פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        טל בורשטיין: "מקנא בשחקני העתודה". ליאור אליהו: "תשברו את הנאחס"

        גיבורי הזכיות הקודמות של ישראל במדליית הכסף ב-2000 וב-2004 נזכרים ברגעים הגדולים שלהם, ומייעצים לדור ההווה כיצד לשבור את תקרת הזכוכית. בורשטיין: "חגגנו בחצי הגמר כאילו כבר לקחנו אליפות. זוסמן? אם יש מאמן שלא מעניין אותו מי ישראלי ומי זר, זה ספאחיה"

        "היום, נעשה משהו בלתי נשכח", יפזם לעצמו כל אחד משחקני נבחרת העתודה במהלך השעות שנותרו לקראת גמר אליפות אירופה עד גיל 20. רק לפני ארבע שנים, חלקם לא הצליחו להגיע אפילו לרבע הגמר בטורניר לדרג ב' בקדטים; אבל הערב (ראשון, 21:15) הם יתמודדו בהראקליון נגד יוון בקרב על התואר היבשתי היוקרתי ביותר מתחת לבוגרים.

        פעמיים הגיעה נבחרת העתודה של ישראל למעמד הזה; בשתיהן היא הפסידה לסלובניה. אז הנה בשורה מעודדת ראשונה: ביריבה מהבלקן לא ניתקל הפעם, והיא בכלל תפגוש אחר הצהריים את איטליה במשחק על המקום ה-13. עודד קטש ושחקניו כבר עשו דבר שקודמיהם לא הצליחו: הם מגיעים לגמר במאזן מושלם, בעוד הנבחרות מ-2000 ומ-2004 העפילו למרות שני הפסדים בדרך. אבל כדי לסייע להם לשבור עוד תקרת זכוכית אחת ולהביא לנבחרת כדורסל ישראלית תואר בינלאומי ראשון, גייסנו שניים מכוכבי העתודות ההן לשיחה קצרה על נוסטלגיה, זיכרונות מהיום שלפני הגמר וטיפ אחרון לפני הישורת המכריעה.

        עוד בנושא:

        העתודה הביסה את צרפת 52:74 ועלתה גמר אליפות אירופה
        קטש: "מרגישים את האהבה". בלאט: "באים לקחת את הזהב"
        תאודוסיץ', מירוטיץ', בלאט: כוכב העתודה יצטרף לרשימה מפוארת?

        טל בורשטיין במדי נבחרת ישראל, 2005 (AP)
        נפילה מנטלית. בורשטיין בנבחרת (צילום: AP)

        בורשטיין: "הם נראים רעבים ובטוחים בעצמם. זה מעודד"

        התמונות של הדבוקה הישראלית צוהלת ונשכבת יחד על הפרקט, בסיום הניצחון הדרמטי 65:69 על ספרד בחצי הגמר באוכריד, מקדוניה (בתום הארכה), מהדהדות עד היום בראשם של כל חובבי הענף. החגיגה הייתה מוצדקת: חניכיו של יורם חרוש ב-2000 הכניעו בדרך לפינאלה את פאו גאסול, חוסה קלדרון, פליפה רייס ועוד רבים מכוכבי העתיד של אירופה.

        במבט לאחור, 17 שנים אחרי, בורשטיין מכה על חטא בגלל אותן חגיגות ספונטניות. "קשה לרדת מהיי כזה, כשיש לך 24 שעות עד הגמר, ולבוא בדיוק באותו טירוף כמו שבאת לחצי הגמר", אומר הכוכב הגדול של הנבחרת ההיא ועוזר מאמן מכבי תל אביב בהווה. "כשהמשחק נגד ספרד הסתיים, רצנו בטירוף וחגגנו כאילו כבר לקחנו את אליפות אירופה. הניצחון ההוא באמת היה יוצא דופן, כי גברנו על יריבה ששלטה במשך שנים באליפויות לצעירים, וקצת נפלנו בקטע הזה. הניצחון הזה נתן לנו המון ביטחון, אבל במבט לאחור אני נאלץ להודות שכן סבלנו מאיזושהי ירידת מתח. עלינו לגמר מול סלובניה כפייבוריטים, וזה משהו שלא היינו רגילים אליו".

