לא מה שחשבתם: קבלו את הספורטאים הכי מיוחדים שהשתתפו במכביה

בגיל 13 בלבד, עמדה אמילי הצעירה במרכז המשלחת הראשונה אי פעם שברבדוס שלחה למכביה. אודווין נולדה בנהריה ובגיל 4 עברה לאי הקריבי. לאחר שהתחרתה במספר ענפי ספורט שונים, ביניהם קראטה ושחייה במים פתוחים, גילתה בגיל 8 את משחק הגולף והתאהבה. כל כך התאהבה עד שהחליטה לזנוח את שאר ענפי הספורט, וזה בהחלט השתלם: שלל תארים בגילאים צעירים הפכו אותה לאלופה של ממש. היא הייתה הנציגה הצעירה ביותר של ברבדוס, שחובטת בכדור ועליו מגן דוד, והיא חולמת להפוך לשחקנית מקצוענית בסבב ה-LPGA.

לא תמצאו הרבה שמות מיוחדים יותר וגם סיפורו של טארו מיוחד. כבן לאביבה, אם יהודיה מדרום אפריקה, וטצויה, אב יפני, שהכירו בשיעור קראטה - לאם יש חגורה שחורה, והאב מומחה ג'יו ג'יטסו. אף שאביו דיבר איתו יפנית כשהיה ילד, טארו גדל כיהודי, חגג את כל החגים ואף למד עברית בבית הספר. בגיל 4 למד לשחות, בגיל שבע עבר משפחתו לקייפ טאון, שם היה היהודי היחיד בבית הספר המקומי, ולאחר מכן חווה לא מעט גזענות בבתי הספר השונים בשל הרקע הייחודי שלו. ואילו, השחייה עזרה לו להאמין בעצמו ולשפר את מעמדו. השתתפותו במכביה הייתה בגדר הגשמת חלום שכן לראשונה הוא הגיע לישראל.

המתעמל האפריקאי-אמריקאי בן 19 אומץ בלידתו על ידי אם חד-הורית יהודייה, לאחר שאימו הביולוגית, אלכוהוליסטית ומכורה לסמים, נאלצה לוותר עליו בהתערבות הרשויות בארצות הברית. "לגדול שחור ויהודי לא השפיע עלי", הוא מתעקש. "פשוט תסתכלו עליי. אנשים מסתכלים עליי כפי שהיו מסתכלים על אדם שחור אחר. כן, אני מקבל קצת מבטים, וברור שאין המון יהודים שחורים בהשוואה ליהודים לבנים, אבל כולנו מקבלים יחס דומה כי היהדות מחברת את כולנו". להתעמלות הוא הגיע בגיל 5: "עשיתי גלגלונים בבית ואמא שלי לא רצתה שאהפוך לנכה, אז היא רשמה אותי לשיעורים ומשם המשכתי הלאה".

כדורסלן קנדי בן 17, בן לאב מטהיטי ולאם יהודייה ממוצא איטלקי. לאחר שחגג את בר המצווה הפסיק ללכת לבית הספר היהודי, אולם כשאביו עזב את המשפחה שב ללכת בצעדיה של אימו. בעזרת תמיכה מהמשפחה הקרובה שאב מוטיבציה וחלומו להפוך לכדורסלן מקצועני. בימים אלה הוא מנסה לשלב את הכדורסלן לצד משימות בית ספר ובילויים עם חברים, ובראשו מהדהד ציטוט אחד לפי הוא מנסה לחיות את חייו: "עבודה קשה מנצחת כישרון, כשכישרון מסרב לעבוד קשה".