ניקיטה רוקאביציה עשה אמש (ראשון) הרבה דברים טובים, אבל הדבר הכי טוב שעשה הוא להחמיץ את הפנדל בדקה ה-53. הוא כבש בנגיחה נהדרת מעל צדק, ניער את בן ביטון ותרם לספתח של סלליך, השאיר את הפועל באר שבע בעשרה שחקנים וסידר לקבוצתו כדור מ-11 מטר. גול, והמשחק לא רק גמור אלא שזה 0:3 בדקה כזו ובאר שבע בעשרה שחקנים ואנשי חיפה היו מסיימים את הערב הזה עם לוח התוצאות בתוך המכנסיים וכרטיס משוריין לחוף דדו.
אבל ניקיטה החמיץ (ברכות לחיימוב) וקיבלנו מהירוקים עשרות דקות רעות שלבטח יסייעו לחבר'ה לרדת לקרקע. אומנם ורמוט את דמארי - מומחים בגמירת משחקים גמורים בתוספת הזמן עוד מימי הפועל תל אביב - עשו 1:3 שנראה משכנע, אבל זה היה משחק שחשף שוב את כל מה שידענו על מכבי חיפה.
וזה מצוין עבור מכבי חיפה.
עוד בנושא
אמרו לי שראו אותך במסיבה בחיפה: הירוקים ניצחו 1:3 את הפועל באר שבע
גיא לוזון: "ניצחנו את הקבוצה הטובה בארץ, אחרי שציירו אותנו ככישלון"
בפעם הראשונה: תקציב מכבי חיפה יחצה את רף מאה מיליון השקלים, "הרווחנו חזרה את רוקאביציה"
ברק בכר: "היה לנו משחק טוב, אני גאה בשחקנים ומאמין בהם"
דיכאון בהפועל באר שבע: "זה האתגר הכי גדול שלנו בשנים האחרונות"
כי אם הירוקים רוצים לחזור לתודעת הצמרת בליגת העל, הם לא צריכים להתלהב מניצחון על באר שבע בסמי. זה קרה גם בעונה שעברה, עם 1:2 במחזור הרביעי, וגם אז ניקיטה כבש ובמכבי חיפה היה נראה שמשהו אחר מתרחש (התהליך, השם יקום דמו); גם במחזור הלפני אחרון של 2015/16 הירוקים עשו את זה, עם 1:2 של משומר על הבאזר - אותו משומר שאתמול קיבל טקס ואת כדור המשחק מאותו ערב; והיה ה-0:4 בתום קדנציית אלישע בנגב, והפנדל של ראיוס בינואר הקודם (0:1).
אם הירוקים רוצים לחזור לתודעת הצמרת בליגת העל, הם לא צריכים להיות שלוש נקודות מהפסגה אחרי המחזור השני אלא נקודה-שתיים מהפסגה אחרי המחזור ה-12. ואתמול זו שוב היתה מכבי חיפה שהכרנו, מכבי חיפה של גיא לוזון - קבוצה שעדיין מחפשת את עצמה בהתקפה, קבוצה שעדיין צריכה ללמוד איך יוזמים. הירוקים הגיעו למשחק אחרי שיא מועדון ללא שער ליגה - ולוזון הודה: "בהנעת כדור באר שבע הכי טובה בארץ, ואין לנו סיכוי מולה כך". אז הוא הציב את רוקאביציה וסלליך בחוד, למען המהירות, וייחל לשטחים. והם היו שם. וכשבאר שבע ניסתה להשוות, הגיעה המתפרצת שהביאה את השני. וכשבאר שבע ניסתה להשוות בסיום (וואקמה בעט לתוך ברדה), הגיעה המתפרצת שהביאה את השלישי.
השיטה של לוזון עבדה אתמול כמו שלא עבדה מול בני יהודה (הוא הודה בכך: טעיתי הרבה באותו משחק), אבל השיטה הזו היא הרזומה הישראלי של רוקאביציה. קוטל האלופות הזה (חמישה שערים נגד מכבי ב-2015/16, שלושה נגד באר שבע בעונה שעברה) הוא בדיוק הסימפטום: מתעורר פעם בכמה חודשים, עוקץ נהדר, וחוזר לתרדמת. תנו לו משחק עומד, ולרוב יהיה לו קשה.
וכל הפרשנויות על מכבי חיפה של לוזון, על הקושי בליזום, על היעדר המחשבתיות בהתקפה - כל אלו באו לידי ביטוי באופן מושלם אחרי החמצת הפנדל של ניקיטה. לפתע, באר שבע הגמורה, בעשרה שחקנים ששיחקו כבר 12 משחקים רשמיים העונה (ואנחנו באוגוסט), היתה קרובה מאוד לחזור מהקבר ונראתה הרבה יותר טוב ממכבי חיפה. התסריט שיוציא את באר שבע מעודדת ממשחק כזה היה קלוש, אבל הירוקים, איכשהו, הצליחו לכתוב אותו.