        בגמר הפסידה ישראל לסלובניה של סאני בצ'ירוביץ' 66:65 באופן אכזרי, לא לפני שהוליכה 57:63 ונכנעה לריבאונד התקפה גורלי של סמילאן פאביץ'. אותם שחקנים שעטו זה על זה באושר רק יממה קודם לכן, ישבו על הפרקט שבורים ומיררו בבכי. "זמן קצר אחרי חצי הגמר כבר שכחתי מהמשחק, ובלילה, לפני שהלכתי לישון, כבר התחלתי להריץ בראש את כל הסרטים לקראת הגמר. אי אפשר לברוח מזה. אתה חושב על דברים מקצועיים, וכן, אתה גם מדמיין איך תניף את הגביע.

        "בעיניי, המפתח לקראת הגמר נעוץ בציפיות של השחקנים שלנו מעצמם. אם, מלכתחילה, הם הרגישו שזכייה במדליה תהיה הישג שלשמו הם התכנסו, אז זו בעיה - כי ברגע שהמטרה הושגה, עלולה להיות ירידת מתח עצומה שתפגע בהם. אסור להם לחשוב שגם במקרה של הפסד הם עשו את שלהם, ושלפחות יש להם מדליה. אני שמח להגיד שזה לא נראה ככה. השחקנים נראים רעבים ובטוחים בעצמם, וגם השמחה שלהם אחרי הניצחון על צרפת לא הייתה קיצונית. זה מעודד אותי".

        ליאור אליהו ב-2005 (GettyImages)
        בלי הרבה ציפיות. ליאור אליהו במדי העתודה (צילום: GettyImages)

        אליהו: "לפעמים עדיף לסיים שלישי מאשר שני"

        ארבע שנים מאוחר יותר, בברנו שבצ'כיה, חזר הקסם לפעול. ברבע הגמר הדהימה ישראל את סרביה ומונטנגרו 82:83 בזכות סל ניצחון של אנטון קזרנובסקי, אחיו הצעיר של אבי שהיה בין הזוכים בכסף באוכריד. בחצי הגמר ניצחו שחקניו של אריק שיבק 82:88 את אויבת האומה הערב, יוון, כשיותם הלפרין ממטיר 32 נקודות, רביב לימונד מוסיף 18 וליאור אליהו קולע 16 משלו.

        "יותם ואני מעלים עד היום זיכרונות מהאליפות ההיא, בעיקר כשאנחנו נפגשים בנבחרת ישראל", נזכר אליהו, שחקנה של הפועל ירושלים כיום. "זו אחת החוויות הגדולות שהיו לי בחיי. כשאני מדבר בפני ילדים, אני מספר להם את כל הדרך המופלאה שעשינו למדליה. אני שמח בשביל החבר'ה שנמצאים היום בעתודה, כי את החוויה הזאת הם יקחו איתם לכל החיים. אני עוד זוכר איך מאמן הכושר יורם מנחם תיעד אותנו חוגגים ורוקדים באוטובוס בדרך למלון במצלמת הווידאו שלו".

        אלא שבגמר, כאמור, שוב הגיעה סלובניה, ושוב גברה על הכחולים-לבנים בתום מותחן, 61:66, הודות ל-15 נקודות של אראזם לורבק ויורה מוצ'ניק. "לא חשבנו על מדליה לפני הטורניר, אף אחד לא דיבר על זה, פשוט קיווינו להגיע כמה שיותר גבוה", משחזר אליהו. "ברור שאם מראש היית אומר לי שנזכה במדליית הכסף, הייתי קונה את זה, אבל להגיד לך שהרגשנו כבר שעשינו את שלנו? ממש לא. כשאתה מגיע לגמר, אתה רוצה לנצח, ואחרי ההפסד הייתה תחושת פספוס עצומה. המקום השני מתסכל מאוד. לא סתם אומרים שלפעמים עדיף כבר לסיים במקום השלישי.

