בווידאו: צפו בביצועיו של פול אדגר
בית"ר ירושלים צירפה השבוע את פול אדגר, קשר בן 19 מחוף השנהב. כל תהליך צירופו של השחקן הצעיר, מהרגע בו החל את תקופת ההתרשמות במועדון, היה מסובך וגרם לבית"ר להחתימו בלחץ. כבר לפני כחודש התרשמו הירושלמים מביצועי השחקן על פי קליפים ביוטיוב ושני משחקים מלאים בהם צפו. במועדון החליטו להביאו להתרשמות, אך במקביל לא הושג שום הסכם מקדים עם קבוצתו הפינית אקאנס בכל הנוגע להשאלה ואופציית רכישה. היו הבנות בעל פה על רכישת 80 אחוזים מכרטיסו אם ירשים, אך הסכם חתום לא הוכן מראש.
וכאן בית"ר נכנסה לבעיה. השחקן החל להתאמן ולאחר יומיים-שלושה של אימונים נפוצו דיווחים בכדורגל הישראלי שיש בבית"ר שחקן עם פוטנציאל להיות כוכב בעתיד. השמועה התפשטה והביאה לסיטואציה בה שתי קבוצות ועוד מספר סוכנים כבר יצרו קשר עם הקבוצה הפינית של השחקן ועם סוכנו האפריקאי בניסיון להפיל כל עסקה עם בית"ר. מאותו הרגע הסכומים השתנו - הן לגבי השאלה, הן לגבי אופציית רכישה והן לגבי האחוזים בכרטיס. לאחר יומיים מורטי עצבים של שיחות וחשש כי השחקן יברח להם, הגיעו בבית"ר להבנות על שאילת השחקן לעונה אחת עם אופציה לרכוש 70 אחוזים מכרטיסו בסיום העונה.
בית"ר החתימה שחקן שהוא מאוד מוכשר, אך כרגע בגדר סימן שאלה. אדגר בן ה-19 עזב את חוף השנהב בגיל 10 לטובת אקדמיה בתאילנד ובגיל 16.5 עזב שוב את הבית לפינלנד כדי להמשיך להתפתח. בית"ר הנחיתה אותו להתרשמות, אך הוא בא להילחם על הקריירה ולמען האמת גם על החיים. זה הסיכוי שלו ושל משפחתו להיחלץ מחיי העוני ולזכות לעתיד טוב יותר.
ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? כי האירוע הזה טומן בחובו את כל הטוב והרע בכדורגל שלנו בכל הנוגע למילה הזו שמופיעה בכותרות מדי קיץ: התרשמות. מי מפחד ממנה, ומדוע?
לנושא הזה יש שתי גישות. מצד אחד יש את הדרך של בית"ר בשנים האחרונות, כזו שאין לה בעיה להמר על כישרונות מהארץ ומחו"ל גם אם הם עדיין בוסריים. במקרה הזה טביב ואוחנה מהמרים על כישרון מליגה שנייה בפינלנד, כאשר בעבר הבעלים היה לוקח אותם מהליגה הלאומית (עומר אצילי, שלומי אזולאי, יעקב בריהון). מצד שני, נחיתה של שחקן ללא הסכם חתום מבהירה גם את ההתייחסות הכללית כאן לשחקנים שמגיעים להתרשמות. גישה שאומרת: שיבואו ונראה אם הם שווים משהו.
אם בעבר מאמנים לא היו מוכנים לשמוע על החתמת שחקן שלא ראו בעיניים, התוכנות המתקדמות והעובדה שניתן לראות היום כל שחקן בליגות הבכירות והמשניות בעולם דרך המסך, הפכו את אופציית ההגעה של שחקן להתרשמות לסוג של מילת גנאי עבור קבוצות. ברירת מחדל, משהו שלא בונים עליו ולא חלק מהתכניות המקצועיות.
בפועל, הדברים צריכים להיראות אחרת במועדון בריא, עוד לפני מחשבה על התרשמות. נחוץ איש סקאוטינג במשרה מלאה שחודשיים לפני סיום העונה כבר מגיע עם רשימה מוכנה של שחקנים המתאימים לצרכים המקצועיים וליכולות הכלכליות של הקבוצה. בפועל? מגיעים לקיץ והמאמנים מתמודדים עם הצפה של שחקנים שנשלחים על ידי סוכנים ולא מוצאים את הידיים ואת הרגליים. מאמן בליגת העל סיפר השבוע: "ברוב המועדונים אין הכנה מראש. מאמן מקבל שמות ומיילים מעשרות סוכנים ואחרי שבועיים כבר לא מסוגל להסתכל על הטלוויזיה. יש מאות שחקנים על הפרק, כל סוכן מספר שהשחקן הוא 'מציאה', 'תותח' ו-'הדבר הבא', ואתה לא רוצה לפספס. אתה מגיע למצב שאתה מותש מלצפות בשחקנים וגם אם יבוא לך משהו גדול אולי תפספס אותו. כשמאמן לבד צריך לראות כל כך הרבה שחקנים בזמן כה קצר ולקבל החלטות, זה טירוף".
