שני מפוטרים יצאו לדרך: על הצלחת איינארס בגאצקיס ביורובאסקט

איינארס בגאצקיס לא רוצה הסחות דעת. גם לא אחרי שהדובר שלו, ארטורס, ניסה לשכנע במיוחד. זה היה יום ללא משחק, אתמול, אבל מאמן נבחרת לטביה סירב. ארטורס ניסה להסביר לו: תקשורת זה חלק מהמשחק; איינארס ענה לו: אין סיכוי. אף אחד לא מתראיין היום. רק טורקיה בראש.

להיות מאמן מכבי תל אביב זה במידה מסוימת להיות ראש ממשלה בישראל - לא משנה מה קורה, בכל חודש שעובר אתה מזדקן בשנה וחצי. בגאצקיס היה בישראל כחמישה חודשים, בהם כמעט קפץ דור שלם אל עבר הסוף; עבורו, חוויית האימון בתל אביב היתה נוראית הרבה יותר מהביקור הקודם שלו בעיר, אז כדור של גור שלף חמק לו סנטימטרים מעל האצבע בדרך לשארפ ולנס. אבל ללטבי היה אחלה של ריפוי בעיסוק - אימון הנבחרת הלאומית - דבר שהעונה עזר לו מאוד להשתקם מההריסות. לא כך היה גורלו של ארז אדלשטיין, שהתחיל במכבי את העונה שבגאצקיס לא סיים.

אתמול, בזמן אימון הערב של הלטבים באיסטנבול, בנבחרת שלו סיפרו שהוא היה במצב רוח נהדר. הנבחרת שלו הפכה לחביבת הקהל, סוס שחור וצעיר שבינתיים שולט בבית ד' הקשוח. אחרי הפסד במשחק הפתיחה מול סרביה הגיע קונצרט מול בלגיה וניצחון על בריטניה, והשיא היה ניצחון ב-15 נקודות על רוסיה. הלטבים נאלצו להסתדר זמן רב ללא הכוכב של הניקס קריסטפס פורזינגיס - שהסתבך בבעיית עבירות מוקדמת - והצליחו להפוך במחצית השנייה פיגור של 10 נקודות לניצחון 69:84. יותר מהמאזן, הכדורסל שלהם מוגדר כחוויית צפייה עד עכשיו. לכו ליוטיוב, או לעמוד הטוויטר של פורזינגיס, ותראו בעצמכם.

ובזמן שבגאצקיס העביר את האימון המסכם לקראת המפגש של לטביה נגד מארחת הבית טורקיה, בישראל זו היתה אוקראינה שחישבה לאחור את קריירת הנבחרות של אדלשטיין. שני מאמני מכבי כושלים, שניים שתלו את ההווה שלהם בנבחרת הלאומית, אחד עם כרטיס ביד ושק של פוטנציאל, והשני? כל מילה מיותרת.

עוד בנושא

הערב: טורקיה - לטביה (20:45, ספורט 5)
הקפטן שהפך לשעיר לעזאזל: אור שקדי על התפרקות הנבחרת ביורובאסקט
זה הזמן לברוח: אודי הירש על היחידים שיכולים להציל את הכדורסל הישראלי

בעצם ההשוואה הגרוטסקית שבין ארז לאיינארס, חשבתי שתקוץ הפרובינציאליות שלי בטקסט לטבי זה, אבל המנהל הספורטיבי מאריס יוצ'מינאס מתעקש לסובב את הסכין מבלי להתכוון. "הנבחרת שלך היא זו שהכי צריכה להבין את השינוי שעשינו בכדורסל הלטבי", הוא אומר בראיון לוואלה! ספורט בזמן שהבחורים מזיעים על הפרקט. "שיחנו באותו בית מוקדם, והובסנו נגדכם, פעמיים, פעם אחת בשלושים הפרש!". אלו היו שני משחקים במסגרת מוקדמות יורובאסקט 2011. ביד אליהו ישראל קרעה את לטביה 88:110, בגומלין ישראל רקדה בריגה עם 56:92 מוחץ. במשחק ההוא הכחולים-לבנים המטירו 16 שלשות - בכל היורובאסקט הנוכחי קלעו רק 21 מעבר לקשת.

