עקבו אחר יוסיפון בפייסבוק
מלפפון: רמי גרשון. כמו שטוב להיות כדורסלן ישראלי בחוק רוסי, כך נהיה טוב כיום להיות בלם ישראלי, בלי קשר לשום חוק. בתקופת צנע בעמדה, ליגיונר שמעולם לא באמת שיחק כאן נוצץ יותר מתמיד, ונראה שיש לגרשון אופציה להכות בברזל בעודו הוא לוהט.
צנון: אלירן עטר.
סיפור של קיץ
הרבה דעות יש על דודו דהאן, לכאן ובעיקר לכאן, אבל האיש יודע לספר סיפור. בין אם זה בכתב - בטורים שפרסם פעם במעריב, או בסטטוסים בפייסבוק - ובין אם זה בעסקי הפנים אל פנים; אחרת איך תסבירו את העובדה שהישראלי הצליח להשתחל לתוך מועדוני צמרת בליגות מהדרג האירופי השני? בעזרת כישרון זה, לספר סיפור, הצליח דהאן גם לגייס את מרקו שולר כקליינט כבר ב-2004, כפי שסיפר נהדר בפוסט ב-2016.
אמ;לק לכם:
גוריצה, 2004, דודו הגיע בעזרת מטוס-רכבת-אוטובוס, הבלם הצעיר הגיע על אופניים, הסוכן הזמין מיץ תפוזים, שולר שתה מים עם לימון וחברתו (כיום אשתו), טניה הלכה על מילקשייק עוגיות (סליחה, הזמנות בבתי קפה ממש לא אמורות להיכנס לתקציר), דהאן ניסה לשכנע את הבלם להצטרף אליו, טניה חששה, מרקו הסכים מיד, דודו העביר אותו לבלגיה, להפועל, ללגיה, למאריבור, והיום כולנו כאן, מרקו וטניה עם שני ילדים ודהאן מתכונן לדרבי-דודו בשלב הפלייאוף של מוקדמות הצ'מפיונס.
"תהיה לדודו בעיה במשחק הזה", אומר שולר בראיון לוואלה! ספורט, ממתחם האימונים של מאריבור. וכך סיפר אודות המפגש הפיקנטי בין שתי קבוצות בהן יש לסוכן עניין עסקי רב: "הוא יעודד את באר שבע. זו המדינה שלו ואני לא אכעס עליו בגלל זה. אנחנו כבר מדברים קצת פחות, רק פעם בחודש בערך, ועל המפגש הקרוב כמעט ולא דיברנו. הוא רק אמר לי שברדה פצוע".
"מה שהוא כתב בפייסבוק נכון", שולר משחזר. "הסכמתי ממש מהר. זו היתה תחושת בטן, ככה אני, כשיש לי הרגשה טובה אני לא צריך שום דבר אחר. דודו עשה עליי רושם נהדר, מהתחלה. הראה שהוא איש שאפשר לסמוך עליו. הוא סיפר סיפור טוב. מאז היו לנו עליות וירידות, אבל בסופו של דבר דודו תמיד היה שם וזה הדבר החשוב. כשהייתי צריך אותו, הוא היה שם. מאז, אף פעם לא באמת עבדנו עם מסמכים של סוכן ולקוח, אנחנו חברים טובים ולכל מקום שהגעתי הגעתי בזכותו. הוא כמו משפחה. לסוכנים יש הרבה על הראש, הרבה עבודה, הרבה שחקנים, ואני מודה - לא הייתי השחקן הכי קל להתמודד איתו - אבל מהרגע הראשון משהו בי אמר לי לסמוך על האיש הזה, והיום אני יכול להגיד שלרגע לא הצטערתי על ההחלטה ההיא ב-2004".
שולר הוא עוד אחד מהזרים שהגיעו לישראל לזמן קצר ונדבקו בחיידק. בטח שהסוכן ישראלי, וכשכמעט תמיד יוצא לו לשתף פעולה עם ישראלים. אז זה היה סנטי סלליך, עכשיו זה מרואן קבהא ("טוב לי איתו, הוא משחק ממש טוב לאחרונה"). הוא מתגעגע למזג האוויר, לאוכל, לדשא המטופח ברוב האיצטדיונים, לכדורגל המהיר. בעיקר לאווירה. "בבלומפילד היה מדהים", הוא אומר, "ככל שהלחץ גדול, כך אני יותר נהנה לשחק, ואני חושב שככה יהיה בטרנר". מאז עזב את הפועל תל אביב בקיץ 2012 לא יצא לו לחזור. "רציתי להגיע כמה פעמים, אבל לא יצא". גם ב-2014 לא יצא. הוא ומאריבור הגרילו את מכבי תל אביב במוקדמות ליגת האלופות, אבל בשל אירועי צוק איתן הצהובים אירחו את המשחק בקפריסין. מאריבור ניצחה בביתה ועלתה.
"היה לנו יתרון כי לא שיחקנו בבלומפילד", שולר נזכר. "כאחד שמכיר את האיצטדיון הזה, אני יודע כמה הוא חשוב. בקפריסין לא היתה אותה אווירה, אפילו לא קרוב, וזה היה פלוס גדול בשבילנו. למכבי גם היו בעיות פנימיות, ידענו, ועדיין - זו הייתה יריבה קשה. בסופו של דבר גם היה לנו קצת מזל, ובאירופה אתה צריך את זה".
