בווידאו: טריילר לסרט שנעשה על חייה
מרגרט ברגמן למברט, הקופצת לגובה הגרמנייה שנאסר עליה להשתתף במשחקים האולימפיים בברלין ב-1936 בגלל היותה יהודייה, הלכה אתמול (שלישי) לעולמה בביתה בקווינס. היא הייתה בת 103 במותה.
ביוני 1936, חודש בלבד לפני המשחקים האולימפיים בגרמניה, מי שהייתה אז גרטל ברגמן קפצה לגובה של 1.61 מטר כשהתחרתה מול יריבות גרמניות בתחרות הכנה, תוצאה שהיוותה שיא גרמני ובדיעבד יכלה להעניק לה מדליית זהב אולימפית. עם זאת, מדובר היה בהעמדת פנים של הגרמנים, שכמובן לא התכוונו לתת לספורטאית היהודייה להשתתף תחת המשטר הנאצי.
באותם ימים היה לחץ בינלאומי על מדינות שלא לשלוח ספורטאים למשחקים בגרמניה הנאצית, כל עוד היא מפלה ספורטאים, ולכן הגרמנים ניסו להראות שאין במדינה אפליה או גזענות, ואפשרו לספורטאית היהודייה להתחרות. עם זאת, מאחורי הקלעים אסרו על ברגמן להשתתף במשחקים האולימפיים, דרשו ממנה לפרוש ואף איימו עליה ועל משפחתה. "זה היה הלם עבורי", סיפרה, "בעיקר כי הייתי הכי טובה במדינה".
היא נולדה באפריל 1914 בעיר לופהיים הקטנה, לא רחוק מגבול גרמניה-שוויץ, הצטיינה בספורט מילדותה, וכדבריה, "הייתי התקווה היהודית הגדולה". היא עזבה את גרמניה בגלל גילויי אנטישמיות ("אני זוכרת שלט על חנות: 'אסורה הכניסה לכלבים וליהודים'", סיפרה) ועברה לבריטניה, אך חזרה לגרמניה אחרי שכנועים ארוכים לקראת המשחקים בברלין, וזאת כאמור כחלק מהניסיון של הגרמנים לייצר מראית עין של שוויון וחוסר אפליה.
עם זאת, דווקא אחרי שניצחה בתחרות (שהתקיימה באצטדיון אדולף היטלר בשטוטגרט), היא קיבלה מכתב רשמי שמבשר לה שהיא לא העפילה למשחקים. "כשבוחנים את כל התוצאות האחרונות שלך, אין לך מקום בנבחרת", נכתב לה. כל התוצאות שלה נמחקו מהתיעודים הרשמיים. הוצע לה להגיע למשחקים כאורחת בחינם, אך היא סירבה. "אני לא בכיינית, אבל הדמעות זלגו מעיניי", סיפרה, "לא יכולתי להשתלט על זה, ראיתי שם את כל הספורטאים, נזכרתי איך יכולתי לזכות במדליה, ואמרתי 'לעזאזל'".
היא היגרה לארה"ב ב-1937 עם 10 דולר בכיסה (מה שהגרמנים התירו לה להוציא מהמדינה), עבדה כמעסה ותראפיסטית, ושנה לאחר מכן התחתנה (נישואין שנמשכו כ-80 שנה). היא המשיכה להתחרות, וזכתה באליפות ארה"ב בקפיצה לגובה שנתיים ברציפות. היא התכוננה לייצג את ארה"ב במשחקים האולימפיים ב-1940, שלבסוף בוטלו בגלל מלחמת העולם השנייה.
60 שנה אחרי המשחקים בברלין, ב-1996 היא קיבלה מכתב מראש הוועד אולימפי הגרמני, שהזמין אותה לתחרויות למשחקים באטלנטה. "אנחנו מרגישים שהיא לא קיבלה יחס הוגן באולימפיאדת ברלין", אמר בהתנצלות. רק לפני מספר שנים שיאיה הישנים הוכרו. על אף שנשבעה שלעולם לא תחזור לגרמניה, היא חזרה ב-1999 ללופהיים, לטקס שבו שם האצטדיון שבו נהגה להתאמן כילדה שונה ונקרא על שמה (כמו כן, שני מתקני אימונים בברלין ובקווינס קרויים על שמה). "הסכמתי לחזור לגרמניה, כי אמרו לי שהאצטדיון ייקרא על שמי", סיפרה, "וכשצעירים ישאלו 'מי זאת גרטל ברגמן?', הם ישמעו את הסיפור שלי, ואת הסיפור על אותם זמנים".