אחריו המבול, לפניו הסופה: דודי סלע כבר מוכן לג'ון איזנר

בסופו של יום, דודי סלע ירד ממגרש 11 קורן מאושר. הוא עשה את זה. ניצח 6:4, 3:6, 6:1, 2:6, 1:6 את מרסל גרנויירס ועלה לסיבוב השני בווימבלדון. הספרדי בן ה-31 אמנם מדורג רק 112 בעולם כרגע, אבל זה דירוג קצת מבלף כי הוא כבר היה מקום 19 והוא גם מתמקד בזוגות. הוא לא שחקן גדול, אבל בהחלט כזה שקשה לשחק נגדו, כפי שיעיד גם סלע עצמו אחר כך בשיחה בחדר התקשורת. יש לו חבטות מוזרות, הוא לוקח את הכדור מוקדם מאוד בסרב, חובט בקהנד בלי הנפה בכלל וגם הפורהנד שלו לא שגרתי במיוחד. סלע הגדיר אותו כ"שחקן שלא נותן לך שום קצב משחק" והמשיך ואמר: "הוא יריב קשה, יש לו סרב ראשון מעולה, הוא משחק סלייסים, כדורים גבוהים, מהירים, איטיים".

הניצחון הזה היה שווה לישראלי הרבה כסף וגם נקודות דירוג, והוא גם ציין את זה, אבל נראה שתחושת הניצחון היא הדבר שהיה הכי חשוב ומתוק בשבילו. כי הוא נהנה מכל שנייה על המגרש והוא חי מזה. לא פלא שהוא שיחק את הטניס הכי טוב שלו (למרות שהוא טען שזה היה במערכה הראשונה) דווקא במערכה הרביעית ובחמישית. מגרש 11 התמלא מכל הכיוונים והצדדים כי משחקים אחרים בסביבה נגמרו וכולם הגיעו לראות את המשחק. הוא הודה שהוא מת על זה למרות שטען שגם היה לחוץ מאוד לפני המשחק וזה מה שגרם לעייפות מטורפת מבחינתו במערכה השלישית, אותה פתח נורא. "הייתי עצבני מאוד לפני המשחק", הוא אומר, "תמיד הסיבוב הראשון קשה, וכך זה בשביל כולם, יש המון לחץ. אולי בגלל שזכיתי בצ'לנג'ר בנוטינגהאם ואני אוהב את הדשא והצלחתי לנצח את מרסל גם באוסטרליה, למרות שהיה משחק קשה מאוד גם ששם. גם העובדה שהמשחק שודר בשידור ישיר בטלוויזיה גרם לי לא לרצות לאכזב את כולם בבית. במערכה הרביעית ואז בחמישית לא שיחקתי טוב כמו שאני רוצה לשחק, אלא שיניתי טקטיקה ושיחקתי חכם".

עוד בנושא:

לראשונה זה שש שנים: דודי סלע עלה לסיבוב השני בווימבלדון
הצד המיוזע של ווימבלדון: על המגרשים הנידחים של הטורניר היוקרתי
נהנו מן ההפקר: נובאק דג'וקוביץ' ורוג'ר פדרר עלו שלב בזכות פרישות

הביקור המשמעותי הראשון שלי במגרש 11 לא הותיר רושם מי יודע מה. זה נראה כמו מגרש שכל שחקן מקלל כשהוא מקבל את ההודעה ששם הוא ישחק. זה מגרש שמצד אחד הוא סמוך לבר/מסעדה/גלידריה, כך שאנשים עומדים על המרפסת, שותים בירה, מעשנים ומדברים בקול רם, וגם זה אם לא לוקחים בחשבון את הרעש מהמסעדה והריחות. מהצד השני יש מגרש צמוד, עליו דווקא לא שיחקו, אבל מאחורי אחד הצדדים יש שני מגרשים גדולים - 12 ו-2. שניהם גם רועשים מאוד וגם מושכים אליהם המון קהל, שצריך להגיע לשם והדרך הכי מהירה היא מהאזור של מגרש 11, אז המעבר הופך לטיילת בלתי נגמרת. בנוסף, אלה המגרשים המועדפים על הורים עם ילדים קטנים, שיכולים להסתובב שם ולעשות בעצמם לא מעט רעש, גם אם בצורה חיננית וחביבה.

השחקנים צריכים להיות ברמת ריכוז גבוהה מאוד כדי להגיע שם לרמה הכי גבוהה שלהם. סלע ניסה בעיקר להתנתק מהרעש הזה ואמר: "כן, אנשים חושבים שווימבלדון זה שקט ומחויט, אבל המגרשים האלה רועשים, אנשים מסתובבים כל הזמן, סיגריות, בירות, רעש מהמגרשים ליד. אני מנסה מאוד לא לשים לב לדברים האלה ולהתרכז. אין מה לעשות. זה ווימבלדון".

עכשיו מחכה לסלע ג'ון איזנר. האמריקאי הוותיק הפציץ נגד בן ארצו טיילור פריץ 25 אייסים ויכול לחייך חיוך רחב מאוד כי המגרשים השנה בווימבלדון מהירים מאוד וגם היו מלאים בחול בקו הבסיס כבר אחרי יום אחד. לסלע יש מאזן 4:0 מול איזנר ו-6:0 מול איבו קרלוביץ', בסך הכול 10:0 נגד ענקים עם סרבים אדירים. הוא לא משלה את עצמו לקראת המשחק ואומר: "שמע, הסרב שלו על הדשא פה טס. הוא שחקן הרבה יותר טוב ממה שאומרים. זה לא רק סרב, יש לו גם פורהנד מצוין וסלייס טוב בבקהנד. הבעיה היחידה שלו היא התנועה. אני אהיה חייב להיות ב-100% ריכוז מולו כי מספיק משחקון אחד עם שתי שגיאות כפולות והוא גומר לך את המערכה כי פתאום הכול הולך לו והוא אפילו לא מבין איך הוא עושה את הדברים שהוא עושה".