לבאר שבע לא היה חסר מזל במשחק החוץ מול לודוגורץ.
"עוד לא ראיתי את המשחק אבל שמעתי. אבל אם אין לך קבוצה איכותית, גם מזל לא יעזור לך".
מה הרגשת מיד לאחר ההגרלה?
"לא הייתי שמח. היו לנו אופציות טובות יותר, זו הגרלה קשה מדי לדעתי. אבל מיד התעודדתי מכך שאחזור לישראל ואפגוש אנשים שמזמן לא פגשתי, אראה איפה שיחקתי פעם (אין כל כך מה לראות, בישרתי, האיצטדיון הרוס והקבוצה בליגה השנייה, א"י), היו זיכרונות טובים".
מה אתה יודע עליהם, עוד לפני התדרוכים הטקטיים?
"אני יודע שהם חזקים מאוד בחלק ההתקפי. החבר שלי ברדה אמנם פצוע אבל מליקסון בכושר נהדר, והאמת שאת השחקנים האחרים אני עוד לא מכיר. כשהייתי בישראל, רגע לפני שחתמתי, ראיתי את המשחק של הפועל בבאר שבע (1:1 של אקסברד, אז באר שבע, בדקה ה-90; המשחק שפיטר את קשטן והביא את שירזי ז"ל) וזה היה איצטדיון רע וישן. עכשיו יש איצטדיון חדש וכבר ראיתי כמה משחקים שלהם שם. האווירה נהדרת. אם אתה מסתכל על התוצאות של באר שבע בשנתיים האחרונות - שתי אליפויות, פעמיים לפני מכבי - אתה מבין איזו קבוצה טובה זו. לא צריך לחשוב יותר מדי. פעם אחת לקחת אליפות? יכול לקרות. פעמיים ברצף? זה קשה, בכל ליגה".
עבור באר שבע זו נחשבה להגרלה נוחה, כך זה הוגדר גם על ידינו בתקשורת וגם בקבוצה מודים בזה. מה אתה חושב על כך?
"זו הגרלה טובה לבאר שבע, ואין שום בעיה להגיד את זה, זה נורמלי. הגיוני לגמרי לראות את האופציות ולהבין שמאריבור הייתה האופציה הטובה ביותר, הנוחה ביותר עבורם. שאר הקבוצות היו פייבוריטיות מולם".
אז איך אתה מנתח את יחסי הכוחות ביניכם?
"באר שבע פייבוריטית מולנו, אנחנו האנדרדוג במפגש הזה, אין כאן שאלה בכלל. זה ברור כמו ההבדל בין יום ללילה. כמובן. הם האלופים, ומאריבור השתנתה המון מאשר המאריבור ששיחקה מול מכבי לפני שלוש שנים. יש לנו הרבה שחקנים צעירים ואנחנו עדיין קבוצה בבנייה".
אנשים שיקראו את זה יחשבו שאתה מנסה להרדים את באר שבע.
"זו דעתי. אני לא אומר שאנחנו באים בלי סיכוי, שיהיה ברור. אם היית שואל אותי לפני מפגש מול ברצלונה גם הייתי אומר שיש סיכוי לעלות. אבל על הנייר, אין מה לעשות - באר שבע פייבוריטית".
ממי הם צריכים לפחד?
"אני לא אספר את הסודות, הם יצטרכו לגלות את זה לבד. אבל זו קבוצה אחרת, קבוצה מפתיעה, ואולי נעשה עוד הפתעה. האמת, ברגע הזה, אפילו אנחנו לא יודעים עד כמה חזק הסגל שלנו".
לפני המפגש הכפול נגד מכבי המנהל המקצועי זלטקו זהוביץ' התראיין בערוץ הספורט בישראל והכריז שתעלו, ובגדול, וצדק. איך לדעתך הוא מרגיש הפעם?
"הוא כבר אמר אצלנו שיהיה קשה יותר הפעם, מאשר נגד מכבי ההיא. כי לדעתו באר שבע טקטית יותר, טובה יותר וביתית יותר".
המשחק מול מכבי ב-2014 נערך כמה ימים לאחר מותו של ניצן שירזי. פחות מחצי שנה הדריך המאמן את שולר בהפועל תל אביב, אבל החיבור היה עז. בראיון קודם בוואלה! ספורט סיפר הבלם שרצה לעלות לשחק עם חולצה לזכר ניצן מתחת למדי המשחק, אבל באופ"א וגם במועדון הביעו חשש שבימים הללו תמיכה בדמות ישראלית תיצור בעיות בעולם רגיש מדי גם כך. הרעיון נגנז, הגעגועים לעולם לא. "היתה לנו מערכת יחסים מורכבת ומוזרה, כזו שקשה אפילו להסביר", הוא אומר, שלוש שנים לאחר מותו של שירזי. "בשלב מסוים הרגשתי שהוא כמו אבא בשבילי. הוא עזר לי המון. יש לי זיכרונות פנטסטיים ממנו ואני מקווה שהוא עבר למקום טוב יותר".
orenjos@walla.co.il
