התוכנית של הפועל באר שבע הייתה שונה לגמרי בחודש פברואר השנה. התוכנית ששורטטה אז היתה כזו: אורן ביטון בפנים, מיחאי קורהוט בחוץ ואופיר דוידזאדה יחזור כמגן השמאלי הבכיר בסגל.
בבאר שבע סברו אז שביטון עדיין צריך לעבור "שנת הרצה", כהגדרתם, לפני שיהפוך למגן הראשון של באר שבע, ובדיוק בשביל זה כדאי להחזיר את דוידזאדה. "הייתה מחשבה לפנות מקום לזר בעמדה קדמית יותר עם שני מגינים ישראלים, כשהיה לנו ברור שאפשר להחזיר את אופיר", מסביר גורם המקורב מאוד להנהלת המועדון. "אבל במקביל לתוכנית הזאת הכינו בהנהלה יותר מתוכנית מגירה אחת".
היום כולם יודעים שדוידזאדה לא חזר להיות אדום, קורהוט אפילו נשאר בארץ, אבל אם רוצים כותרת לקיץ שעובר על הפועל באר שבע, תמצאו אותה למעלה: תוכנית מגירה. הרבה תוכניות מגירה. מה שאמור היה להיות ריענון של ממש בסגל האלופה, הפך בסופו של דבר למשהו קצת שונה. אפקט פרפר אמיתי. דבר הוביל לדבר, מהלך שינה מהלך אחר כשגם הפלייאוף המוצלח גרם לשלישייה בכר-ברקת-רחמים לראות את הדברים בצורה מפוכחת. כעת מגדירים קודקודי האלופה את התוכנית שלהם כמשהו שהצליח. האומנם? בואו קודם נבין איך הפאזל המשונה הזה נבנה.
עוד בנושא:
20:00: באר שבע תפגוש את הונבד, איינבינדר יערוך בכורה רשמית
חשש בבאר שבע: איסק קואנקה ייעדר יותר משבועיים
הקשר הברזילאי קאיו במשא ומתן עם מכבי חיפה, הצעה רשמית הוגשה לפאליץ'
באמצע הסיבוב השני, כשהאלופה דשדשה, בבאר שבע סברו שהם יצטרכו לרענן את השורות בעונה הבאה, ולא משנה מה יקרה. לברקת ובכר כבר היה ברור שמאור בוזגלו (אליו נגיע בהמשך) לא ימשיך, כאשר גם שחקנים כמו וויליאם סוארס ואובידיו הובאן סומנו ככאלה שלא יישארו.
במקביל בכר הרגיש שבקישור הוא חייב שחקן או שניים חדשים שיהיו רעבים ויאתגרו את הקיימים, כשגם המשך דרכם של שני השוערים היה לוט בערפל. "יכול להיות שבשלב מסוים בחודשים הראשונים של 2017, אם היית שואל את בכר או אלונה עד כמה יהיה השינוי בקבוצה עמוק בעונה הבאה, הם היו חושבים שהוא יהיה עמוק יותר ממה שנעשה בפועל", מעיד אותו מקורב. "אבל ככל שהעונה הלכה והתקדמה והקבוצה התייצבה, ברק ראה שיש רעב לשחקנים ושהם לא רדומים בכלל, ומעל הכל כולם ראו שהשחקנים קיבלו את הסטירה שהיו צריכים ושהם חזרו מזאבים בודדים להיות להקה. היה ברור שהשינוי יהיה נקודתי".
ההחלטה הראשונה של באר שבע בוצעה בשלמותה, דבר שבסופו של תהליך השפיע על מהלכים אחרים. ההחלטה היתה: את שלישיית הזרים, ויטור, וואקמה ואוגו, פלוס הבלם שיר צדק, יש להשאיר במועדון בכל מחיר. נכון, לבאר שבע יש כוכבים רבים נוספים, אבל ברקת-בכר-רחמים סברו שאוגו, ויטור, וואקמה וצדק הם שוברי השוויון שאי אפשר יהיה בלעדיהם.
