לראות ולקנא: רוג'ר פדרר בעוד הוכחה לגדולתו בדרך לגרנד סלאם ה-19 שלו

אחרי כל ניצחון של רוג'ר פדרר בווימבלדון מתקיים טקס קבע. השוויצרי מתארגן, מתקלח ועושה את דרכו מהמגרש המרכזי אל עבר אזור התקשורת לקראת מסיבת העיתונאים שלו. הדרך לשם עוברת דרך גשר, שמתחתיו מחכים מאות אם לא אלפי אנשים שמריעים בהיסטריה כשהשוויצרי חוצה את הגשר. פדרר מצדו מנופף להם ומחייך חיוך נבוך מעט. שווה לחפש את הטקס הזה, שכל מי שנמצא פה חווה על בסיס של פעם ביומיים, ביוטיוב.

יש סיבה למה כל כך אוהבים את פדרר פה והמשחק מול תומאש ברדיך רק הראה שוב את הסיבה הזו. פדרר פגש בחור ענק בדמותו של תומאש ברדיך. זה היה המפגש ה-25 ביניהם אי פעם ופדרר שיפר את מאזן הראש בראש מולו ל-6:19. אפשר היה לראות את ההבדל העצום בין השניים. ברדיך הוא מכונה. הוא גבוה מאוד (1.96 מטר) וכנראה השחקן הפיזי ביותר בסבב. יש לו רגליים עצומות, כתפיים רחבות ואת כל זה הוא משלב עם אתלטיות יוצאת דופן.

לא פעם בעבר דיברו על הרגלי העבודה המרשימים שהביאו את ברדיך לאן שהם הביאו אותו. אתה רואה על הצ'כי הענק הזה שמאחוריו ומאחורי שריר הארבע ראשי העצום שלו עומדת עבודה יומיומית סיזיפית ומפרכת. כל מה שהטניסאי המצוין בן ה-31 הזה השיג במהלך הקריירה שלו היה בזכות העבודה הקשה הזו והעובדה שהוא צריך לעבוד קשה מאוד כדי לשמור על מבנה פיזי אדיר כזה.

בצד השני של הרשת עמד כמעט ההפך הגמור. שלא ישתמע מכך שפדרר לא עבד ועובד קשה במהלך כל הקריירה שלו, כי הוא בטח ובטח קורע את התחת אחרת לא היה מגיע לשום מקום וקל וחומר לא למה שהוא הגיע. עם זאת, כל דבר שברדיך עושה ב-100% מאמץ, פדרר יכול לעשות עם 100% כישרון וחוכמה. התוצאה אמנם הראתה על שלוש מערכות צמודות - 6:7 (4), 6:7 (4), 4:6 - אבל זה לא היה משחק צמוד ולרגע לא הייתה תחושה שברדיך מסוגל לנצח, בטח לא אחרי המערכה הראשונה.

כי ברדיך לוקח תנופה של עשרה צעדים ומשתמש ב-100% מאמץ כדי להגיע למה שפדרר עושה בלי להזיע בכלל. פדרר לא מכה חזק כמו ברדיך, הוא לא גבוה כמוהו ואין לו שריר ארבע שמאיים להתפקע בכל שנייה. אבל יש לו כישרון של פעם בדור אם לא יותר ואת החוכמה לדעת איך ומתי לעשות כל דבר במשחק ואיך לקרוא את היריב שלו בצורה מושלמת.

הקלילות והנונשלנטיות בהן הוא עשה את הדברים בחצי הגמר כמעט מרגיזים. זה נראה כאילו הוא בכלל לא מתאמץ ולא מזיע, הוא פשוט רוג'ר פדרר. אותו איש שהמון מעריצים ממתינים לו מתחת לגשר כדי להריע לו. הוא יכול להגיש טוב, לחבוט וולי מעולה, לגוון את המשחק עם טופ ספינים או סלייסים, ללכת נגד כיוון התנועה של היריב ושהכול יילך לו בצורה מושלמת.

מי היה מאמין לפני שנה ואחרי ההפסד הכואב מאוד מול מילוש ראוניץ' בחצי הגמר שרוג'ר פדרר יגיע לגמר ווימבלדון (ראשון, 16:00 שעון ישראל) כפייבוריט מוחלט? מעט מאוד אנשים. אפילו פדרר עצמו אמר במסיבת העיתונאים שהוא לא האמין שישחק כל כך טוב בתחילת השנה ויצליח לזכות באליפות אוסטרליה ואז לגבות את זה במיאמי ובאינדיאן וולס.

סם קוורי עשה הישג גדול בעצם העלייה לחצי גמר ווימבלדון. הוא השיג ניצחון ענק מול ג'ו ווילפריד צונגה, הצליח לגבות אותו עם עוד אחד גדול מול קווין אנדרסון ואז ניצל בצורה מושלמת את הפציעה של אנדי מארי כדי לשלוח גם אותו הביתה. בחצי הגמר, וגם אחרי שזכה במערכה הראשונה מול מארין צ'יליץ', לא הייתה תחושה שהוא באמת מסוגל לנצח את הקרואטי ולעלות לגמר. קוורי קצת הזכיר במהלך המשחק שלו את פטר קראוץ', מעין שחקן כזה שאתה ממש מופתע בכל פעם שהוא מצליח לחבוט וולי עם הרבה רגש או דרופ שוט מתוזמן. קוורי שיחק נהדר בימים האחרונים, שיפר מאוד את קבלת ההחלטות שלו, את התנועה ומנצל יותר את המוח שלו במהלך המשחקים. הוא גם קר רוח בצורה יוצאת דופן, מה שאחד העיתונאים האמריקאים הגדיר כ"נו, הוא מקליפורניה, ככה הם". עם כל זאת, הוא פשוט לא טניסאי מספיק טוב בשביל חצי גמר גרנד סלאם. אין מה לעשות. ובנוסף הוא גם טיפוס קצת משעמם וטניסאי לא מלהיב במיוחד.