ב-24 ביוני 2013 סטיב דארסי הדהים את עולם הטניס. הבלגי, שדורג אז 134 בעולם, שלח את רפאל נדאל לארוז עם 6:7 (4), 6:7 (8), 4:6 באחת ההפתעות הגדולות בהיסטוריה של ווימבלדון (כך לפי הדיווח באתר ה-BBC מאותו יום, לא מילים שלי במקרה הזה). אחרי אותו ניצחון סנסציוני דארסי נאלץ לפרוש בגלל פציעה. שנה לאחר מכן הוא הודח בסיבוב השני של המוקדמות, ב-2015 הוא הפסיד בסיבוב הראשון לפליסיאנו לופס ובשנה שעברה הוא בכלל לא שיחק כי היה פצוע. כך שעבורו ה-6:4, 3:6, 6:2, 4:6, 3:6 מול ריקרדאס בראנקיס הליטאי (והדבר הקרוב ביותר לריימונדאס ז'וטאוטאס שיש לטניס להציע) היה הניצחון ראשון בווימבלדון מאז אותו יום קסום במגרש מספר אחת.

המשחק הזה נגרר לחמש מערכות, אבל ארך רק שלוש שעות ושש דקות. דארסי לא ילד, הוא כבר בן 33 ותמיד יש איתו תחושת החמצה מסוימת, כאילו הכישרון שלו היה יכול להיות שווה הרבה יותר אם הנסיבות היו משחקות לטובתו. אחרי המשחק הוא אמר: "אני מרגיש מצוין גם פיזית וגם מנטאלית ומאושר מאוד לנצח כאן. שיחקתי טוב ואני מלא ביטחון. אני חושב שריקרדאס שיחק טוב מאוד, היה משחק צמוד מאוד, אבל אני שמח שהצלחתי להילחם עד הסוף ולקחת את המשחק הזה כי הוא באמת היה מצוין". בסיבוב הבא מחכה לדארסי דויד פרר, שמשום מקום פתאום חזר לעניינים והשיג ניצחון גדול על רישאר גאסקה. "ברור שהוא משחק מצוין אם הוא ניצח את רישאר היום וזה טוב לראות אותו שוב משחק כך", אמר דארסי, "הולך להיות משחק קשה מאוד, אבל אני אגיע לשם כדי להילחם".

אנג'ליק קרבר היא הטניסאית הטובה בעולם כיום, גם את זה לא אני אומר, אלא הדירוג. כנראה שחלק מהדרך שלה לפסגה הייתה כניסה לאיזשהו מנגנון הגנה עצמית, שחלק ממנו הוא אמירת שום דבר במשך הרבה מאוד זמן. היא מגיעה למסיבת העיתונאים, מחייכת, מדברת בנימוס ועונה באריכות לכל שאלה, רק שכל מילה יותר קלישאתית ומשעממת מקודמתה. חשבתי שאולי אחרי שהעיתונאים האנגלים ייצאו ואשאר רק עם הגרמנים יהיו קצת דברים מעניינים, בכל זאת בנאדם תמיד מדבר הכי טוב בשפה הטבעית שלו, אבל זה היה תרגום הקלישאות לגרמנית.

איך שאנחנו יוצאים מקטרת עיתונאית ותיקה לעמיתה: "היא אף פעם לא תגיד שום דבר מעניין, כלום". ואכן, מסיבת העיתונאים איתה היא קצת כמו מכונות השירים שהיו פעם במסעדות. שם היית מכניס מטבע ומקבל שיר, פה העיתונאי מכניס שאלה ומקבל קלישאה. קרבר אינטליגנטית מאוד ולא עונה כך מתוך בורות, לכן כנראה שההסבר הפסיכולוגי בשקל שלי הוא הנכון.

רק אתמול כתבתי כאן על הפרישה של ניק קיריוס וכמה מעצבן הקטע הזה. לא שאני גאון גדול או חוזה את העתיד, אבל נושא הפרישות עלה לכותרות בגדול אחרי ששניים משלושת המשחקים שתוכננו למגרש המרכזי הוכרעו בגלל פרישה. אלפי אנשים שילמו הרבה מאוד כסף, חלק לא מבוטל מהם הגיע מכל רחבי העולם (מאוהדי פדרר ישראלים שפגשתי ושבאו לראות את אלילם ועד בחורה מהונג קונג שמשוגעת על דג'וקוביץ' וסיפרה לי על כך בהרחבה) וכולם מתבאסים.

פדרר הפתיע רבים כשאמר שלפי חוקי ה-ATP מהשנה מותר לשחקן לפרוש רק פעמיים בסיבוב הראשון ובכל זאת לקבל את מלוא הסכום לו היה זכאי אם היה מודח מהטורניר אחרי הפסד. בטורנירי גרנד סלאם הקטע הזה עדיין לא תקף וכנראה שגם לא יהיה תקף וגם ב-ATP זה לא באמת ישים כי שתי פרישות בסיבובים ראשונים זה די והותר וכי הדחה בסיבוב ראשון בטורנירי ATP 250 לא באמת שווה יותר מדי כסף. לכן, העסק הזה ימשיך להתנהל כפי שהוא מתנהל. חבל.