מה שאולי לא נלקח בחשבון אז: הלטבים היו על סף המהפכה, ולמעשה כבר בעיצומה. המטרה: להעיף את השחקנים הוותיקים ולהתבסס על הדור הצעיר. גם בצמד המשחקים מול ישראל רוב הסגל הורכב מילדים (השנתונים הבולטים היו 88 ו-89). בישראל, אגב, שיחקו כספי, פניני, אליהו, הלפרין, רק שאז היה בלו במקום האוול.

"אני זוכר את הקיץ הזה", אומר הספורט דירקטור הלטבי. "שם החלה ההתקדמות שלנו".

"הצערה" זו קלישאת ספורט. הרבה פעמים גם כשרוצים לעשות, לא באמת עושים. אתם הלכתם עם זה עד הסוף. איך החלטתם על זה?

"היו בעיות עם הוותיקים שלנו, עם כמה מהם לפחות, אז החלטנו להעביר עמוד, לפתוח דף חדש, ועכשיו אני יכול להגיד שזו היתה החלטה נהדרת. שילמנו על זה מחיר בהתחלה, אבל בכל שנה ושנה הנבחרת רק השתפרה. לרגע לא חשבתי שזו טעות, בכל טורניר ראיתי שאנחנו בכיוון הנכון".

בראשות המנהל הספורטיבי יוצ'מינאס והמאמן בגאצקיס, בוצעה הפיכה של ממש. כבר ליורובאסקט של 2011 - כן, הלטבים הגיעו למרות התבוסות לישראל; כולן מגיעות - הסגל של איינארס הכיל רוב מובהק של שחקנים מתחת לגיל 22. יאניס בלומס היה מבוגר אחראי אחד, בן 29, והשאר ילדודס. שכר הלימוד החל, והלטבים סיימו את הטורניר עם חמישה הפסדים בחמישה משחקים ובמקום ה-21.

איך במדינה קיבלו את ההחלטה הזו - "לזרוק" טורניר? איך בתקשורת?

"בהתחלה לא היתה תמיכה בשינוי שלנו, ואני זוכר שבהגרלה של יורובאסקט 2013 בגאצקיס נשאל 'אתה תיקח לאליפות הזו את השחקנים האמיתיים שלנו?' והוא ענה: 'נשחק עם הקבוצה הזו'. המטרה שלנו היתה לקחת אך ורק שחקנים שאתה רואה עליהם שהם באמת רוצים לשחק. אחרי הטורניר של 2013, כשסיימנו במקום ה-11, ראית שהתקשורת הבינה מה אנחנו עושים ומה הכיוון של הנבחרת. ופתאום ראית איך משחקי ידידות הופכים לסולד אאוט".

מקום 11 ב-2013, וב-2015, ללא הכוכב פורזינגיס, בגאצקיס הוליך את לטביה לרבע הגמר - הישג שיא - אחרי שניצח את בלגיה, צ'כיה, אסטוניה וסלובניה. בתווך היה לאיינארס את הפנצ'ר בצהוב. יוצ'מינאס קרוב מאוד לאיינארס, וגם הוא ראה את הקשיים מקרוב. "הוא תמיד יודע לקחת אתגר", אמר עליו אתמול. "הוא תמיד נותן כבוד למקום העבודה שלו, והוא בעיקר מאמן אמיץ. ראיתי כמה משחקים של מכבי השנה וראיתי שהוא נתן במה לשחקנים שלא קיבלו במה לפניו. גם כאן, בכל טורניר, הוא הביא כמה שמות שהדהימו את כולם. הוא נתן במה לשחקנים שאף אחד לא חשב שהם יהיו טובים ופתאום הם הפכו לשחקנים מדהימים".

איך הוא נראה אחרי הפיטורים ממכבי?

"אחרי שהוא פוטר הוא הגיע לכאן ומהר מאוד לקח קצת הפסקה ויצא לחופשה. ראו עליו את האכזבה, ברור שהוא רצה לעשות עבודה טובה יותר עם מכבי. אבל אחרי החופש, הוא הגיע כמו חדש והתחלנו להתארגן לאליפות הזו".

