מדורים ובלוגים

הקרב של וייה ומאטה: שובו של הדרבי הכי מרגש וסוער בספרד

אחרי הפסקה בת 14 שנה, נפגשו ספורטינג חיחון וריאל אוביידו לדרבי של חבל אסטוריאס. דויד וייה, אליל חיחון שכבש לזכותה בדרבי הקודם, וגם חואן מאטה וסנטי קאסורלה, עקבו בדריכות. יוכין על המשחק המרגש של הסופ"ש

10/09/2017

הדרבי היה חם עוד לפני תחילתו

כאשר דויד וייה היה בן תשע, שברה ריאל אוביידו את ליבו. הוא הגיע למבדקים בקבוצת הילדים של המועדון, הוגדר כצנום וחלש מדי, ונשלח הביתה. "לא תוכל להיות כדורגלן", נאמר לו. עבור וייה, שנולד בעיירה המרוחקת כ-20 קילומטרים מאוביידו, לאב כורה פחם קשה יום שנפצע לא פעם בעבודתו, זו היתה בשורה איומה. הוא ידע כבר אז שהכדורגל עשוי לעזור לו יותר מכל לברוח מהעוני וסירב לוותר על החלום, גם אם הדרך למעלה הייתה ארוכה ומתסכלת. עד גיל 18 הוא שיחק באקדמיה זעירה של מועדון מהליגה המחוזית, ואף היה קרוב להתייאש ולנטוש את המשחק. אביו היה תמיד לצידו כדי לחזק ולחבק, וההתמדה השתלמה בסופו של דבר. ספורטינג חיחון, היריבה הגדול של אוביידו בחבל אסטוריאס, החתימה אותו.

היה זה סמלי במיוחד, אם כך, שאת השערים הראשונים כמקצוען הבקיע וייה דווקא נגד אוביידו. היה זה באוקטובר 2001, חודשיים לפני יום הולדתו ה-20, והוא הרשית פעמיים בניצחון 2:4 בדרבי במסגרת הגביע. שבועיים בלבד חלפו, השתיים נפגשו שוב במסגרת הליגה השנייה, הפעם באצטדיונה של אוביידו – והתסריט חזר על עצמו. וייה כבש, חגג מול האוהדים הביתיים שהגיבו בתנועות מגונות כלפיו, וחיחון ניצחה 0:2 תוך שהיא מנחילה ליריבה האזורית המושבעת הפסד ליגה ראשון.

עוד בנושא:

צפו בתקציר: ברצלונה הביסה 0:5 את אספניול בדרבי, מסי סיפק שואו
"מסי הוא אדון הדרבים. מה עוד אפשר להגיד על השחקן הטוב בעולם?"

טוב לדעת (מקודם)

הלחצן שיכול להציל את חייך במקרה חירום רפואי

מוגש מטעם שחל

געגועים לשנות ה-90'

שתי התוצאות היו סנסציוניות, כי אוביידו בדיוק ירדה באופן דרמטי מהליגה הבכירה בסיום עונת 2000/01, ושאפה לחזור מיידית למקומה הטבעי. לעומתה, חיחון נשרה עוד ב-1998, ונתפסה כאנדרדוג, אם כי גם לה היו חלומות לשחזר את ימי הזוהר. כי הרי הדרבי של אסטוריאס היה יוקרתי וחשוב בליגה הראשונה לאורך תקופות ארוכות, במיוחד בשנות ה-90'. בעונת 1991/92, למשל, סיימה חיחון חמישית, שתי נקודות לפני אוביידו במקום השישי, ושתיהן העפילו לגביע אופ"א. אלה היו הימים העליזים בתחרות היצרית בין שני מועדונים שורשיים ואותנטיים עם מורשת נפלאה. למרבה הצער, נקלעו שניהם לקשיים כלכליים משמעותיים מאוד בשלהי המילניום.

לכן אפילו ניהלו שני הנשיאים בשנת 2000 מגעים לאיחוד אפשרי ובחנו את האפשרות בכובד ראש. הרעיון היה להקים אצטדיון חדש בין שתי הערים ולקרוא לקבוצה החדשה ריאל אסטוריאס. כאשר דלפו השמועות על כך לתקשורת, זעם האוהדים בשני הצדדים היה עצום, והתוכנית נגנזה בסופו של דבר. "חייבים לכבד את ההיסטוריה, אסור להרוס את המסורת", אמרו כולם. בדיעבד, אף אחד לא הצטער על קבורת הפרוייקט, אך הבעיות הפיננסיות רק הלכו והעמיקו.

