צפו ברביעייה של ערן זהבי
כמה שעות אחרי שנחתה בגוואנגז'ו אתמול (ראשון) בבוקר, כבר הייתה אתי זהבי בגן של הנכדות למסיבת פרידה שנערכה לאחת המשפחות הישראליות שעוזבת את סין. ערן, הבן, היה באותו הזמן במלון, בהכנות למשחק בו יכבוש רביעייה וישבור עוד שיא אישי, כך שלאתי ולשי, אשתו של זהבי, היה זמן איכות עם שלושת הנכדים עד שיצאו בשעות הצהריים לאיצטדיון המרוחק כחצי שעה נסיעה מהבית של המשפחה.
ערן זהבי חוגג מחר יום-הולדת 30, אבל עבור החברים הקרובים זה שבוע-הולדת. הם החלו לטפטף בסין מתחילת השבוע כדי לחגוג איתו, והוא גמל למי שהקדים להגיע כבר ביום ראשון עם הרביעייה האדירה שמיקמה אותו רחוק ממתחריו בראש טבלת מלך השערים בליגה הסינית.
כבר שנה, מאז שערן חתם בגוואנגז'ו, שאתי זהבי עושה את הדרך מישראל לסין. כשזהבי שיחק בארץ אי אפשר היה להחמיץ אותה ביציעים, בית וחוץ, אבל תמיד בצניעות, בשקט שלה, רחוק כל כך מההורים המעורבים והמתערבים. מאז שערן היה בן 13 היא גידלה אותו ואת אחיו אבי ללא אבא בשטח. רבות נכתב על כך, אבל היא מעולם לא דיברה על זה. הקשר שלהם חזק במיוחד. היא מעורבת בכל החלטה שערן קיבל בקריירה שלו, ובאחד הראיונות שלו כאן בוואלה! ספורט הוא סיפר שאין יום בו הם לא משוחחים לפחות ארבע פעמים בטלפון. "אני בדיוק חושבת על זה, שהיום לא דיברנו כמעט בכלל וזה נדיר", אמרה כשפתחנו את הריאיון. "אני בדיוק שותה קפה וחושבת לעצמי, איך יכול להיות שהיום דיברתי עם ערן רק פעם אחת?".
עוד בנושא
צפו בתקציר: רביעייה מרשימה לערן זהבי ב-2:6 של גוואנגז'ו מול ינביאן
גם השיא ההיסטורי על הכוונת: זהבי מתקרב להבטחת מלכות השערים
הבוקר שאחרי הרביעייה: עיתוני סין מתלהבים, כוכבי ליגת העל מהללים
- הבן שלך חוגג יום הולדת 30. לפני עשר שנים ביום ההולדת ה-20 שלו הוא היה מושאל מהפועל תל אביב לרמת השרון בליגה הלאומית והיה קיים חשש ששם הוא גם יישאר.
"אני תמיד ידעתי שערן יגיע רחוק. גם כשזרקו אותו מהפועל תל אביב כילד והוא בכה, הרגעתי אותו ואמרתי לו: 'ערן, אל תבכה כי אתה תיכנס מהדלת הקדמית ובגדול. תעבוד קשה ותראה שהם יצטערו על זה'".
- מאיפה היה לך הביטחון?
"כי ראיתי את הרצון שלו ואת ההשקעה שלו כבר מגיל צעיר. יש אנשים שיש להם כישרון אבל אין להם את האופי. לערן יש גם כישרון וגם אופי. היה צריך רק לתת את הפוש ואת הביטחון להאמין שהוא יגיע להישגים שאין להם סוף".
- איך נבנה האופי הזה?
"אני לא אקח קרדיט. זה הכל בזכותו. הוא עובד קשה והוא משקיע בכל אימון. הוא עובד הכי קשה בעולם. גם כשהוא חולה הוא לא יגיד כלום ויילך לאימון בלי להגיד למישהו שהוא לא מרגיש טוב. הוא קיבל הרבה פעמים זריקה ועלה לשחק בזמן שאחרים היו יושבים בצד ונחים".
- אומרים שערן שאב את מוסר העבודה שלו ממך.
"שמע, אני גידלתי אותם מגיל בר מצווה לבד ובכל יום היה צריך לדאוג לבית, לילדים וללכת לעבוד במספרה. אני לא זוכרת שלקחתי יום חופש בגלל מחלה במספרה. גם ב-40 מעלות חום עמדתי ועבדתי. יכול להיות שהוא לקח את זה גם משם. אהבת חיי זו העבודה שלי והיצירה שלי. אני 42 שנה במקצוע וכאילו התחלתי לעבוד היום. אני מרגישה שעדיין לא מיציתי את עצמי".