ההחלטה הושפעה קודם כל מהקמפיין האירופי המוצלח וההצעות שזרמו למועדון על שחקנים שהצטיינו בו. אוגו זכה במהלך העונה לחוזה משודרג, כמו גם וואקמה. צדק האריך חוזהו והארבעה קיבלו מסרים שהם נשארים בקבוצה עונה נוספת ויהי מה. "ההחלטה להשאיר את הארבעה האלה היא מכרעת", קובע שחקן ששיחק בבאר שבע בשנים האחרונות. "יש המון שחקנים מדהימים כמו מאור מליקסון ואליניב ובוזגלו ובן שהר ועוד המון אחרים, אבל הארבעה האלה בפיזיות שלהם הם מעל הליגה הישראלית וברמה אירופאית. ברגע שארבעתם נשארים, לאחרים הרבה יותר קל להביע את עצמם כי הם כבר מקנים פיזיות אחרת לקבוצה".
"ההחלטה לשמר את הזרים המשמעותיים היא החלטה מכרעת של באר שבע", מסכים אלי כהן, מאמנה של הפועל חיפה והפועל כפר סבא בעונה שעברה. "מדובר בזרים שהם מעל הליגה, ובליגה הישראלית זרים שמשדרגים זה מצרך נדיר וחשוב מאוד. ברגע שהם הצליחו לשמר אותם, היה אפשר להרשות שלא יהיה חיזוק יותר מדי מאסיבי אלא נקודתי במה שבאמת צריך".
קלף נוסף שטרף את החפיסה היה דן איינבינדר. הקשר ששיחק תחת בכר בקרית שמונה סומן על ידו כבר בחודש נובמבר, אבל בבאר שבע, אם להיות אמיתיים, לא האמינו שאלי טביב יוותר על איינבינדר ולא יאריך לו את החוזה. ככל שהזמן התקדם השאיפה של בכר הפכה יותר ויותר ממשית ובבאר שבע השעו את נושא דוידזאדה. פאזל, כבר אמרנו?
"ברגע שהייתה אפשרות לצרף את דן, היה ברור לנו שלא צריך זר בעמדה הזו ואם דן יגיע אז קורהוט יישאר", מסביר גורם במועדון. "בבניית קבוצה הרבה תלוי בדינימקה של איך דברים מתפתחים. בגלל זה לכל עמדה יש לנו כמה מועמדים".
מסע השכנועים על איינבינדר היה מטורף מהרגיל בבאר שבע. שיחות יומיומיות משחקנים ואנשים במועדון, הצעה כספית מרשימה ולחץ על נציגו אבי נמני היו דבר שבשגרה, עד שהקשר, כמו דור אלו לפניו, בחר באדום של באר שבע.
אחרי ההחתמה של איינבינדר, אלו וביטון, בבאר שבע היו יותר נינוחים והתפנו להתעסק באלו הרוצים לעזוב. הובאן פתאום שוב היה בתוכניות, אך עזב בסופו של דבר. גם בן תורג'מן, שקיבל מסרים שבקבוצה רוצים להשאירו (לפחות להתחלת העונה), דרש לעזוב וקיבל את מבוקשו. גם וויליאם סוארס נטש לבקשתו, אבל בעמדות בהן לאלופה לא היה יותר משחקן בכיר אחד, המדיניות הייתה שונה לגמרי.
וובה בראון, כך מסתבר כיום, היה עמוק בשיחות עם בית"ר ירושלים. אלי טביב ושרון מימר רצו מאוד את הקשר האחורי ובשלבים מסוימים היה נדמה שהוא אכן יעזוב. אלא שבסוף בבאר שבע טרפדו את המהלך גם בגלל דרישות כספיות, אך בעיקר לאחר שהבינו שהובאן לא יישאר.
מתן אוחיון, לדוגמה, כבר ראה עצמו עובר למדים של מכבי נתניה. אלא שגם כאן בכר טרפד את המהלך. הקו שהנחה את באר שבע היה ברור, והשיקול בשתי ההחלטות היה זהה: בראון הוא היחיד שיכול להחליף את אוגו כשצריך, בעוד אוחיון ישמש כמגן המחליף אם וכאשר בן ביטון אכן יעזוב לאירופה מהלך שיכול לקרות בכל רגע, ועד שזה לא יורד מהפרק, אין שחרור בעמדה שלו. "יש את רצון השחקנים, אבל אלונה, בדיוק כמו בסאגת וואקמה, הוכיחה שקודם כל טובת הקבוצה עומדת לנגד עיניה", מסביר אותו מקורב. "ברגע שאין מחליף ראוי, שחקן שרוצה לעזוב מקבל הבהרה שכדאי לו לשכוח מזה".