וזה מצוין עבורה. כי עכשיו מכבי חיפה יוצאת לפגרה כשהיא מבינה: יש הרבה מה לתקן, ויש זהות לחפש. כי מכבי חיפה הזו לא תיקח אליפות. לא העונה ולא בעונה הבאה. מכבי חיפה שתזכה באליפות תצטרך להיות קבוצה דורסנית יותר וחושבת יותר, קבוצה שיודעת לנצח את באר שבע ככה אבל יודעת גם לגרום לצפיפות של בני יהודה להתפוגג ולקרוס. קבוצה עם ספק שערים קבוע שלא משחק שבוע כמגן שמאלי ושבוע כחלוץ 9.
למכבי חיפה יש כמובן סיבות רבות לאופטימיות. רובן היו אמש מחוץ להרכב, אבל גם בלי האסים החדשים לוזון יצטרך לפתור את הבעיות הישנות. להראות שהוא יכול לבוא לעכו ולפרק את המערך המתגונן של שלומי דורה במחזור השלישי, ואז לנפץ לגורמים את הבונקר של רעננה במחזור הרביעי. "כשאתה עושה טעות (מול בני יהודה), החוכמה היא לא לחזור עליה", אמר לוזון בכנות שזורמת במיוחד אחרי ניצחונות. אחרי הפגרה, המאמן יצטרך להראות שגם ההתקפה שלו זורמת.
על במת חדר התקשורת באיצטדיון ישב ברק בכר ונראה בטוח מאוד בעצמו ובמה שיש לו. הוא הדף ביקורות בטענה שלא צפה באותו משחק כמו המבקרים, חייך לא מעט והמנטרה היתה - "יש עם מי לצאת קדימה".
כשדן איינבינדר נשאל (שאלה מוטעית, דן) על כך שהפעם, לעומת שתי העונות הקודמות, באר שבע תיאלץ לרדוף (גם את שני העונות הקודמות היא החלה מגומגם
), המצטרף החדש דקלם קלישאות מוטיבציה וחתם: "
ונדביק את הפער הזה". בכר, שחזר לחדות אחרי ההלם הסלובני, העיר: "איזה פער?".
הפועל באר שבע רחוק חמש נקודות מהפועל חיפה ומסכנין, אבל רק שתי נקודות מאלה שחשובות באמת. הפועל באר שבע הפסידה בסמי, זה ממש לא נדיר. הפועל באר שבע נראתה רע? נכון. היא גם נראתה רע אחרי ההדחה מול סלטיק (תיקו מול הפועל תל אביב חלשה) וגם אחרי הניצחון על אינטר (הפסד לאותה מכבי חיפה). ובאר שבע - שיעור לאיינבינדר - היתה עם 7 מ-12 בפתיחת העונה שעברה ו-7 מ-15 בפתיחת העונה הקודמת. זה נגמר בסדר, זוכרים?
יש נסיבות 'מקלות' להפסד אתמול. במאריבור באר שבע ספגה פצצת תסכול שייקח זמן להתאושש ממנה, וואקמה יציג משחק כזה חלש פעם בחצי שנה והסגל פצוע מאוד (הבלם המוביל, החלוץ המוביל, הזר שהיה אמור להחליף את בוזגלו).
אבל יש גם מעבר.
הקיץ הזה של באר שבע לא היה רע אבל בשקלול הוא מרגיש כמו קיץ 2014 של מכבי תל אביב. גם היא הודחה אז מול מאריבור, אבל זה לא רק שם. זו היתה עונה אחרי שתי אליפויות, פתיחת עונה בה הרגשת שעומדים להיגמר האדים של הדלק. חילופי מאמנים, שחקן-על וטרבל הקהו את החושים, אבל סטטיסטית, אם לצהובים היתה יריבה חזקה יותר (קרית שמונה של בכר היתה אז הסגנית עם 59% הצלחה), עד היום היו מדברים שם על פאולו סוזה כזה שהביא את האליפות האחרונה לקרית שלום.
באר שבע הנוכחית נראית עייפה מדי, כואבת מדי, צרה מדי, חסרת כלים שישנו מהספסל ולה יהיו העונה יריבות טובות יותר מ-59% של קרית שמונה. היא בעיקר לא מצליחה לשמור על השער - ספיגה רביעית העונה במחזור השני; בעונה שעברה זה היה במחזור התשיעי. ואלא אם אלחמיד יתברר כליברו מהאגדות, יהיה קשה לקבוצה לשחזר את נתוני ההגנה המרשימים מהעונות הקודמות.
אז האלופה לא צריכה חילוף מאמנים, ושחקן העל שלה עלול לעזוב גם ככה. הגזרות הללו ברורות. ולכן, נכון לסוף אוגוסט, באר שבע - כן, כן - צריכה חיזוק. עוד משהו. לעשות עוד מהלך. בין אם זה משהו סופר יצירתי שינחית כאן איזה זר (או שתתחייבו עכשיו שקואנקה ישחק כדורגל השנה, מתישהו), או משהו אחר, ישראלי (שלמה וייס כתב הבוקר על מוגרבי, פתרון מעניין) אבל אפשר גם להרחיק למחוזות הפנטזיה (אלמוג כהן? ניר ביטון?? ביברס???). נשאר רק שבוע לחלון, שבוע בו באר שבע תצטרך ללחוץ על הגז. גם ככה כמעט ואוזל הדלק, ונראה שהעונה יהיה קצת קשה יותר לזנק בעלייה.
orenjos@walla.co.il
