"אני מאוד שמח להצטרף למכבי תל אביב, לשחק עם החברים שלי ועם אנשים שאני מכיר ואוהב", אמר גל מקל ב-10 בינואר 2016. "זו סגירת מעגל מרגשת מבחינתי. חיפשתי יציבות ובית חם, ואני שמח לחזור למדינה שלי ולשחק עבור מועדון גדול כמו מכבי".
שנה וחצי חלפו מאז היום בו חתם מקל על חוזה עתק במונחים ישראליים - 1.9 מיליון דולר לשלוש שנים וחצי. זה היה הצעד האסטרטגי שאיתו התכוון דייויד פדרמן לחזור לקדמת הבמה, אחרי אובדן האליפות וההדחה הסנסציונית בשלב הראשון של היורוליג. במועדון התגאו למחרת שזה "נוקאאוט להפועל ירושלים, שבכלל לא נלחמה עליו" והיו משוכנעים שהנה, האימפריה חוזרת.
"זה המקרה היחיד שלא התאספנו, אלא אני זה שנפגשתי עם גל וסגרתי הכל איתו", התגאה פדרמן חודש מאוחר יותר, במסיבת העיתונאים שזכורה יותר בגלל ההצהרה על "12 שחקני היורוליג". כך סיפר הבעלים: "הוא נחת בארץ ודיבר איתי. דאגתי וידעתי שמוכנים להחתים אותו. אחרי שגמרתי איתו, הלכתי לקולגות שלי ואמרתי להם שזה סגור".
כיום נותרו שנתיים בחוזהו של מקל. אבל מי שהגיע על תקן מושיע באותו חורף קודר, עם הילת הנציג הישראלי השני ב-NBA, שכבר לקח שתי אליפויות על ראשם של הצהובים, עדיין נתפס כבן חורג ביד אליהו. באופן תיאורטי, הדרך היחידה להתיר את ההסכם נמצאת בידיים שלו: הרכז, באמצעות סוכנו, התעקש שבקיץ 2017 תהיה לו אופציית יציאה לליגה הטובה בעולם. בפועל, נראה שדווקא במכבי מחפשים את הדרך להיפרד. כידידים או לא, זו כבר שאלה אחרת.
איך זה קרה? כיצד הפך אחד השחקנים המוערכים בישראל למי שקבוצתו שלו מנסה להיפרד ממנו בטרם עת? מדוע הידרדר לקצה הספסל, אף שהמספרים שהעמיד היו טובים, בוודאי ביחס לשחקנים האחרים? איך הוא נקלע למערבולת מתוקשרת, מתובלת בהאשמות ובהדלפות פי גורמים עלומים? ומדוע רוב רובם של אוהדי הקבוצה לא מצליח להתחבר למי שהיה אמור להיות הישראלי הבכיר בקבוצה? לאן נעלמו הכמיהה והרצון לשחקנים מקומיים ולזהות עברית?
עוד בנושא
מכבי תל אביב הודיעה על החתמתו של מייקל רול
נבן ספאחיה הוצג: "אני אהיה זה שאקבל את ההחלטות"
בור כלכלי: פוקס סיימה את ההתקשרות עם מכבי תל אביב
לו מקל בן ה-29 היה יודע מראש מי יהיו המאמנים במחצית הראשונה של העונה החולפת, הוא בוודאי היה רגוע בנוגע למעמדו: תחת ארז אדלשטיין הוא כבר הצטיין ביורובאסקט האחרון במדי נבחרת ישראל (15.8 נקודות ו-4.6 אסיסטים למשחק); את רמי הדר הכיר היטב כעוזר המאמן בעונת האליפות של מכבי חיפה; גם עם ליאור ליובין זכה באליפות כעוזר מאמן בגלבוע/גליל, וכשרכז העבר קודם למשרת המאמן, השניים הצעידו את הקבוצה להופעה נוספת בגמר הפלייאוף.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד: דווקא עם שלושת המאמנים הישראלים הידרדר מקל לקצה הספסל והפך לשחקן שולי במכבי. קו פרשת המים, שסימל גם את תחילת הסוף של הדר על הקווים ביד אליהו, היה בהפסד הביתי לאנאדולו אפס. המאמן הכניס אותו בטעות והחזיר אותו לספסל כעבור 19 שניות בלבד. מקל נשך שפתיים, נראה מתוסכל, אבל שמר על דממה. דווקא תחת שני המאמנים הזרים שהיו לו במכבי - ז'אן טבק אשתקד ואיינארס בגאצקיס העונה - הוא פרח.
