במהלך החקירות בנוגע לקשריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם רוסיה, עלה פעם אחר פעם שמו של דמיטרי ריבולובלב. האוליגרך הרוסי זכור כמי שקנה מטראמפ ב-2008 את האחוזה בפאלם ביץ' בכ-95 מיליון דולר, אף על פי שטראמפ רכש אותה ב-41.5 מיליון דולר רק ארבע שנים קודם לכן. לטענת מתנגדי הנשיא האמריקאי, באותה עסקה עם המיליארדר המקורב לשלטון, נשתלו כביכול זרעי הקשר של טראמפ עם הרוסים, כשגם המטוסים הפרטיים של השניים אותרו במקביל ביעדים זהים בחלוף השנים. ממש במקרה. והאחוזה? ריבולובלב מעולם לא אייש אותה, אלא הורה על הריסתה.
את ענייני טראמפ-רוסיה ואת השאלה האם הייתה זו עסקת קש וריבולובלב הוא אכן נציגו הסודי של פוטין, נשאיר למדורי החדשות. מה שכן, העסקה המפורסמת הזו הפכה למודל הכלכלי של אותו ריבולובלב במונאקו. רק הפעם הוא בתפקיד טראמפ. הקבוצה מהנסיכות, שהחלה את עידן האוליגרך הרוסי בקול תרועה רמה ואיימה להיות הפזרנית החדשה של היבשת, ננעלה בשנים האחרונות על מדיניות ברורה: קונים יחסית בזול, משביחים ומוכרים ביוקר לפראייר התורן, אחרי שטווים לא מעט קשרים (מפוקפקים יותר או פחות).
שנת 2017 הביאה את המודל של מונאקו לנקודת השיא. האם הוא מסוגל להכיל גם את קיליאן אמבפה?
תזכורת קלה למי ששכח. מונאקו עברה לבעלותו של ריבולובלב בדצמבר 2011 (שני שליש ממניות הקבוצה, השליש הנוסף שייך למשפחת המלוכה) ואחרי חזרתה לליגה הבכירה החלה כחיקוי של פריס סן ז'רמן. הנובורישית העולה רצתה להשיג הכול ומהר, אבל הסתפקה בסגנות. ב-2014, אחרי שנקנס על ידי אופ"א בגלל עבירות על חוקי הפייר פליי, סיים עונה עם גירעון כלכלי ובעיקר נאלץ לחתום על הסכם הגירושין היקר בהיסטוריה - ריבולובלב החליט לשנות גישה.
מונאקו שאלה את המדיניות של בנפיקה ופורטו, לה שילמה 70 מיליון יורו במשותף על חאמס רודריגס וז'ואאו מוטיניו בקיץ ההשתוללות של 2013. או, אם נישאר בצרפת, האלופה מציגה את הגרסה המודרנית למודל של גי רו. השבחת צעירים ומכירתם, רק הרבה יותר מהר, הרבה יותר יקר ובחסות היועץ הקרוב והשנוי במחלוקת, סוכן העל ז'ורז'ה מנדש. ודווקא כשהסכומים ירדו, ההצלחה עלתה. מונאקו הציגה כדורגל מלהיב ובעזרתו דהרה לאליפות מפתיעה והגיעה לחצי גמר ליגת האלופות. הישג אותו פ.ס.ז', על כל השייח'ים והכוכבים שלה, עדיין לא הצליחה לרשום מאז הגעת הקטארים.
"המדיניות של מונאקו בנויה על סיכון גבוה", הסביר לעיתון "ל'אקספרס" פרופסור כריסטוף לפטי, מומחה לכלכלה מלימוז'. "זו אסטרטגיה פשוטה, אם כי לא קלה לביצוע. כמו בנפיקה ופורטו, גם מונאקו מודעת לכישרון של השחקנים שהיא מוכרת, אבל אין לי את הביטחון שהמחליפים יהיו באותה רמה ויביאו את המועדון שוב לליגת האלופות, שזה מפעל הכרחי מבחינה כלכלית. במודל הזה, מונאקו יכולה להרשות לעצמה להיכשל מפעם לפעם, ולכסות על ההפסדים עם מכירה אחת גדולה". או כפי שהגדיר זאת העיתונאי הצרפתי ארנו ראמזי בביוגרפיה של ריבולובלב: "מנקודת המבט שלו, היגיון כלכלי תמיד יגבר על היגיון ספורטיבי".
