בווידאו: תקציר המשחק האחרון של הפועל אילת
זה היה סוף הרבע השלישי במשחק נגד הפועל ירושלים בסיבוב השלישי. עודד קטש הוריד את אפיק ניסים, שרק עלה כמה דקות לפני כן למגרש, ולא החזיר אותו למרות שהפועל אילת הייתה צריכה אותו. לאט לאט התמונה התחילה להתבהר. משהו קרה ביניהם. לאחר שקלע שתי שלשות רצופות, הקפטן סימן תנועת יד לעבר המאמן, שסיפסל אותו יותר מדי לטעמו. קטש, בתגובה, שלח אותו בחזרה לספסל.
"אנחנו אנשים טובים שרוצים בהצלחת הקבוצה. כשאתה לא על המגרש יש תסכול, ואם לא היה לי את הרצון לשחק, אז כנראה זה היה הזמן לא לשחק. יש בי את הרצון להיות חלק מההצלחה של הקבוצה", מסביר ניסים בראיון לוואלה! ספורט. "ארבעה ימים אחרי זה שיחקנו נגד מכבי חיפה, וכשעליתי למגרש ראיתי את תומר שטיינהאור, דיברנו וצחקנו, ומישהו שאל מה היה עם עודד, אז תומר ענה: 'אם בארבע שנים שהוא איתו, הוא עשה תנועה אחת עם היד, אז זה בסדר'".
ובכל זאת, קרה שם משהו.
"עודד ואני דיברנו אחרי מה שקרה, והבנתי שאני נמצא בסיטואציה שאני צריך לעשות את המקסימום בדקות שיש לי. לא עשינו ממה שהיה סיפור גדול. אז כמו שתומר אמר: אם אחרי ארבע שנים עם עודד, פעם אחת עשיתי תנועת יד, אז זה אומר שהכל בסדר".
ניסים, שחגג במהלך העונה החולפת את יום הולדתו ה-36, הפך בה לשחקן השישי הקלאסי. דקות המשחק שלו ירדו באופן דרמטי - מ-26.9 ל-16.3 - אבל ממוצעי הקליעה שלו דווקא עלו: 9.8 בערב (לעומת 8.6 בעונה הקודמת) ו-48 אחוזים לשלוש (לעומת 31), כשהוא הופך יותר מוציא לפועל ופחות מנהל משחק (מספר האסיסטים שלו ירד מ-4.3 ל-1.4).
זו הייתה עונתו החמישית במדים התכולים של אילת. בקיץ שעבר, אחרי שהקבוצה עברה מידיו של דורון הרציקוביץ' לידיהם של העירייה ואמסלם, הוא פתח את חוזהו, ולמרות התעניינות מצד קבוצות אחרות הוא נשאר. "אמרתי לעצמי מראש שאם תהיה קבוצה, אני אהיה באילת. היה לי חוזה לעוד עונה, אבל כל הקיץ, במשך שלושה או ארבעה חודשים, הייתי בבית חולים לצד אשתי והתאומים שנולדו אז. הראש שלי לא הרשה לי לחשוב על זה. אמרתי שמה צריך לקרות יקרה".
יותר משבוע עבר מאז סוף העונה, שבועיים עברו מאז שאתם הודחתם, והכל כבר שקע. איך אתה מסכם את מה שעשיתם באילת - הצלחה בזכות המקום השני או כישלון בגלל ההדחה ברבע הגמר?
"חייבים לחזור אחורה לחודש יולי, לפני פחות משנה, כשלא הייתה כאן קבוצה בכלל ולא היה מי שייקח את העסק לידיים. מגיע כל הכבוד למוטי אמסלם שהרים פה את הדבר הזה בכלל. התחלנו על הפנים ועשינו תהליך מסוים. אולי הסוף לא היה מוצלח, אבל הדרך הייתה הצלחה גדולה. הקבוצה רצה, הקהל הגיע, ניצחנו בבית ובחוץ, וניצחנו את מכבי תל אביב פעמיים ואת ירושלים שלוש פעמים. ועדיין, עם כל הכבוד לדרך, בספורט זוכרים את התוצאות האחרונות.