אז לקבוצות שאין איש סקאוטינג, יש את הפתח להזמין שחקנים להתרשמות. ואם הקבוצות הגדולות מחזיקות מחלקת סקאוטינג, מביאות זרים בשכר של יותר מחצי מיליון יורו ומכוונות ליגות בכירות יחסית ביבשת, אצל שאר הקבוצות זה על סף הבלתי נתפס. שלושה מהזרים הכי טובים כאן היום: ג'ון אוגו, ז'אורז'יניו ואליסון דוס סנטוס הוחתמו רק לאחר התרשמות. כך גם עלי מוחמד ממכבי נתניה. בעבר הזרים הגדולים ביותר כמו אייגבני יעקובו, סטפן שאלוי, ריימונדאס ז'וטאוטאס, גוסטבו בוקולי ועוד עברו דרך דומה. אפילו השחקן הטוב ביותר בליגת העל, אנתוני וואקמה, הגיע מניגריה לרומניה בתחילת העשור להתרשמות וכך החל את הקריירה האירופית שלו. ועדיין, היחס כאן לכל נושא ההתרשמות הוא מזלזל. מסתכלים על השחקנים הללו כבעלי סיכוי קטן להישאר.
"בליגות המחוזיות בברזיל יש כמות אדירה של כישרונות בשכר מצחיק שרק מחכים שמישהו ישים לב אליהם וייתן להם הזדמנות", מסביר ז'אורז'יניו. "כמו שאני כבר חשבתי לפרוש לפני שהגעתי לסכנין, יש הרבה שחקנים שפשוט מרימים ידיים. יש שם משמעות לקשרים וסוכנים, והרבה מאוד שחקנים איכותיים הולכים לאיבוד. ברזיל מלאה בשחקנים שיכולים להצליח בישראל ולהיות מובילים כאן. כאלה שאם יציעו להם לבוא לכאן להיבחן, הם יקפצו על זה".
אם הזכרנו את ג'ון אוגו, צריך לדעת לתת קרדיט לאלישע לוי, אסי רחמים והסקאוט דודו עזריה. הפועל באר שבע של השנתיים האחרונות היא נטו ברק בכר, אך היא לא הייתה דומה למי שהיא ללא אוגו. לאלישע לוי תמיד יזכרו את העובדה שוויתר על יעקובו כאשר זה התאמן אצלו בראשון לציון, אך מנגד הוא יכול לרשום לעצמו וי גדול על אחד הזרים הגדולים שנחתו כאן. ולא רק על ההחתמה שלו אלא על התעוזה.
אלישע לוי הביא את הקשר הניגרי להתרשמות בבאר שבע לאחר שנה שלא שיחק כדורגל, ובקבוצה שכבר הייתה בשלב שהיא קוראת תיגר על מכבי תל אביב במאבק האליפות. קבוצה שכבר שנה קודם החזירה את אליניב ברדה ומאור בוזגלו וכיוונה באופן ברור אל עבר האליפות. על זה מגיע לאלישע לוי את הקרדיט יותר מכל. זו הייתה החלטת צוות של המועדון, אך אף מאמן ששואף לאליפות כאן לא ישים את הקלפים על שחקן שבא להתרשמות, ובמיוחד לא על כזה שלא שיחק שנה כדורגל. היום זה לא חלק מהלקסיקון, אבל לעתים יציאה מהקופסה מייצרת את הדברים האיכותיים והמצליחים ביותר.
מה קורה עם קבוצות ישראליות ששומעות על שחקן שיכול לבוא להתרשמות? מרבית השחקנים הללו מגיעים בעיקר מאפריקה וברזיל, ולא תמיד אפשר לראות משחקים מלאים שלהם בתוכנות, אבל בהחלט ניתן לראות קליפים ולקבל כיוון בסיסי. זה לא מחייב - אם יש פוטנציאל צריך רק להנחית בישראל לשהייה של שבועיים-שלושה ולקבל החלטה. הוצאה של 2,000 דולר. מה קורה בפועל? מרבית הקבוצות בישראל מוותרות או לא מוכנות לשאת בעלויות.