דרבי חם במיוחד, גם אחרי 14 שנה. אוהדי חיחון מתעמתים עם המשטרה אמש(צילום: רויטרס)

מאטה וקאסורלה עזבו בגלל המשבר

זה נכון במיוחד מבחינת אוביידו, ושני ההפסדים מול וייה זרזו את הקריסה. היא הושלמה תוך פחות משנתיים. ב-18 במאי 2003 כבש אל גואחה שוב במגרשה של היריבה בכחול, וחגג עם המון אמוציות באחד המשחקים האחרונים בפסי אדום-לבן לפני המעבר לסראגוסה, גם אם חיחון דווקא הפסידה 2:1 בסיום. לרוע מזלה של אוביידו, זה לא הציל אותה מירידה לליגה השלישית, ולכן היה זה הדרבי האחרון של חבל אסטוריאס – עד אתמול. למעשה, לפני 14 שנה נדמה היה כי הוא יהיה האחרון אי פעם. הפיאסקו על הדשא לא עשה חסד עם חשבון הבנק של אוביידו, היא לא עמדה בתשלומים, והורדה על ידי ההתאחדות לליגה הרביעית. רבים האמינו שזה יהיה הסוף המר של המועדון.

מבחינת האקדמיה, זו באמת הייתה מכה קריטית, וכל הצעירים המוכשרים התפזרו מאוביידו, שלא קיבלה תמורה עבורם. סנטי קאסורלה בן ה-17 הלך לוויאריאל, חואן מאטה בן ה-15 הצטרף לריאל מדריד. שניהם חלמו ללבוש את החולצה הכחולה האהובה בליגה הבכירה כאשר התקדמו בנוער, אך הגורל החליט אחרת. לימים, הם הפכו לכוכבים בנבחרת, לצידו של וייה, אבל המשיכו לעקוב בדאגה אחרי המועדון שגידל אותם, עד שנאלצו להיכנס לפעולה על מנת להציל אותו מהיעלמות.

לקראת סוף 2012, המצב היה קטסטרופלי, ואוביידו הייתה זקוקה ל-4 מיליון יורו על מנת להמשיך להתקיים. האוהדים החליטו לצאת בקמפיין מכירת מניות במועדון, בעוד מאטה וקאסורלה נרתמים על מנת לקדם אותו. ההצלחה הייתה מסחררת, ו-20 אלף חובבי הכדורגל מ-60 מדינות שונות רכשו אופציות, כל אחד לפי יכולתו. ריאל מדריד סייעה עם 100 אלף יורו, ואז הגיעה גם התרומה הגדולה מהאיש העשיר בתבל. איל התקשורת המקסיקני קרלוס סלים השקיע 2 מיליון על מנת לרכוש חלק נכבד מהמועדון. אוביידו שרדה.

עקב בדריכות. קאסורלה(צילום: GettyImages)

ההבטחה המתוקה של אבלארדו

בעוד הכחולים נאבקו על חייהם, נהנו אוהדי חיחון ללעוג להם, גם אם מצבם לא היה מזהיר במיוחד. ספורטינג עלתה לליגה הראשונה ב-2008, אך ירדה חזרה ב-2012, בדיוק כאשר אוביידו החלה לחשוב שוב על טיפוס הדרגתי למעלה. וכך, ב-2014 היא כבר נאבקה על העלייה לליגה השנייה, במטרה מוצהרת לחזור למאבק על חיחון ולחדש את הדרבי. באופן אירוני וביזארי, עמדה בדרכה קבוצת המילואים של ספורטינג. אבלארדו, בלם העבר של ברצלונה, יליד חיחון שגדל במועדון, חזר אליו אחרי הפרישה, ואימן לפני שלוש שנים את ספורטינג ב'. "נמנע מהם לעלות", הוא הצהיר חגיגית – וקיים. המילואים של חיחון הביסו את אוביידו 1:4 במשחק חוץ והשאירו אותה בליגה השלישית. שחקני אוביידו לא היססו להודות כי זו הייתה ההשפלה הגדולה בחייהם.

