להלן רשימת גיבורי משחקי המחזור השלישי ביורובאסקט: לוקה דונצ'יץ', בן 18, 22 נקודות ו-5 ריבאונדים בניצחון סלובניה על יוון. לורי מרקאנן, בן 20, 27 נקודות ו-9 ריבאונדים בניצחון פינלנד על פולין. גיא פניני, היום בן 34, שלשת ניצחון מול גרמניה.
16 שנה מפרידות בינו לבין ילד הפלא הסלובני, ו-14 מנער הזהב החדש של פינלנד. האמת היא שהרוב המוחלט של השחקנים באליפות צעירים מפניני בכמה שנים טובות. ההיעדרויות והחיסורים הרבים אצל מרבית הנבחרות הפכו את יורובאסקט 2017 לטורניר שכל כולו במה לכישרונות הצעירים העולים של היבשת. במובן הזה, נבחרת ישראל חריגה: ממוצע הגילים בסגל שלה אמנם לא גבוה במיוחד (27.8), אולם בשקלול חלוקת הדקות במשחקים עד כה, היא בוודאי אחת הנבחרות המבוגרות בטורניר.
עוד בנושא
יורובאסקט: נבחרת ישראל ניצחה 80:82 את נבחרת גרמניה
עומרי כספי: "לפעמים המזל משחק לטובתך", מחמאות להאוול וטימור
חזרו לחיים ולחייך: אלבום הניצחון מהמפגש בין ישראל לגרמניה
מעל כולם עומד גיא פניני, השחקן המבוגר בסגל, שנחיצותו בטורניר הוטלה בספק לא אחת (ובצדק). לאור גילו המופלג (יחסית), המגבלות האתלטיות שהולכות ומחריפות והתרומה המזערית באירופה בשנים האחרונות, מדינת ספורט מתוקנת שמצמיחה שחקנים אחת לכמה שנים כבר הייתה צריכה למצוא לו תחליף. על הנייר גם היה לו כזה בדמותו של כרם משעור, אבל פוליטיקות פנימיות השאירו אותו בחוץ. ומרגע שזה קרה, פניני היה צריך להיות בסגל ולו בזכות הביצים והקליעה, שני תחומים בהם הנבחרת רחוקה מלהצטיין.
כמו רוב שחקני (ומאמני) הסגל, גם פניני הגיע לאליפות עם קוף שרובץ לו על הגב. היכולת הדלה בשנים האחרונות הביאה לעזיבתו את מכבי תל אביב, שכנראה ראתה גם היא את מה שכל אחד יכול היה לראות בעין בלתי מזוינת: שיא הקריירה כבר הרבה מאחוריו, ובכושרו הנוכחי הוא רחוק מלהוות פקטור ברמות הללו.
אמש, ברגע אחד מופלא, פניני קנה מחדש את אמון הציבור. יש יותר מדי סיבות מדוע שלשת הניצחון היא סגירת המעגל המושלמת עבורו, הנה הבולטות שבהן.
כי זו אולי המזכרת האחרונה שתישאר ממנו. נכון, הוא עדיין לא פרש, וסביר להניח שעוד נשמע על מעלליו בהפועל חולון העונה (בכל זאת, גיא פניני). אבל השלשה הזו והמשחק שהציג באופן כללי לא אמורים לחזור עד שיתלה את הנעליים. כבר כמה שנים שפניני - בעיקר בשל מגבלות פיזיות שפועלות לרעתו - לא באמת "סוחב" כשממול ניצבת יריבה אירופית רצינית. בליגת העל נטולת ההגנות שלנו הוא המשיך להיות כלי נשק גם לאחר הדעיכה האתלטית. אבל ביורוליג הוא הפך אט אט לנטל הגנתי גדול מדי, ולאחד שגם היתרונות היחסיים שלו (קליעה מבחוץ, למשל) מתבטלים.