סוכן השחקנים שלומי בן עזרא, שהביא לארץ דרך התרשמות שחקנים כמו ג'ייקוב נג'וקו ואוסטין אמוטו סיפר השבוע: "בהרבה קבוצות בליגת העל והלאומית אין את הבסיס להביא שחקן להתרשמות. חלק לא רוצות להוציא ויזה או לדאוג לערבות עבור השחקן במשרד הפנים. לחלק אין דירה או לא רוצות לשלם את העלויות של השחקן בבית מלון. מסתכלים על זה כהוצאה נטו וכמעט ללא סיכוי, למרות שבפועל השחקנים הכי איכותייים הגיעו לכאן דרך התרשמות. בחלק מקבוצות הלאומית לעתים שמים את השחקן בדירת חדר עם עוד שני זרים, אלה תנאים להתרשמות? כל ההסתכלות צריכה להיות אחרת, להאמין בשחקן ולפתוח לו את הדלת להרשים ולהישאר כאן".
אם כבר מדברים על ויזות, בהפועל אשקלון עד היום נתקלים בהרבה קשיים בגלל חובות עבר מהתקופה של פרוספר אזגי, אי תשלום עבור ויזות והשארת שחקנים בישראל על אשרות זמניות באופן לא חוקי. באשקלון סיפרו בתחילת הקיץ כי גם כאשר יובל נעים רואה שחקן ומעוניין להנחית אותו להתרשמות, הפרוצדורות והבעיות שיעשו להם בדרך הופכים את המצב למסובך והם מעדיפים לוותר.
אחת הבעיות היא ההיררכיה במועדון. בחלק מהמועדונים אין איש שעובד על סקאוטינג והאחריות להחלטות היא על הבעלים או על המאמן, שעובדים על פי דרכם ולא בצורה מסודרת. בחלק מהקבוצות שכן מחזיקות סקאוט, מעמדו במערכת לא תמיד כזה משמעותי ברמת קבלת ההחלטות והוא על תקן ממליץ בלבד. אגב, בסוף החודש יתקיים בשבדיה טורניר אליו יגיעו שחקנים משתי האקדמיות הגדולות בניגריה. כמה אנשי מקצוע מהקבוצות בארץ יהיו שם? אם בכלל יגיעו כאלה, אפשר יהיה לספור אותם על כף יד אחת.
סוכן שחקנים בכיר הסביר השבוע בסיפור אחד את כל הבעיות, ואמר: "אני מבחינתי לא נוגע בשחקנים שמגיעים להתרשמות, אלא אם אין לי ברירה. וזה לא בגלל שאני לא מאמין בזה אלא בגלל המועדונים. אין סנכרון בין בעלים למאמן או לכל מי שמקבל החלטות, ואז שחקן כזה כמעט תמיד נופל בין הכיסאות. לפני שנה נשברתי, דיברתי עם אחת הקבוצות על הבאת שחקן להתרשמות. הם דחו אותי והעדיפו להביא שחקן עם רקורד מוכח. כשלא מצאו אחד כזה, חזרו אליי לגבי השחקן, הוציאו ויזה ואני הייתי צריך להזמין לשחקן את הטיסה. האמנתי בו אז הלכתי על זה. בבוקר בו השחקן אמור היה לנחות, הקבוצה הודיעה לי כי החתימה זר שישי, אבל היא תכבד אותו ותיתן לו להתאמן, תארגן גם משחק אימון ואולי קבוצות אחרות יתלהבו ממנו. עזוב את זה שבכלל לא קיבלו אותו בשדה התעופה ואני הייתי צריך לדאוג לו לכל ב-48 השעות הראשונות. צורת העבודה של המועדונים כאן גורמת לסוכנים לברוח מהבאת שחקנים להתרשמות ולא להיפך".
לאן זה יילך מכאן? אל תצפו להתקדמות. כל עוד קבוצות מתנהלות רק כדי לשרוד וחיות מהיד אל הפה, ניהול מקצועי מסודר עם חשיבה לטווח ארוך יישאר נחלתם של מועדונים בודדים בישראל. בינתיים, נקווה שלפחות הזרים שמגיעים להתרשמות והופכים בכל זאת לשחקנים בולטים בליגת העל, יגרמו למועדונים לשנות מעט את צורת החשיבה. אולי.