כעבור שנה, ב-2015, הצליחה אוביידו לעלות בכל זאת, אבל אבלארדו כבר אימן את הסגל הראשון של חיחון, והצעיד אותה לעליה סנסציונית משלה לליגה הראשונה. כך הוא עיכב שוב את חזרתו של הדרבי של אסטוריאס. ואולם, אבלארדו התפטר בדמעות באמצע העונה שעברה, וספורטינג ירדה. במקביל, לא הצליחה אוביידו לעלות, על אף הציפיות הגבוהות עם פרננדו היירו על הקווים כמאמן. והנה לכם, הדרבי בכל זאת שב לחבל, לראשונה מאז 2003.

אתמול לבשה חיחון חג לקראת האירוע המרגש. היה זה המפגש הראשון בין הקבוצות מאז וייה, מאטה וקאסורלה השתייכו אליהן. וייה, אשר בדיוק הוחזר לסגל ספרד בגיל 35, הביע התלהבות. "בהצלחה לספורטינג בדרבי של אסטוריאס", הוא צייץ בטוויטר, וצירף את תמונתו במדי המועדון. מאטה לא כתב כלום ברשתות החברתיות, אבל כולם יודעים שהוא משתדל לא להחמיץ צפייה במשחקי אוביידו. כוכב מנצ'סטר יונייטד אפילו ביקר בקיץ במחנה האימונים של ילדי המועדון והסביר: "הם מזכירים לי את עצמי. אשמח לחזור לכאן יום אחד".

עכשיו דרוש דרבי בליגה הראשונה

שובו העתידי של מאטה, ואולי גם קאסורלה, יהיה אפשרי רק אם אוביידו תשלים את המהפך ותחזור לליגה הבכירה. העונה, גם בלי היירו, היא רואה את עצמה מועמדת לעשות זאת, גם אם תקציבה נמוך משמעותית מזה של חיחון. "יש להם יותר כסף, אבל לנו יש יותר נשמה", אומרים בצד הכחול. במחנה האדום-לבן, אשר ידוע אף הוא באהדה חסרת פשרות, הדעה שונה בתכלית. השנאה לא נפגעה אפילו ב-14 השנים ללא דרבי אמיתי, וההיערכות המשטרתית לקראת הקרב הגדול הייתה גדולה. 30 אלף צופים מילאו את אצטדיון אל מולינון הישן, וחלקם דאגו לקבל את האוטובוס של שחקני אוביידו בזריקת פחיות.

חלקם אף התעמתו עם כוחות הביטחון, וייתכן כי במשטרת אסטוריאס לא כולם מתלהבים משובו של הדרבי. לעומת זאת, התפאורה ביציעים הייתה אדירה, והמשחק לא אכזב. שתי הקבוצות הציגו משחק התקפי סוחף, וגם הגשם השוטף לא עצר את המומנטום. אחרי הכול, באסטוריאס רגילים למזג אוויר מסוג זה. הייתה רק בעיה אחת – מיעוט השחקנים המקומיים בשני הסגלים. פעם הם היוו רוב, אבל בסגלים הנוכחיים שולטים שחקני הרכש מכל קצוות ספרד, גם אם חלקם ותיקים בקבוצותיהם.

קרלוס קרמונה, יליד האי מאיורקה שמשחק בחיחון מאז 2012, העלה את המארחת ליתרון בנגיחה נהדרת במחצית הראשונה. הקהל הביתי כבר הריח שלוש נקודות, אבל בדקה ה-85 הישווה טוצ'ה, חלוץ בוגר אתלטיקו מדריד בעונתו השלישית באוביידו, והקרב הסתיים בתיקו 1:1. אוביידו מנעה מהיריבה לטפס לפסגת הטבלה, אבל חיחון בכל זאת שניה בתום ארבעה מחזורים. הכחולים מפגרים אחריה בשלוש נקודות, ובטוחים שהכול פתוח לחלוטין בתחילת העונה הארוכה והמפרכת. כעת כולם – כולל וייה ומאטה – מחכים למפגש הבא בפברואר, וחולמים בגדול. "יהיה נפלא אם הדרבי הזה יתקיים בליגה הראשונה", אמר מאמן ספורטינג פאקו הררה. הלוואי!

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully