העושר הגרמני: טיפוח הנוער העניק לגרמנים אינספור כוכבים ברמה הגבוהה

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

העומק של הכדורגל הגרמני הפך לנושא הפופולרי ביותר של הקיץ. יומיים בלבד אחרי שנבחרת גרמניה עד גיל 21 זכתה באליפות אירופה, עם ניצחון משכנע ונאה על ספרד המצוינת, הניפה החבורה של יואכים לב את גביע הקונפדרציות. אז נכון, המזל היה לצידה בגמר מול צ'ילה, שהיתה עדיפה באופן ברור לאורך כל 90 הדקות, אך זה לא ממעיט מגודל ההישג. המאמן הלאומי בחר להביא לטורניר את הסגל המשני, ללא הכוכבים הקבועים, ובכל זאת ליקט את מדליות הזהב.

העושר הזה פשוט בלתי נתפס. הוא כה עצום, עד שניקלאס זולה, הרכש החדש של באיירן מינכן מהופנהיים תמורת 25 מיליון יורו, נכנס אתמול כמחליף בזמן פציעות רק כדי לבזבז כמה שניות. הוא גדול עד כדי כך שמחמוד דאהוד, כוכב העתיד של דורטמונד שהוחתם הקיץ ממנשנגלדבאך, ירד במפתיע לספסל בחצי הגמר ובגמר באליפות לנבחרות הצעירות, ואיש לא הרגיש בחסרונו. אין לגרמנים עמדות בעייתיות. יש מספר מתמודדים ראויים על כל משבצת, ורבים מהם יישארו מתוסכלים לאורך כל הקריירה. לא יהיה להם מקום, ולא באשמתם.

קחו, למשל, את רוברט באואר. המגן הימני בן ה-22 של ורדר ברמן חווה עונת פריצה נהדרת בבונדסליגה, וקיווה להיות חלק מסגל הנבחרת הצעירה. אחרי הכל, הוא היה שם באולימפיאדה בריו לפני שנה, כאשר הגרמנים הפסידו בגמר בפנדלים לברזיל של ניימאר. באואר להט בחודשים האחרונים, אך המאמן שטפן קונץ העדיף לא לזמנו, וקשה מאוד לבוא אליו בטענות. כעת מחפש המגן פתרון אלטרנטיבי ושוקל מעבר לליגה הרוסית, שם הוא עשוי לקבל אזרחות בקלות יחסית, כי הרי הוריו היגרו לגרמניה מקזחסטן לפני שהוא נולד.

עוד בנושא:

גרמניה ניצחה 0:1 את צ'ילה וזכתה בגביע הקונפדרציות
דראקלסר שחקן הטורניר, לאב: "הרשים אותי לראות כמה רצינו לנצח"

זו עשויה להיות המגמה בגרמניה בעתיד הנראה לעין. יש הרבה יותר שחקנים מעולים מאשר מקומות בסגל הנבחרת, והם צפויים לנסות לאתר הזדמנויות יצירתיות להכרה בינלאומית. רק לפני שני עשורים, המצב היה שונה ב-180 מעלות – אז חיפשה ההתאחדות הגרמנית בנרות שחקנים זרים ראויים שאפשר לשלב איכשהו בסגל הנבחרת המקרטעת.

את הדוגמא הטובה ביותר סיפק שון דאנדי, חלוץ מדרום אפריקה שפרח לפתע לתקופה קצרה במדי קרסלרואה. ההתלהבות ממנו היתה מטורפת בכל קנה מידה, והגרמנים איזרחו אותו באופן מיידי, כי לא היו להם מספיק חלוצים מקומיים. דאנדי היה אמור לערוך את הופעת הבכורה במשחק הידידות מול ישראל, אך נפצע, וחלומו התנפץ. בהמשך, הוא עבר לליברפול, נכשל ונעלם מהרדאר. עצם המחשבה כי דאנדי משך תשומת לב של ראשי ההתאחדות נראית בדיעבד הזויה, וכך גם שיתופו בכוח של פאולו רינק. התברר כי לסקורר הברזילאי של לברקוזן היה סבא רבא גרמני, ולכן הוא גויס למשימה, נכלל בסגל גביע הקונפדרציות ב-1998 וליורו 2000, ואף פתח במשחק הראשון בטורניר נגד רומניה.

רינק לא מצא את הרשת ב-13 ההופעות במדים "הלאומיים" שלו, והפארסה הזו הדגישה את המצוקה הגדולה במדינה. הדאגה בהתאחדות ממיעוט הכשרונות הצעירים היתה אמיתית. אחרי האיחוד המחודש עם מזרח גרמניה, הצהיר פרנץ בקנבאואר כי הנבחרת החדשה תהיה בלתי מנוצחת, אך שנים ספורות מאוחר יותר המצב היה הפוך. גל של זרים, חלקם בינוניים עד כאב, הציף את הבונדסליגה אחרי יישום חוקי בוסמן, והמגמה היתה שלילית באופן קיצוני. כך גם נוצר הפתרון המהפכני. אי שם, בימי דאנדי ורינק האפלים, הבינו בגרמניה כי רק תוכנית משמעותית וארוכת טווח תציל את הכדורגל שלהם.