עם הקרואטי והלטבי הוא העמיד 9.5 נקודות וחמישה אסיסטים למשחק ביורוליג וביורוקאפ; עם הישראלים עמד על 0.6 נקודות ו-0.7 אסיסטים בערב. בליגה תרם מקל 13.3 נקודות ו-6.3 אסיסטים למשחק, מספרים שדומים באופן מפליא לימים שבהם כיכב ברוממה ובגן נר; יתרה מכך: בשני גמרי הגביע, בהם ניצחה מכבי תל אביב את הפועל ירושלים ומכבי אשדוד, הוא כיכב עם 18 נקודות וחמישה אסיסטים בממוצע.
עד כאן המספרים. השורה התחתונה מחמיאה קצת פחות למקל, ולכל מי שלבש צהוב בשנתיים האחרונות. גם הוא, כמו אחרים, לא הציל את הספינה מטביעה. התלונות על כדררת היתר, שליוו אותו בתחילת הקריירה, חזרו במלוא עוזן. גם כשהחל לשחק ולהפגין שורה סטטיסטית סולידית ברמה האישית, הוא לא הצליח לשפר את רמתה של הקבוצה ולא מנע את המפולת ביורוליג ובליגה. לפני שלושה חודשים אף נפוצו דיווחים על צרות בחדר ההלבשה ועל נתק שיש בין הרכז לבין שחקנים אחרים.
ייתכן שהבעיה נעוצה מלכתחילה ברמת הציפיות, כי לצד השנים היפות בגלבוע ובחיפה, בנבחרת וגם בדאלאס מאבריקס, היו גם אפיזודות פחות מוצלחות בבנטון טרוויזו ובעיקר בכוכב האדום בלגרד. אולי הסיפור הבא יעיד על כך: בחודש ספטמבר האחרון טילפן אליי עמית מאחד מאתרי הספורט המובילים באירופה. הוא ניסה לדרג את איכותן של קבוצות היורוליג לקראת העונה החדשה, וביקש להתייעץ איתי בנוגע למכבי תל אביב.
"אני חייב להודות שהתרשמתי מההחתמות של אנדרו גאודלוק וסוני ווימס, וגם הצירוף של מאיק צירבס נראה מעניין, אבל איך אוכל לנתח את הקבוצה הזו עוד לפני שהחתימה את הרכז המוביל שלה?", שאל. השבתי לו שזה בדיוק העניין - מכבי החליטה ללכת על קונספט של רכזים ישראליים, והיא לא מחפשת רכז מוביל. מקל ואוחיון ימלאו את העמדה הזו. בצד השני של הקו שרר שקט. הקהל הישראלי התאכזב לגלות שהמומחים ביבשת לא רואים במכבי מועמדת לפיינל פור, אלא ככזו שנמצאת בשולי מאבקי הכניסה לפלייאוף. בדיעבד, האוהדים בצהוב היו קונים אפילו את התרחיש הזה.
העיסוק בנושא הישראלים מכניס לפרספקטיבה גם את התלונות נגד מכבי על היעדר הזהות. בעונת הזכייה האחרונה ביורוליג, 2013/14, הוזכר שוב ושוב הצביון המקומי שכל כך חסר - בעיקר בהפסד הביתי לוויטוריה, שבו ילידי הארץ אפילו לא שותפו ושלאחריו דיוויד בלאט כמעט פוטר; בניצחון בגמר על ריאל מדריד תרמו ה"צברים" רק ארבע נקודות מתוך 98.