- מה את עושה כשאתה צריכה לסגור את המספרה ולטוס לגוואנגז'ו?
"כל הלקוחות מרגיעות אותי. הן אומרות לי: 'תיסעי לערן'. אני מכינה אותן כמה זמן מראש לפני הנסיעה כדי שאוכל לסגור את המספרה".
- ערן נתן לך הרבה זיכרונות ללכת איתם מהכדורגל. מה הדבר הראשון שעולה בראש?
"אולי גול האליפות שלו ב-2010. אני זוכרת את היום הזה היטב. בסוף הלילה בטדי איבדתי את הקול בגלל התרגשות. אף אחד לא נתן להם סיכוי וערן לא היה במצב רוח מרומם באותה השבת כי הם היו בטוחים שאין סיכוי, אבל אני אמרתי לו: 'ערן, אתה נוסע למשחק. עשה הכי טוב שלך ואתה תראה שהכל יכול להיות. הכל פתוח וכל עוד המשחק משוחק תאמין שאתה יכול להביא את האליפות'. לרגע אחד לא שללתי שהם ייקחו את האליפות ושערן יבקיע את השער. אין דבר שאי אפשר להשיג".
- אני בטוח שהיו רגעים זכורים עוד קודם. איך זה היה עובד בילדות של ערן?
"התקופה הראשונה שזכורה לי משמעותית זו התקופה שערן היה בבית האדום של הפועל תל אביב. הוא לא היה ישן שם ולכן היה צריך להסיע אותו בכל יום. העובדה שערן הלך להפועל ולא למכבי תל אביב הייתה בשל הקרבה של הבית האדום והמגרש של הפועל לבית של אמא שלי. אני לא רציתי שערן ייסע באוטובוסים להתאמן במכבי. אנחנו גרנו בראשון לציון ובכל בוקר בשש וחצי היינו נוסעים יחד לבית האדום כדי שערן יהיה שם במסגרת. ואז אמא שלי הייתה מקבלת את ערן אחרי בית הספר. שם הוא היה עושה שיעורים ואוכל ובערב כשהייתי מסיימת לעבוד הייתי באה לאסוף אותם חזרה לראשון לציון. כל יום זה היה כך. עבור אנשים מסוימים זה יכול היה להיות קטע קשה, אבל אני נתתי להם להרגיש שזה כיף. זו הייתה תקופה מאוד מיוחדת. נתתי לערן להרגיש שזו חוויה. ערן היה טוב ואני כאמא הרגשתי שאני צריכה לעזור לו להגשים את החלום שלו. באותה תקופה גם אבי, אח של ערן, שיחק כך שבכל שבת הייתי במגרשים. לא הייתה שבת שהיינו בבית. כל היום כדורגל כי שניהם שיחקו".
- היית שותפה לכל ההחלטות שהוא קיבל בקריירה. מה חשבת כשהוא יצא להשאלה ברמת השרון ועזב את ליגת העל?
"שזה רעיון מצוין. לא פחדתי לרגע שהוא יידרדר. העדפתי שהוא ייצא לשחק בליגה השנייה ולא יישב על הספסל עם חולצה ועליה הסמל של הפועל תל אביב. ידעתי שזה מהלך שיוליד דברים טובים".
- מה לגבי ההחלטה לחזור מאיטליה למכבי תל אביב?
"אוי, את האמת מאוד פחדתי מזה. חששתי מאוד מהאוהדים בשני הצדדים. פחדתי שהאוהדים של מכבי תל אביב לא יקבלו אותו ושהאוהדים של הפועל תל אביב לא יסלחו לו, ושהוא ייפול בין שניהם. זו לא הייתה החלטה קלה וחששתי ממנה מאוד. לשמחתי אחרי שהוא חתם החששות התפוגגו. הרי הפועל לא רצתה להחזיר אותו והוא מהר מאוד נכנס לעניינים במכבי תל אביב".
- היום את גם יכולה להביט ממרחק על אותה תקופה במכבי תל אביב, כשערן היה מסתובב בקניון ושומע קריאות קשות שלא לדבר על איומים שהוא קיבל ברשתות החברתיות מאוהדי הפועל תל אביב. הייתה שנאה והסתה נגדו.
"נכון, זו הייתה תקופה לא פשוטה עבור כולנו אבל אני העדפתי למחוק את זה מהזיכרון שלי. זה עבר ונגמר".
- דבר אחד בטוח לא נמחק וזה אותו סיפור שערן מותקף במגרש על ידי אוהד של הפועל תל אביב. איפה זה תופס אותך?