העגלה יצאה לדרך ב-1998, אחרי ההדחה ברבע גמר המונדיאל בידי קרואטיה. את הרעיון הגה דיטריך וייזה, מאמן הנבחרת הצעירה לשעבר אשר סבר תמיד כי טיפוח הנוער הוא הדרך היחידה להצלחה. "יש המון כשרונות בגרמניה. אנחנו פשוט לא מגיעים אליהם", הוא אמר ליו"ר ההתאחדות אגידיוס בראון. בהתחלה נרתע בראון מהעלות הגבוהה של תוכנית הפעולה, אבל הפיאסקו בגביע העולם שיכנע אותו לפעול. כך הוקמו 121 בתי ספר איזוריים לכדורגל. כפי שסיפר וייזה לעיתונאי הגרמני המוביל רפאל הוניגשטיין: "המטרה היתה לאפשר לכל ילד ללמוד כדורגל במרחק 25 קילומטרים לכל היותר מביתו".

זה לא היה הכל, וקריסת קונצרן התקשורת קירש סייעה מאוד להאצת התהליך. הליגה הגרמנית מומנה עד 2002 על ידי התשלומים הגבוהים מזכויות השידור בטלוויזיה, ואפשר להקביל את המצב למה שקורה כיום בפרמיירליג האנגלית. עם היעלמותה של קירש, מצאו את עצמם מועדונים רבים בקשיים כלכליים, ונדרשה הערכת מצב מחודשת על מנת לשרוד. בדיוק בתקופה זו, הוחלט בהתאחדות כי כל קבוצה בשתי הליגות הבכירות תחוייב להפעיל אקדמיה עם מאמני נוער בעלי תעודות כתנאי לקבלת רשיון. היו שהתנגדו לכך בהתחלה, אבל כולם הפנימו במהרה את התועלת.

גרהארד מאייר-פורפלדר המנוח, שהחליף את בראון כיו"ר ההתאחדות בשנת 2000, הצהיר אז: "הכשרת הנוער הוא הדבר החשוב ביותר מבחינתנו. נעשה הכל על מנת להעמיד נבחרת שתתמודד בכבוד במונדיאל הביתי ב-2006". ואכן, גרמניה שבתה את לבבות האומה בטורניר המדובר, אבל השינויים היו חשובים הרבה יותר בטווח הזמן הארוך. כך, למשל, יזם מאייר-פורפלדר את הקמת הליגה עד גיל 19. בהמשך, נוסדה גם ליגה לשחקנים עד גיל 17. דגש מיוחד הושם על הכשרת מאמנים, וכאן יש דמיון לא מבוטל להצלחה המסחררת של איסלנד. גם באי הקטן השכילו להבין כי מאמני הילדים הם הגורם החשוב ביותר לשגשוג.

הן האיסלנדים והן הגרמנים קוצרים כעת את הפירות. ההצלחה לא היתה מיידית, אך היסודות שלה איתנים. נכונות המועדונים לקדם שחקנים צעירים ולתת להם את הבמה בהרכב היתה חשובה אף היא, וגם כאן היתה למאייר-פורפלדר השפעה לא מבוטלת. כנשיא שטוטגרט, הוא עודד בעונת 2003/04 את המאמן פליקס מגאת' לזרוק למים העמוקים נערים רבים, וביניהם פיליפ לאהם המושאל מבאיירן מינכן.
קפטן אלופת העולם לעתיד היה אחד המרוויחים הראשונים מהגישה, אך סביר להניח כי הוא היה מתקדם בכל מקרה, כיליד מינכן שהתקבל לאקדמיה כבר בגיל 12. לעומתו, נערים מהפריפריה קיבלו הזדמנות לשחק כדורגל בהנחיית מאמנים מעולים אך ורק בזכות מדיניות ההתאחדות. כפי שטוען וייזה, כיום כבר בן 82, אף אחד לא היה מסתכל על ילדים כמו טוני קרוס שגדל בעיירה נידחת במזרח גרמניה אלמלא היתה אקדמיה סמוכה לביתו.

כך טיפחה גרמניה דורות חדשים של כוכבים, והתהליך הזה רק הולך ותופס תאוצה. העושר העצום לא יודע גבול, והגרמנים הוכיחו בחודש האחרון שהם מסוגלים להעמיד שלוש נבחרות לאומיות לפחות ברמה הגבוהה ביותר. לב לא צריך לשבור את הראש כיצד למלא את הסגל, אלא דווקא את מי להשאיר בחוץ. עבור מחליפו, שימונה בתום המונדיאל ב-2018 או מאוחר יותר, הסוגיה הזו תהיה כואבת אפילו יותר, וכוכבים רבים יוותרו ללא קריירה משמעותית בנבחרת, אבל האוהדים יכולים להיות מאושרים עד הגג. השבוע הם חוגגים שני תארים, ולילדים שמתחילים בימים אלה את דרכם באקדמיות וחולמים להגיע לפסגה יש ממי לקחת דוגמא.