"שיחקנו טוב בחצי השני של העונה, ניצחנו בבית וגם בחוץ, אבל עוד לפני הפלייאוף אמרתי, ולא רק אני, שאין הבדל בין המקום השני, השלישי והרביעי. פגשנו את מכבי ראשון לציון, קבוצה טובה שבאה עם מטרה מסוימת ושיטה מסוימת. הכל התקזז למשחק החמישי שבו הכל יכול לקרות, שתיים או שלוש החלטות לפה או לשם, והכל היה נראה אחרת. זה לא שאני מקטין את זה, אבל בפלייאוף הכל פתוח. זה נפל על המשחק האחרון בכמה החלטות. זה היפה וגם המעצבן בספורט".
התחלתם את העונה בתחתית, אבל אז הגיעו רפי מנקו ונאור שרון, הדקות שלך ירדו והקבוצה המריאה.
"בתחילת העונה בנו את הקבוצה מאפס, ארבעה זרים, ישראלים חדשים. הייתי אז הרבה זמן במרכז הארץ וכדורסל לא היה מה שחשוב עבורי, ובנוסף הקבוצה לא רצה טוב, לא הבינו את השיטה של עודד, והאנשים לא היו בעניינים. שמחתי מאוד שהביאו את רפי ונאור, זה הוריד הרבה לחץ מהרבה שחקנים, ועשינו גם החלפת זרים, זה איזן את הקבוצה. הדקות שלי ירדו, אבל הצלחתי להיות יותר אפקטיבי. באינסטינקט הראשוני, כשאתה משחק פחות זה לשאול למה ולהילחם על זה, ואחרי זה אתה מבין: יש דקות מסוימות שאני משחק, ופה אני צריך להיות אפקטיבי במאה אחוז, ובזה התרכזתי".
בכל זאת, ירדת בעשר דקות למשחק. לא היית מתוסכל? דיברת עם קטש?
"היו שנים באירופה, וגם בנבחרת ישראל, שבהן הייתי עולה מהספסל ומשנה מומנטום. בתקופות האלה למדתי על עצמי הרבה. כששחקן עולה מהספסל, אין יותר מדי זמן לחשוב. אתה פשוט צריך להיות אפקטיבי מהנגיעה הראשונה בכדור. כשאתה משחק יותר דקות אז המשחק שונה, אי אפשר להיות אגרסיבי בכל התקפה. מי שמכיר אותי ואת עודד יודע שאנחנו לא דברנים גדולים. אני בטוח שהוא ידע, הוא מרגיש אותי, כמו כל מאמן שהיה שחקן לשעבר, יש בי רצון לשחק יותר, אבל הבנתי שהוא בנה את הקבוצה והיא רצה בצורה מסוימת, ושטוב שאני משחק ככה".
ועדיין, בדקות הסיום היית בדרך כלל על המגרש. לא שאלת למה אתה טוב לסוף, ולא טוב למהלך המשחק?
"בתור שחקן, אתה רוצה להיות בדקות ההכרעה, וברגע שאתה נמצא שם ושותף לניצחון, לא משנה עם איזו תרומה, אם היית חלק מהניצחון או חלק מההפסד, אתה מרגיש חלק מהקבוצה ומרגיש את זה טוב. עודד סמך עליי בדקות האחרונות והייתי שם. כשאתה מנצח ומשחק טוב, אתה פחות מתרכז אם שיחקת יותר או פחות. זוכרים את מה שקרה בסוף. אני כל הזמן אומר לשחקנים הצעירים שהם צריכים לחוות את כל החבילה, לא רק לשחק טוב ולנצח, אלא גם לשחק לא טוב ולהפסיד, להבין שהם חלק מרכזי מהקבוצה".
זו שנה שנייה ברציפות שניסים לא יהיה חלק מנבחרת ישראל, דבר טבעי אמנם לשחקן בן 36, אבל הניפוי שלו בקיץ 2015, לפני אליפות אירופה, לא היה פשוט עבורו. "זומנתי לסגל הרחב של הנבחרת, ולא יכולתי לבוא למפגש בגלל שהיינו באמצע חצי גמר הפלייאוף נגד מכבי", נזכר ניסים, "לאחר מכן ארז (אדלשטיין) לקח אותי לשיחה והודיע לי שאני לא בתוכניות. קיבלתי את זה, הבנתי שהמאמן לא רוצה אותי, הכל בסדר. נסעתי לחופשה, וכשחזרתי הוא קרא לי שוב לשיחה, אמר שהוא חושב שעשה טעות והוא רוצה אותי בסגל, אז באתי והתייצבתי".