בקיץ הזה כבר היו לה כמה עסקאות כאלה, בשווי כולל של 167.5 מיליון יורו. אין עוד קבוצה באירופה שהכניסה כל כך הרבה כסף העונה ממכירת שחקנים, והשיא שלה מ-2015 (מכירות בסך 180 מיליון יורו) עדיין לא נשבר. גם אז היו דיבורים על בריחה המונית וקריסת הפרויקט, אך מונאקו הצליחה לבנות עצמה מחדש. בכלל, שבע המכירות הכי גדולות של מונאקו הגיעו בארבע העונות האחרונות. עד אז, השיאן היה דויד טרזגה שעבר ב-2000/01 ליובנטוס תמורת 23 מיליון יורו. לא לחינם הוגדרה השבוע בצרפת כקבוצה ש"העלתה את עסקאות המכירה לדרגת אומנות".
נעבור לפרטים. חאמס רודריגס נתן את האות לבאות. שנה אחרי שהפך לרכש היקר בתולדות מונאקו, הוא נמכר בכ-80 מיליון יורו לריאל מדריד. אחריו כבר למדו בנסיכות שאפשר לשלם אפילו פחות, לצרף כישרונות שעדיין לא עשו את הפריצה הגדולה ולהמריא יחד איתם.
שימו לב לרשימה:
* בנג'מין מנדי - נרכש תמורת 15 מיליון יורו ב-2016, נמכר תמורת 57.5 מיליון ב-2017 לצ'לסי.
* ברנרדו סילבה - נרכש תמורת 15 מיליון יורו בינואר 2015 (שיחק לפני כן כמושאל), נמכר תמורת 50 מיליון בקיץ 2017 למנצ'סטר סיטי.
* טיימואה בקאיוקו - נרכש תמורת 8 מיליון יורו בקיץ 2014, נמכר ב-45 מיליון לצ'לסי בקיץ 2017.
* אנתוני מרסיאל - נרכש תמורת 5 מיליון יורו בקיץ 2013, נמכר ב-50 מיליון (פלוס 30 פוטנציאלים) למנצ'סטר יונייטד ב-2015.
* ז'ופרה קונדוגביה - נרכש ב-20 מיליון יורו מסביליה ב-2013, נמכר לאינטר ב-36 מיליון בינואר 2015.
* לייבין קורזאבה - שחקן בית שעלה לבוגרים ב-2010, נמכר בקיץ 2015 לפריס סן ז'רמן תמורת 25 מיליון יורו.
* איימן עבדנור - נרכש מטולוז תמורת 13 מיליון יורו בינואר 2014, נמכר ב-22 מיליון לוולנסיה בקיץ 2015.
* יאניק פריירה קראסקו, הצטרף לקבוצת הנוער בקיץ 2010 מגנק, נמכר ב-17.25 מיליון יורו לאתלטיקו מדריד ב-2015.
מונאקו השביחה שחקני נוער שלה (קוראזבה, קראסקו), שחקני נוער של יריבות (מרסיאל) ואפילו שחקן רכש שבליגה הצרפתית נחשב יקר מאוד, וכעת סיפק רווח של 42.5 מיליון יורו. ואנחנו לא מדברים על סקורר שמספק 20 שערים, אלא על מגן שמאלי. טוב ככל שיהיה, אבל עדיין מגן. מדובר בסיכון, ויש בו גם נפילות כמו איבן קאבליירו הפורטוגלי (נרכש בדומה לברנרדו סילבה ב-15 מיליון יורו מבנפיקה, אך בקושי שיחק ונמכר לוולבס ב-8 מיליון) אך עד כה מדובר בהימור משתלם במיוחד.