        נבחרת העתודה חוגגת (אתר רשמי , אתר FIBA)
        זיכרונות שיישארו כל הקריירה. העתודה אחרי הניצחון בחצי הגמר (צילום: אתר פיב"א)

        "לא יהיה להם עוד חיבור כזה בקריירה"

        בורשטיין ואליהו יעקבו הערב באדיקות אחרי הגמר. "אני מקנא בחבר'ה של העתודה", מודה בורשטיין. "זה השיא של מסע מאוד ארוך בחיים שלהם. כולם בני אותו גיל, הם שיחקו אחד עם השני בכל הנבחרות הצעירות, עברו המון יחד, התאמנו קשה, אכלו אוכל לא ממש מפנק במחנות, חוו הצלחות וגם כישלונות. חיבור כמו שיש להם עכשיו זה משהו שהם לא ייתקלו בו שוב. לא בקבוצות וגם לא בנבחרת הבוגרת, שבה כל אחד בא משנתון אחר, ועם מטען אחר, ועם חברים אחרים. אני מקווה שתהיה לי עוד סיבה לקנא בהם גם הערב ב-23:00".

        "אני מקווה שהם ישברו את הנאחס", מוסיף אליהו. "הטיפ היחיד שאני יכול לתת להם זה לנוח טוב ולהתאושש בזמן הקצר שנשאר, כי לא קל לעמוד בשני שיאים כאלה תוך יום אחד. חשוב שהם לא יקשיבו לרחשים מסביב. לנו היה עיתון ביום שאחרי המשחק, וראינו את הכותרת, וזהו. לא היה כמעט אינטרנט, ולא הרגשנו לחץ מיוחד. היום זה עולם אחר".

        בורשטיין מבקש גם להעביר מסר למאמנים ולבעלי הקבוצות באמצעות ההישג של העתודה: "חוץ מתמיר בלאט, אף אחד מהשחקנים בנבחרת הזו לא קיבל הזדמנות ממשית ומשמעותית בליגת העל, וזו נבחרת ששווה לפחות מקום שני באירופה. תמיד אמרתי שיש פה שחקנים, ושרק צריך לתת להם את הצ'אנס ולהאמין בהם. זה צריך להתחיל בקבוצות הקטנות ולחלחל הלאה, כמו שקרה בעבר בהפועל גליל עליון, במכבי רמת גן ובבני הרצליה. אז ראינו שבאילת התחילו לעשות את זה תחת קטש, ואני מקווה שזה יימשך בלעדיו, ואנחנו רואים את זה בחולון ובהרצליה, אבל לא מספיק".

        - ואתה, כעוזר מאמן במכבי תל אביב, יכול להבטיח ליובל זוסמן שהוא יקבל העונה את הצ'אנס הזה?

        "בכל אירופה יש מקרים בודדים של שחקנים שאת הצ'אנס הראשון שלהם קיבלו בקבוצה גדולה. אני, לדוגמה, הייתי שחקן משמעותי בהרצליה לפני שהגעתי למכבי. אבל אם יש מאמן שיודע ויכול לקדם צעירים, ולא מעניין אותו מי ישראלים ומי זרים, זה נבן ספאחיה. אני ראיתי את זה קורה במו עיניי, ואני מאוד מקווה שנראה את זוסמן נלחם העונה על דקות משמעותיות במכבי".

        שחקן נבחרת העתודה של ישראל יובל זוסמן נגד נבחרת איסלנד (אתר רשמי , אתר רשמי פיב"א)
        יקבל דקות אצל ספאחיה? זוסמן (צילום: אתר פיב"א)

        שחקני נבחרת העתודה בשנת 2000: טל בורשטיין, יניב גרין, אורי יצחקי, איציק אוחנון, אפיק ניסים, משה מזרחי, אבי קזרנובסקי, שחר גורדון, ארז כץ, איתי לב, צפריר וולפר, שמוליק ברנר. מאמן: יורם חרוש.

        שחקני נבחרת העתודה בשנת 2004: יותם הלפרין, רביב לימונד, אנטון קזרנובסקי, ליאור אליהו, ארז קוחנסקי, ולאדי ירמישין, אילון זגורי, איגור סימין, ליאור ליפשיץ, אבי בן שימול, מיכה ברגיג, גלעד הירש. מאמן: אריק שיבק.