אלא שאחרי חודש של הכנה, הגיע ניסים ליום של הניפוי האחרון, ורק אז קיבל את ההודעה שהוא לא נוסע ליורובאסקט. "נופיתי ברגע האחרון וביום האחרון, וזה לא קל, מה גם שנופיתי בטלפון. אני בחור די רגיש, ואחרי הרבה שנים בנבחרת זה כאב לי. לקח לי זמן להתאושש מזה. זה עומד לך בראש איזה חודש או חודשיים, עד שאתה מתחיל את העונה ולאט לאט זה עובר".
נפגעת?
"אין ספק שנפגעתי, גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית. אתה רוצה להיות באליפות אירופה, במיוחד שזה היה בצרפת. לקחתי שם אליפות, אני מכיר שם אנשים, מכירים אותי. מאוד רציתי להיות שם. אבל אתה יודע, עברו מאז שנתיים, הזמן עושה את שלו והכל בסדר".
אתה מסתכל עכשיו על הנבחרת מהצד, אחרי עונה לא טובה של השחקנים המובילים, חלקם פצועים ואחרים לא בכושר, למה שזה ייראה אחרת?
"לאורך שנים בנבחרת, וזה קרה הרבה פעמים ויקרה עוד, לא משנה מה קורה במהלך העונה, אתה מגיע אחרי חודש או חודשיים של התרעננות וחופש, עם אנרגיות חדשות. תמיד יש חבר'ה טובים ואווירה טובה, אווירה אחרת, כל אחד רוצה להוכיח. בדרך כלל זה נופל על משחק אחד. הכל יתנקז למשחק הזה, אם יהיו אנרגיות טובות וניצחת, אז עשית אליפות טובה, ולפעמים זה לא מצליח. גם שחקנים מובילים כמו גל מקל או עומרי כספי, שפחות שיחקו אז, באו ונתנו קיץ מדהים. מי ששחקן טוב הוא שחקן טוב, פשוט צריך להתרומם ולהתעלות בתקופה קצרה".
אתה כבר מרגיש את הגיל?
"מבחינה פיזית כן. פעם הייתי יכול ללכת ב-100 אחוז לכל התקפה, לכל מהלך, במשך 25 או 30 דקות, והיום אני כבר מרגיש שזה לא אפשרי. אולי המשחק השתנה, אולי הגוף. אני לא יכול לעשות את זה. אני צריך יותר הפסקות במשחק, וכשאני משחק יותר דקות בהתחלה, אני פחות אגרסיבי בכל התקפה".
בעונה הבאה תהיה כבר בן 37, יש דדליין לקריירה?
"אמרתי הרבה פעמים שאני רוצה לעשות שנה אחת יותר ממאיר טפירו, והוא שיחק עד גיל 41. אני מאמין שאם הייתי מסיים עונה לא טובה והקבוצה לא הייתה מצליחה ולא היה סוף חיובי, אז אולי היו מחשבות, אבל ברגע שאתה משחק בקבוצה מנצחת והכל חיובי, ועוד במקום כמו אילת שהולך טוב, אז אין מחשבות כאלה.
"צפיתי בתוכנית 'אנשים' על שחר פאר, היא מדברת על השנים האחרונות שלה ושזה הגיע עד לפה, ושהתקשורת לחצה, והגוף לחץ והיא הבינה שצריך לעשות את זה. ראיתי את זה וזה נגע בי קצת, כי בכל זאת היא ספורטאית וזה קורה וזה לא קל. אבל מהסיטואציה שלי אני מרגיש טוב ונמצא במקום בריא. הראש לא נוגע בזה".
תגובת איגוד הכדורסל לדבריו של ניסים על ניפויו מהנבחרת: "מעולם שחקן נבחרת ישראל לא נופה בשיחת טלפון, וכך גם לגבי אפיק. ביום הניפוי התקיימה עימו פגישה בת יותר משעה במשרדי האיגוד, בהשתתפות מאמן הנבחרת ארז אדלשטיין ויו"ר הוועדה המקצועית דאז מוישל'ה ויינקרנץ. באיגוד הכדורסל מעריכים מאוד את תרומתו של אפיק לנבחרות ישראל ומאחלים לו המשך הצלחה".
