלי כולו - לא רק שמינה את המאמן במומנטום הכי רע מבלי לתת לו תקופת הסתגלות, הוא גם נתן לו שלוש שנים. כאילו אמר - רובן, אני סומך עליך, ואתה זה שתעלה אותנו ליגה ב-2018/19.

orenjos@walla.co.il

http://facebook.com/josifoon' target='_blank'>למעקב בפייסבוק