את העונה החולפת ביורוליג הוא סיים עם 2.6 נקודות למשחק ו-27.7 אחוז בלבד מחוץ לקשת, עדות נוספת לחוסר היכולת לשחרר זריקה מול הגנות מאורגנות וקשוחות יותר מאלו שפגש בליגת העל. אבל אמש הוא צלף שלוש שלשות מארבעה ניסיונות - נתון נדיר ומפתיע בהתחשב בכך שהפעם האחרונה בה קלע שלוש שלשות במשחק בודד באירופה הייתה אי שם בדצמבר 2015 (היריבה, אגב, הייתה באמברג. משהו טוב קורה לפניני מול יריבות גרמניות).
שלוש השלשות צללו פנימה למרות שהיו בדרגת קושי גבוהה יחסית, אבל השלשה האחרונה והמכריעה כבר הייתה דוגמה מופתית לאופן שבו עורמה וחוצפה יכולים לבטל יתרון אתלטי. מולו ניצב רובין בנצינג, 2.08 מטר עם מוטת ידיים ארוכה ומאיימת, בדיוק מסוג השומרים שהורידו את אחוזי הקליעה של פניני לקרקעית בשנים האחרונות. אז איך זה בכל זאת נכנס? פרשננו אודי הירש היטיב לתאר. יורובאסקט 2017 הוא ככל הנראה הפעם האחרונה בה נראה את פניני מתחרה ברמות הגבוהות של הכדורסל האירופי. את הרגע הכי קלאסי-פניני הוא שמר לסוף.
כי זה הציל את ארז אדלשטיין. יש משהו אירוני בכך שדווקא פניני נתן לאדלשטיין את הניצחון. הפסד נוסף היה מעלה את המאמן הלאומי לגרדום ומקרב אותו עוד יותר להדחה מוקדמת ומביכה. והרי לאליפות הזו עלולות להיות השלכות הרות גורל על עתידו של אדלשטיין. וגם במשחק אמש התוכנית שלו לא פעלה. רק כשהגיע למינוס 16 וניצב עם הגב לקיר, מצא חמישייה הגנתית ראויה שאפשרה לרוץ בכל מחיר. הנבחרת חזקה למשחק לא בזכות פתרונות מתוחכמים או באמצעות השיטה של אדלשטיין, אלא בעיקר בזכות התעלות של שחקנים יחידים וחוסר ניסיון של היריבה ממול. אבל השלשה של פניני קונה לאדלשטיין שקט לפחות באופן זמני. אם היא אכן תתברר כסל שסידר לו מקום בשמינית הגמר, תסריט שנראה סביר לחלוטין כרגע, זה יהיה עוד ניצחון קטן של פניני.
אדלשטיין, למי שהספיק לשכוח, היה אחד מאלה שתיעבו אותו בעבר. לאורך הקריירה השאיר אחריו פניני צבא שלם של כאלה, כולל מאמנים יריבים (דודה איבקוביץ', זוכרים?), ובמקרה של אדלשטיין זה כבר לא היה רק קוריוז. בדרבי התל אביבי ב-2012 המאמן התעמת עם קפטן מכבי וצעק לעברו "אתה חצוף ופרובוקטור", וכמה חודשים לאחר מכן הצהיר ש"הוא לא ראוי להיות בנבחרת". כשמונה בעצמו לתפקיד ב-2014, אדלשטיין מחל על כבודו וזימן אותו לסגל. שלוש שנים לאחר מכן, הוא מבין גם למה. כשמדובר בגיא פניני, כדאי לשים את המחלוקות בצד.
כי זה קרה ביד אליהו. מבלי להיכנס לעצם השאלה האם מכבי תל אביב פעלה נכון כשהראתה לו את הדרך החוצה, יש משהו מיוחד בלקלוע סל דרמטי וחשוב כל כך על אותו פרקט בו שיחקת במשך שמונה שנים. עוד סגירת מעגל.
כי זה קרה מול נבחרת גרמניה. נו, שולדבראנד, אתה באמת חושב שמישהו היה יכול לכתוב את זה טוב יותר?