חבר פרלמנט קנדי וכוורן אוסטרלי: הספורטאים עם המקצועות הכי מפתיעים

המכביה ה-20 שנפתחה השבוע היא הגדולה מאז ראשיתה של התחרות בשנת 1932: היא מארחת כעשרת אלפים ספורטאים ו-22 אלף חובבי ספורט שיגיעו מ-80 מדינות. חלק מהספורטאים עוסקים בענפי הספורט השונים בתור קריירה ומנהלים את חייהם סביב ההישגים והתחרויות, אך אחרים מחלקים את זמנם בין הספורט ועיסוקים אחרים. בין האנשים העסוקים האלה מצאנו גם כמה עם מקצועות מפתיעים.

פול ברונשטיין בן ה-61 הוא מעריץ מושבע ומשתתף ותיק של המכביה המתגורר באוסטרליה. הוא התחרה בטניס שולחן במסגרת המכביה בשנת 1977, אז הצליח להעפיל לרבע הגמר למרות שסבל מפציעה. השנה חוזר ברונשטיין להתחרות בתקווה לזכות במדליית הזהב בקטגוריית המאסטרס. למרות שעברו 40 שנה מאז המכביה האחרונה, הוא לא נטש את הענף ועסק באימון טניס בכל הרמות - ממתחילים ועד מתחרים ברמה בינלאומית. בנוסף, הוא הקים משפחה שכל חבריה עוסקים בספורט, ובעיקר - הקים חוות דבש, שבה השקיע את מרב זמנו ומרצו בשנים האחרונות.

בחווה מכין ברונשטיין ארבעה סוגי דבש - אורגני, לימון, ג'ינגר וקינמון. בשנת 2016 הכריז כי כל מוצרי החווה הם כשרים ואף כשרים לפסח. באתר האינטרנט של החווה מפורטות סגולותיו של הנוזל המתוק. "מחקרים עדכניים מראים כי דבש מסייע לשפר את ביצועיהם של ספורטאים. הדבש עוזר לייצב את כמות הסוכר בדם, מסייע בהתאוששות השרירים אחרי פעילות גופנית, משמר את רמות הגליקוגן בגוף אחרי אימון ומווסת את כמות האינסולין בגוף". לא מפליא, אם כן, שברונשטיין בחר לעסוק בדבש לצד פעילותו הספורטיבית.

אחרי עשרות שנים של תחרויות, פול מתכנן להגיע להישגים גבוהים הן במכביה והן בטורנירים עתידיים. הוא אף מקווה להתחרות באליפויות העולם בקטגוריית הגיל שלו, ומוסר: "אם אתה נכשל בלתכנן, אתה מתכנן להיכשל".

מתחרה נוסף בקטגוריית המאסטרס הוא השחיין אנתוני האוספת'ר, בן ה-47, שבין שלל עיסוקיו הוא גם חבר פרלמנט מכהן בקנדה. האוספאת'ר, המייצג את מחוז מאונט רויאל שבקוויבק, אף מכהן כיו"ר הוועדה לזכויות אדם בבית הנבחרים הקנדי. הוא נולד במונטריאול וכיהן תחילה בתפקידים מקומיים עד שנת 2015, שבה נבחר לפרלמנט.

להאוספאת'ר שני תארים במשפטים מאוניברסיטת מק'גיל ותואר שני מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קונקורדיה. כבר בהיותו סטודנט התחרה בשחייה באופן מקצועי, אך לאחר מכן פרש. הוא חזר להתחרות בשנת 2010 ובמכביה הקודמת, שנערכה בשנת 2013, אף זכה בשבע מדליות. בתור חבר פרלמנט הוא עוסק רבות בחשיבותו של הספורט, ואף מוביל יוזמה מיוחדת לפעילות גופנית בקרב האזרחים.

האוספאת'ר אף קיבל ברכת הצלחה מראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, והודה לו באופן פומבי בחשבון הטוויטר שלו.

אדם ומישל פולר נולדו וגדלו בעיר קראקס שבוונצואלה. בשנות נעוריהם נפגשו דרכיהם כמה פעמים, אבל הייתה זו הפגישה ביניהם במכביה בשנת 2005 שגרמה לשניים לצאת לדייט ראשון יחד. 12 שנים אחר כך, הם זוג נשוי שמנהלים יחד עסק מצליח.

בני הזוג עברו יחד לארצות הברית בשנת 2009, לאחר שהבינו כי המצב במדינתם מידרדר. מישל נרשמה ללימודי תואר שני בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, שם נתן אחד המרצים משימה לסטודנטים: ראשית, הוא שאל אותם איך הם חושבים שחייהם ייראו בעוד 10 שנים. אחר כך ביקש המרצה מתלמידיו לחשוב מהם המכשולים שעומדים ביניהם לבין חלומותיהם, ולבסוף קיבלו התלמידים משימה – ליצור פרויקט בן 100 ימים בנושא.

מישל, שגדלה במשפחה של ניצולי שואה, ידעה מיד מהן תשובותיה. חצי מבני משפחתה נרצחו על ידי הנאצים, והחצי השני אמנם ניצלו, אך חיו חיים רצופים בפחדים ובחרדות. החוויה הזו, יחד עם הקשיים והסכנות בוונצואלה, גרמו למישל להפוך לאדם מפוחד. לדבריה, הפחדים הקשו עליה לחיות ושיתקו אותה.

מישל הבינה כי הפחד הוא זה שעומד בינה ובין הגשמת חלומותיה, ובחרה ליזום פרויקט בשם "100 ימים של פחד", שבמסגרתו התעמתה עם כמה מפחדיה הגדולים, אחד בכל יום. את הפרויקט מימשה ותיעדה כשבעלה אדם לצידה כל הזמן. הפחד האחרון שאיתו החליטה להתעמת היה לדבר באופן פומבי, והרצאת ה"טד" שלה על הפרויקט הפכה להצלחה מסחררת.

בני הזוג הבחינו בהשפעה העצומה של ההרצאה והפרויקט, והחליטו להפוך אותם לתנועה חברתית בעלת אותו השם. כיום, פרויקט "100 ימים של פחד" הוא רק אחד מני רבים שמתבצעים במסגרת התנועה החדשה. "אנחנו בונים מותג, תנועה חברתית, כדי לעורר השראה באנשים", אמר אדם, שעזב את עבודתו בעקבות השינוי. השניים אף נפטרו מחפציהם ומדירתם בעיר הגדולה והפכו לנוודים. כעת הם מסתובבים בעולם, משתתפים בכנסים ובאירועים ומרצים באוניברסיטאות כדי לצרף אנשים לתנועה ולהוביל שינוי חברתי. בימים אלה הם עושים הפסקה קצרה כדי לחזור למקום שהפך אותם לזוג – המכביה. במכביה ה-20 משתתף אדם במסגרת קבוצת הסופטבול של ונצואלה, ומישל מצטרפת לנסיעה בתפקידה הטבעי – אחראית העידוד והמוטיבציה – וכמובן, תתמוך בשותפה לחיים ולפרויקט.