מה הוא סיפר לך על הזמן שלו בישראל?

יוצ'מינאס צוחק, עוצר, כנראה קיבל תדרוך. "הוא אמר לי כמה הוא נהנה אצלנו באימונים, ואפשר לראות מהאימון הראשון - הוא מחייך, הוא נהנה מהתהליך. השחקנים האלה מרגשים אותו. זה מה שהוא אמר לי: אני נהנה בכל דקה שלי בנבחרת לטביה. הוא מרוכז במשחק נגד טורקיה והוא לא חושב בכלל על ישראל או על הכדורסל הישראלי. אני בטוח בכך". בסדר, הבנו.

כשיוצ'מינאס ובגאצקיס החלו במהפכה, קריסטאפ פורזינגיס היה ילד בן 15. הילד הספיק בינתיים להפוך למגדל, 2.21 מ', ואחרי שתי עונות מופסדות בניו יורק יכול סוף סוף להרגיש קצת מה זה לנצח. אנשי הניקס נמצאים בטורקיה ובוחנים את הסופרסטאר העתידי בזכוכית מגדלת, וקריסטפס מספק את הסחורה. מצחיק לחשוב שלפני שלוש שנים עוד אמר עליו בגאצקיס שב-NBA אין לו מה לחפש אלא "לחלק מגבות".

יוצ'מינאס מן הסתם מעריץ. "אני זוכר שראיתי אותו משחק בשורות האנדר-18 שלנו. הוא הגיע שבוע אחרי פתיחת האימונים ובשנייה שעלה לפרקט כולם הסתכלו עליו וראית שכולם חושבים 'אוקיי, זה הדבר האמיתי'. מוסר העבודה שלו פסיכי, הוא עובד קשה יותר מכל שחקן אחר בנבחרת והשמיים עם הגבול עבורו. הוא מדהים, תופעה עולמית".

כמה הוא השתנה מאז שיצא ל-NBA, יחסית לילד שהכרת?

"אני חושב שהוא נהנה להגיע לשחק עם לטביה כי כאן אין לנו תקשורת ענקית כמו בניו יורק, או אפילו כמו בישראל. כמובן שכולם מכירים אותו כאן וכולם רוצים להצטלם איתו, לדבר איתו, לבקש חתימות. הוא נהנה מכל זה לדעתי, מאוד חברתי".

ב-2015 הוא לא התייצב, העונה כן. איך מקבלים את זה אצלכם?

"הוא כבר אמר שהוא תמיד ירצה לשחק בנבחרת. לפעמים יש אילוצים, כמו בפעם שעברה, ובגלל החשיבות של הקיץ ההוא לקריירה שלו, כיבדנו את בקשתו. הוא אמר לנו שהוא חייב לעבוד על הגוף שלו ועל אלמנטים במשחק כדי להצליח להתמודד ב-NBA והבטיח לנו שמהאליפות הבאה הוא איתנו. וזה אכן ככה. לדעתי, מעכשיו, רק פציעות ימנעו ממנו להגיע אלינו".

עד לאן הוא יכול להגיע?

"אני אענה על השאלה הזו רק לגבי הנבחרת. אנחנו לא צריכים ממנו הישגים אינדיווידואלים, לא צריך שהוא יהיה מלך הסלים או מלך הריבאונדים. אני כאן בשביל לנצח. הדבר הכי טוב שראינו ממנו היה דווקא נגד רוסיה. הוא היה בחוץ הרבה זמן בגלל הפאולים אבל ראית איך הוא תמך מהספסל, איך היה אכפת לו, ואנחנו גילינו שאנחנו יכולים לשחק כדורסל גם בלעדיו. זה היה חשוב מאוד".

אז למה אפשר לצפות מכם?

"אני רוצה לעבור לראשונה את רבע הגמר", הוא אומר. "אחר כך הכול אפשרי".

הבאזז צופה לכם עתיד אפילו טוב יותר.

הוא שוב צוחק. "אני בסדר עם זה, לחלוטין".

orenjos@walla.co.il