אליפות העולם באתלטיקה לא מפסיקה לספק הפתעות, ואמש (חמישי) הגיעה אולי הגדולה מכולן: וייד ואן ניקרק הדרום-אפריקאי, שמסומן כדבר הבא באתלטיקה ואמור היה לגרוף את הזהב בריצת ה-200 מטרים די בקלות, הפסיד לראמיל גולייב הטורקי, שעצר את השעון על 20.09 שניות, קצת פחות מה-20.11.106 של ואן ניקרק.
גולייב הוא סיפור סינדרלה קלאסי: בעבר ייצג את אזרבייג'אן, אבל ב-2011 התאזרח בטורקיה והחל להתחרות עבורה. אמש הוא העניק לה מדליית זהב ראשונה אי פעם באליפות העולם באתלטיקה, ופתאום, בגיל 27 - אחרי שלא זכה במדליה משמעותית מעולם - הוא הפך לגיבור לאומי ולשנוא נפשו של ואן ניקרק, שפנטז על זהב גם בריצת ה-200 מטרים אחרי שזכה ב-400. "זו לא סנסציה, אבל זה פשוט לא מרגיש אמיתי", אמר גולייב הנרגש, שחגג עם דגלי טורקיה ואזרבייג'אן. "הראיתי את היכולת הכי טובה שלי במקצה הזה, שמרתי את הריצה הכי טובה שלי לעיתוי הנכון, ואני כל כך מאושר להיות אלוף עולם. כמובן שזה הרגע הכי גדול בקריירה שלי".
גולייב הוסיף ש"התחריתי מול האתלטים הטובים בעולם, ולא הפריע לי שכל תשומת הלב הייתה מופנית אליהם. אולי באליפות הבאה כולם יסתכלו עליי ויבחנו אותי, ואז יהיה יותר קשה".
מנגד, ואן ניקרק נראה נסער בסיום הריצה, ובמהלך ראיון ל-BBC פרץ בבכי. "זה היה שבוע קשה מאוד", אמר אחרי שהחלום להפוך לראשון מאז מייקל ג'ונסון מלפני 22 שנה שזוכה בזהב ב-200 וב-400 התנפץ. ואן ניקרק רץ בפעם השישית בשישה ימים, וכמעט הפסיד גם את מדליית הכסף לג'רים ריצ'רד מטרינידד וטובאגו, שסיים בזמן של 20.11 שניות. "נתתי הכל והתכוננתי לערב הזה כמה שאפשר. הוכחתי שוב ושוב שאני ראוי למקום שהגעתי אליו, הגיע לי שהתייחסו אליי כאלוף וציפו ממני לגדולות. יש הרבה אנשים שחשבו שזה לא מגיע לי, אבל אני עובד קשה כמו כל אחד, אם לא יותר".
ואן ניקרק טען ש"אחרי שזכיתי במדליית הזהב ב-400 מטר, לא קיבלתי את הכבוד שמגיע לי. אבל אני לא נשבר, זו רק ההתחלה ועוד אראה בעתיד כמה אני דומיננטי".
עוד אצן שסיים את הערב הזה מאוכזב מאוד הוא איסק מקוואלה מבוטסואנה. אחרי שהתגבר על וירוס מסתורי ורץ לבדו בחצי הגמר כדי לסדר לעצמו מקום בגמר וצ'אנס למדלייה, הוא סיים רק במקום השישי עם זמן של 20.44 שניות, 24 מאיות פחות מהזמן שקבע בחצי הגמר בו רץ לבד, כאמור. "אני עוזב את לונדון עם לב שבור", אמר בפתיחות. "יכולתי לקחת פה מדליה, אבל אתמול רצתי פעמיים בתנאים קשים, וזה לא קל. שמתי את כל יהבי על ריצת ה-400, וריצת ה-200 הייתה בחשיבות משנית. לפחות הגעתי לגמר".