בינתיים, אלופת צרפת ממשיכה באותו קו. במקביל למכירות של שחקני הרכב דוגמת מנדי, בקאיוקו וסילבה, והפרידה מסמלים כמו ואלר ז'רמן ונביל דיראר, הצטרפו כישרונות צעירים כמו יורי טילמנס (הרכש היקר של העונה), טרנס קונגולו, סואליהו מייטה, ג'ורדי גספר וג'ורדי אמבולה מברצלונה. כולם בני 18 עד 23. כל אחד מהם יכול להיות הג'קפוט הבא. "הבנתי שהסיכוי לקבל הזדמנות בקבוצה טובה באירופה, גדול יותר במונאקו מאשר בברצלונה", הסביר בפשטות אמבולה המבטיח.
ואדים ואסילייב, יד ימינו של ריבולובלב ומי שמוציא לפועל את המדיניות של מונאקו, הבהיר בטקס הצגת שחקני הרכש השבוע: "זו הפילוסופיה שלנו. אנחנו מנסים להסתמך על שילוב של נוער, ניסיון וכישרון. גם המצטרפים החדשים מתאימים לאסטרטגיה הזו ויש להם טווח רחב לשיפור. אנחנו מאפשרים לשחקנים לעזוב כדי לשמור על איזון תקציבי, אבל מבחינה כלכלית אנחנו הרבה יותר חזקים ממה שהיינו לפני כמה שנים. אנחנו בהחלט לא צריכים למכור".
המבחן הגדול יגיע במקרה של קיליאן אמבפה. כפי שהדגיש ואסילייב השבוע, למונאקו יש את האמצעים לדחות גם הצעה גרנדיוזית על אמבפה. זו בעצם הייתה הכוונה עד השינוי בגישה בשבוע האחרון. לאחר שבספרד דיווחו על סיכום עם ריאל מדריד, בצרפת טענו כי אפילו בסביבתו של אמבפה הופתעו מהנכונות של מונאקו למכור, שכן בין הצדדים כבר נקבע כי הכישרון הצעיר ימשיך לעונה נוספת ויעזוב רק לאחר המונדיאל.
הנכונות של ריאל ומנצ'סטר סיטי לשלם 180 מיליון יורו (בתוספת 20 מיליון של בונוסים ומשתנים) עשויה לטרוף את הקלפים ולהקדים את ביצוע העסקה. במונאקו הופתעו מהסכומים והבינו שכלל לא בטוח שיהיו על הפרק גם בקיץ הבא. אפשר להבין את ההתלבטות: מצד אחד זו הצעה חסרת תקדים שתהפוך את מונאקו לשיאנית כל הזמנים מבחינת הכנסות מעסקאת שחקנים, אך מצד שני זו עלולה להתגלות כמכירה אחת יותר מדי. כעסקה שתערער את יציבות הסגל ואת המודל כולו.
"כל מאמן בעולם היה רוצה לשמור על השחקנים הטובים ביותר שלו, אבל בפרויקט של מונאקו זה לא תמיד אפשרי לעשות את זה", הודה השבוע המאמן לאונרדו ז'ארדים. "כולם מודעים לפרויקט שלנו, דבר לא השתנה. הוא נשאר בדיוק כמו שהיה בעונה שעברה".
המדיניות הזו התגלתה כמודל כלכלי מצוין, בטח עבור קבוצה שלא מכניסה כסף מהקהל שלה (ממוצע של 9,500 צופים בעונה שעברה - פחות מכל קבוצה אחרת בליגה הבכירה - ומדובר באלופה). מונאקו היא ראש החץ של הליגה הצרפתית - ליגה שמעולם לא מכרה כל כך הרבה שחקנים. 10 קבוצות מהליג 1 מכרו הקיץ ביותר מ-10 מיליון יורו, ואליהן אפשר להוסיף גם את היורדת לוריין שעברה את הרף הזה. כעת גם ליל מנסה לחקות את המודל, עם המנהל הספורטיבי לוקאס קמפוס, שהגיע מהאלופה ונחשב למקורבו של מנדש.
מצד שני, מונאקו היא חנות ראווה שמזמינה כל מועדון גדול לגשת ולבחון את מוצריה. היא תמיד נגישה. אין שחקן שהוא בלתי ניתן להעברה, גם אם היא מצהירה על כך (כפי שעשה ואסילייב בנוגע לאמבפה לאחר הזכייה באליפות). גם זה חלק מהמדיניות.