"היתרון הבולט של באר שבע בנושאים האלה זה ששחקנים מבינים שאלונה וברק בכר הם היינו הך", קובע קפטן נבחרת ישראל בעבר, טל בנין. "אותם שחקנים רצו להגיע ולהשתדרג, אבל בכדורגל הישראלי אין סבלנות. כעת הם מבינים שהם צריכים לחכות להזדמנות שלהם ורואים שבבאר שבע מצליחים לגרום לשחקנים להבין את מקומם היטב. בנוגע להחתמות עצמן - אלו החתמות שמעידות גם על מחשבה לטווח הארוך עם שחקנים כמו ביטון ואלו, ובעצם באר שבע עושה מהלך כפול שראינו כבר בעונה שעברה. כל שחקן איכותי צעיר שמרים ראש היא קוטפת אותו ומחזקת את עצמה, ובמקביל מונעת מהאחרות לקחת אותו. העובדה שהיא התחזקה כבר בעונה הקודמת עם אוחנה וזריהן וסגרה את אלו וביטון מוכיחה זאת".
העמדה הכי מעניינת שעברה שינוי בקיץ האחרון היא זו של בוזגלו. בתחילת הדרך התכנון המקורי היה שניב זריהן ייכנס לחלל בעמדה הזו, אבל לפני כחודש צצה ההזדמנות של באר שבע להחתים את אייסק קואנקה, והקבוצה, שלא תכננה זר בעמדה זו, החליטה ללכת על כל הקופה. בניגוד להחתמות הקודמות שהיו מתוכננות, זאת של הספרדי הגיעה משום מקום. בבאר שבע סברו שקואנקה יכול להיות זה שימלא במלואו את החלל שהותיר בוזגלו ויותר מכך - יוכל להפוך לאחד השחקנים האיכותיים שנראו על מגרשי ליגת העל.
"האתגר המרכזי של באר שבע הוא למלא את החלל שהשאיר בוזגלו מבחינת מספרים", מסביר בנין. "הוא השאיר ואקום שלא חובה שקואנקה יהיה זה שלבד יצטרך למלא. באר שבע תצטרך עוד מישהו אחד, או כמה, שיספקו את המספרים האלה. בעונה שעברה הקישור סיפק פחות שערים והפעם יצטרכו למלא את זה".
העמדה איתה נתקעה באר שבע יותר מכל היא החלוץ. התכנון של בכר היה חלוץ זר שיגיע כבר לאימון הראשון, אלא שכל הזרים אותם בכר באמת רצה ירדו מהפרק. כריסטיאן מננדס נפל אחרי שבבאר שבע לא רצו לחכות עד שיסיים את העונה בארגנטינה, לוקאס ויאטרי ותומאש פקהארט לא הגיעו בשל דרישות כספיות גבוהות, כשגם אוריאול ריירה שהיה על הכוונת לא סגר בסופו של דבר. בניגוד לעונה שעברה, אז "התפשר" בכר על לוסיו הברזילאי, הפעם התקבלה החלטה עקרונית שיביאו מישהו רק לאחר שבכר יהיה בטוח שהוא יהיה מעל מה שקיים כרגע: בן שהר, מוחמד גדיר ואליניב ברדה.
אבל גם אחרי שיצטרף חלוץ, וזה עשוי לקרות כבר בימים הקרובים, התמונה של באר שבע החדשה לא אמורה להשתנות: בסופו של דבר, האלופה התעסקה יותר בלשמר את הקיים מאשר לחזק את השורות, כשההוכחה לכך היא העובדה שהערב בטרנר יעלה בהרכב שחקן רכש אחד בלבד: דן איינבינדר.
האם זה מספיק לאליפות שלישית? האם באר שבע מודל 2017/18 תהיה טובה יותר מ-2016/17? רק הזמן (והחלוץ שיגיע) יענו באמת על השאלות. "כשאתה אלוף, יש לך את הפריביליגה לרוץ עם המוכר ולחזק נקודתית", מסכם אחד מהשחקנים הבכירים אצל האלופה. "נכון שלא היה שינוי מאסיבי, אבל מי שנמצא בתוך המועדון מבין שהסגל הקיים מורכב מאנשים טובים וספורטאים רעבים".