"אני בדרך כלל יושבת בבלומפילד בשער 1 למטה. בדרבי הזה ישבתי עם אוהדי מכבי תל אביב בשער 11. זה היה דרבי שהפועל אירחה ואנחנו ישבנו בשער 11 למעלה והתקרית הזו הייתה הרי רחוק מולנו מתחת לשער 4. יש איזה מאה מטר שמפרידים, כך שבהתחלה בכלל לא זיהיתי שזה ערן שמותקף שם. זה היה רחוק ממני ולא ראו בבירור מה קורה ואז אני מבינה מהאנשים מסביב שזה ערן שם על הדשא שהותקף על ידי אוהד. אני מניחה שאם הייתי באותו רגע בשער 1 במקום הקבוע שלי, הייתי תוך שניות בתוך המגרש רצה להגן על הבן שלי. יצאנו מהאיצטדיון והלכתי לפגוש את ערן. אלה היו רגעים מאוד קשים בשבילי. אני אפילו לא רוצה להיזכר בזה וכשהגעתי הביתה וראיתי את מה שהיה בטלוויזיה, הרגשתי רע מאוד. פשוט גועל נפש. בקושי יכולתי לצפות בזה. איפה הייתה השמירה? איפה היו כולם? ואז היו כמה ימים מאוד לא פשוטים אחרי זה. הלכתי לעבוד וניסיתי להתנהג רגיל, אבל אלה היו ימים לא קלים עבור כולנו. ללא ספק".
- בואי נעבור לרגעים הרבה יותר שמחים. מה קורה כשאת שומעת על ההצעה שהוא מקבל מסין?
"ערן סיפר לי שיש לו הצעה מאוד טובה. מצד אחד מאוד שמחתי, אבל מצד שני גם הרגשתי שפה מאוד טוב במכבי תל אביב. עברו לי כל מיני דברים בראש".
- ואז היו שעות מאוד לחוצות של משא ומתן להישאר במכבי וערן כבר הסכים לוותר על סין.
"נכון, זה היה קרוב מאוד שהוא יישאר. אבל אז התחילו השיחות על הדברים הקטנים ואמרתי לו: 'ערן תיסע. עדיף לצאת. שלא תפספס את זה'. הכל נעצר על קטנות ואני פחדתי שהוא יחמיץ גם את סין. הטיסה כבר תיכף יצאה ואני אמרתי לו לעלות עליה. הגענו לשדה התעופה להיפרד ממנו והייתי קצת עצובה. חששתי ממה שמצפה לו. כל אימא רוצה את הילד שלה לידה".
- מה שקורה איתו בסין בא לך טבעי? הרי הוא הפך להיות בכיר המשתכרים מבין הכדורגלנים הישראלים בהפרש עצום.
"אתה רוצה לשמוע משהו? אני אפילו לא יודעת כמה ערן מרוויח וזה לא מעניין אותי".
- כל המדינה מתעסקת בחוזה של ערן זהבי ואמא שלו לא יודעת כמה הוא מרוויח?
"זה לא מעניין. שירוויח כמה שיותר. קריירה של כדורגלן מאוד קצרה. עורכי דין עובדים עד גיל 70 או 80 אם הם צלולים. כדורגלן צריך למצות את הקריירה שלו על גיל 35 ולעשות כסף לשנים שאחרי זה. אני שמחה שלערן יש גם ראש טוב לכלכל את עצמו לעתיד".
- איך את חיה בלי לנסוע למגרשים לראות אותו?
"מסתדרים. אני רואה בטלוויזיה ומגיעה לכאן פעם בכמה זמן כדי לראות אותו. אתה יודע, אמרתי לערן שלפחות הוא חסך לי את נתניה. להגיע למשחקים בנתניה זה לא קל ואני אחת שאוהבת להגיע לכל מקום חצי שעה לפני שמשהו מתחיל. להגיע לנתניה זה קשה מאוד עם הפקקים האלה".
- מתי את רוצה אותו חזרה בישראל?
"לא יודעת. כל עוד טוב לו היכן שהוא נמצא, אני זורמת וחיה עם זה בשלום. עם כל זה שאני רחוקה ממנו ומהנכדים, אני אקבל את זה כי הקריירה קצרה והוא צריך למצות אותה. אני גאה בו על מה שהוא עשה. אני גאה שערן הוא שלי אבל הייתי גאה בו מאוד גם אם לא היה מצליח להגיע לאן שהוא הגיע בקריירה".
- יש לא מעט שנכתב סביב ערן ואבא שלו. אותך לא שמעו מדברת על בעלך לשעבר.
"אני לא רוצה לדבר על אבא שלו. שאלוהים ישלח לו בריאות והחלמה מהירה".