אבל שתי עונות השפל האחרונות הוכיחו את מה שנאמר כבר מזמן: את הקהל הישראלי לא מעניינים טורי הדקות או הנקודות של השחקנים הישראלים, אלא מאזן ההצלחות הקבוצתי. בעונה החולפת ובזו שקדמה לה לא חסרו ישראלים בהיכל, וכששחקנים מקומיים נכשלו הם לא זכו ליחס סלחני. ההפך הוא הנכון. מקל, כמו יותם הלפרין למשל בזמנו, סופג ביקורת קשה מצד האוהדים. הם לא מזדהים איתו יותר משהם מזדהים עם גאודלוק, ובוודאי שהוא - או כמעט כל ישראלי אחר - אהוד פחות מאשר דווין סמית'.
בניגוד לשנים עברו, הפעם אין גרסאות סותרות בנוגע לתהליך קבלת ההחלטות ולנושאי האחריות לבניית הסגל החדש במכבי תל אביב. המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ' קיבל את המושכות, והוא מנהיג - בצוותא עם המאמן נבן ספאחיה - מהפכה בסגל. זו לא משימה פשוטה ומובנת מאליה, כשכמה מהשחקנים המרכזיים, שהפכו עם השנים גם לבעלי השכר הגבוה בקבוצה, מחזיקים בחוזה ונראה כי אינם רצויים. במקרה של סילבן לנדסברג, עושה רושם כי השאיפה להיפרד היא הדדית. במקרה של סמית' ומקל, עלולה להתעורר תסבוכת משפטית.
שלא לציטוט, במכבי משדרים בשבועות האחרונים חוסר שביעות רצון מהמצב אליו נקלעו עם מקל. מספרים שם, בצדק לא מבוטל, כי אחד מלקחי הכישלון בעונה החולפת הוא שאין מקום למקל וליוגב אוחיון גם יחד; שצריך רכז זר מוביל, ולהשתמש באחד מהם כגיבוי. אלא שבנקודה הזו מתחיל הקרב על התודעה: מצד אחד אוחיון מזוהה עם הקבוצה ומשחק בה כבר שש עונות, הקהל מעדיף אותו והוא גם נתפס כמי שמתאים יותר למשבצת השחקן המשלים. מצד שני מקל בעל פוטנציאל מקצועי גבוה יותר, ואולי חשוב מכל - חתום על חוזה עד 2019.
מקל עצמו מסרב להתראיין ולדבר, אבל בסביבתו זועמים על ההתנהלות של מכבי תל אביב - ובעצם, ליתר דיוק, על ההתנהלות של איש אחד במועדון, ניקולה וויצ'יץ'. "גל מחויב למועדון, אוהב את הקבוצה ולא רואה את עצמו בשום מקום אחר", טוען אחד האנשים הקרובים לרכז, שמלווה אותו כבר שנים ארוכות. "אגיד לך יותר מזה: אני מאוד מקווה בשביל מכבי ובשביל האוהדים שלה שגל יישאר עוד הרבה שנים. אני לא מבין איך אפשר לוותר על השחקן הישראלי הכי טוב שיש בשוק היום, ושיהיה גם בארבע או חמש השנים הקרובות.
"גל מאוד אהוב במכבי, על ידי כולם חוץ מאדם אחד, שלא רצה אותו בקבוצה בשום שלב שהוא. פשוט מגוחך מה שניקולה מנסה לעשות לו. כמו שהוא ניסה ודחף לייבש אותו שלושה חודשים בתחילת העונה, עכשיו הוא מנסה להראות לו את הדרך החוצה. אבל בסופו של דבר עם מספרים, נתונים ועובדות קשה להתווכח".
- אתמול דווח כי מכבי פנתה לגראן קנאריה הספרדית והציעה לה את שירותיו, אפילו בתמורה לכך שהיא תממן חלק משכרו.
"מבזה לראות את כל ההדלפות וההמצאות שיוצאות לתקשורת, כמו בעיות בחדר ההלבשה ושיחות עם קבוצות אחרות שציינת, שנועדו להשפיע על דעת הקהל ולקבל לגיטימציה למהלך שניקולה מנסה להוביל. אם שחקן זר שהוא הביא היה נותן את התרומה שגל נתן לקבוצה, היו אומרים שזו החתמה מדהימה. אני לא מבין למה הוא מנסה להראות לו את הדרך החוצה, בגלל שהוא ישראלי?".
במכבי תל אביב סירבו להגיב לדברים.