מארין צ'יליץ' היה בערך ב-35% יכולת ועדיין היה ברור לאורך כל המשחק שהוא הולך לנצח. הקרואטי היה מאוד לא יציב ונע בין טניס טוב לרע בשניות וגם שמט המון הזדמנויות מצוינות בצורה די שלומיאלית. הטניס שהוא שיחק לא יספיק לו כדי להפוך את הגמר בכלל לקרב תחרותי, לא לדבר על לנצח שם. מצד שני, צ'יליץ' הוא שחקן אמוציונלי ואחד שמסוגל להתאים את עצמו למעמד ופתאום להציג טניס משופר בעשרות אחוזים ביום ראשון. הוא עשה את זה בחצי גמר אליפות ארצות הברית ב-2014 כשניצח את פדרר בשלוש מערכות וגם בשנה שעברה כשהוציא לשוויצרי את הנשמה והפסיד לו בחמש מערכות ברבע הגמר כאן.

שבע מערכות שוחקו בחצי גמר הגברים ביום שישי, ארבע מהן הגיעו לשובר שוויון, שתיים נוספות נגמרו ב-4:6 ואחת ב-5:7. עם זאת, אף אחד מהמשחקים לא באמת הרגיש לך כמו מותחן ואף אחת מהמערכות לא הייתה סוחפת ומרתקת מבחינת הרמה או התחרותיות. צריך לומר שגם רבע הגמר בטורניר היה חלש מאוד. דג'וקוביץ' פרש, מארי בקושי זז, פדרר ניצח בצורה חלקה את מילוש ראוניץ' ונדאל ישב כבר בבית במנורקה. המשחק המסקרן ביותר בשלב הזה היה דווקא בין מארין צ'יליץ' לז'יל מולר, וגם שם המערכה החמישית נגמרה ב-1:6 מוחץ ונינוח. טורניר הגברים לא מתעלה לרמה גבוהה מדי ולא מספק מותחנים או איזשהם משחקים שמשאירים אותך על קצה הכיסא. גם התחושה לפני חצי הגמר ובטח לפני הגמר היא שאפשר כבר לחרוט את השם של פדרר על הגביע.

בניגוד לגברים, אצל הנשים זה היה ועודנו טורניר מעולה. שני חצאי הגמר היו רעים, כמו אצל הגברים גם מבחינת רמה וגם מבחינת רמת המתח, אבל לפני כן היו כמה משחקים מדהימים כשהבולטים שבהם היו הניצחון של גרבינייה מוגורוסה מול אנג'ליק קרבר, שהיה בלי ספק ממשחקי הנשים הטובים של השנים האחרונות, וסימונה האלפ מול ג'ו קונטה. בהיעדר סרינה וויליאמס, שסיפרה שהשנה היא הרבה יותר לחוצה כי היא צריכה לצפות באחותה הגדולה משחקת, גם אי אפשר כל כך לדעת מי תזכה בטורניר והרבה פייבוריטיות נשלחו הביתה בכל מיני שלבים די מוקדמים.

ונוס וויליאמס כבר בת 37 והיום היא תשחק בגמר גרנד סלאם השני שלה השנה. מסיבת העיתונאים של האמריקאית ביום חמישי הייתה מהמוזרות שהיו. כל העיתונאים ישבו עם האוזניים כלפיה וניסו להבין מה היא אומרת. ונוס דיברה חלש מאוד וגם עם כל הציוד המשוכלל בחדר התקשורת היה קשה לשמוע אותה. היא גם דיברה תוך כדי חיוך ונראתה מרחפת מאוד. כך היא גם נראית על המגרש. אדישה מאוד, לא מגיבה לכלום, זה כמעט מרגיש שאפילו לא אכפת לה מהמשחק, ולמרות זאת היא משחקת אולי את הטניס הטוב בקריירה שלה, וזה דבר שקשה לעשות.

בגמר ונוס תפגוש את גרבינייה מוגורוסה, שהייתה הפייבוריטית של רבים עוד לפני שהטורניר התחיל והגדילה את הסיכויים שלה משמעותית אחרי אותו ניצחון ענק 6:4, 4:6, 4:6 מול קרבר. הספרדייה בת ה-23 משחקת חזק מאוד, מגישה מעולה, משחקת עמוק לפני קו הבסיס ברוב הנקודות והולכת על ווינרים בכל חבטה כמעט. היא גם אחת שלא ממש מתרגשת מכל דבר שקורה ולא לוקחת ללב. זה יהיה גמר הגרנד סלאם השלישי בקריירה שלה והשני כאן. לפני שנתיים היא הפסידה לסרינה וויליאמס 6:4, 6:4 בגמר צמוד ומותח מאוד, הפעם היא תפגוש את אחותה של סרינה. יש לה את כל מה שדרוש כדי לזכות בזה ובגיל צעיר להגיע כבר לשני תארים והיד עוד נטויה.