שבועות ארוכים של תקווה, של מגעים ושל חלומות הסתיימו בפגישה של דקה לכל היותר.
דייויד פדרמן הגיע מוכן אתמול (חמישי) לפגישה שקבע עם דיוויד בלאט. בידו היה מונח החוזה שעמד להיחתם בין מכבי תל אביב למאמנה החדש-ישן. במשרדי המועדון המתינו לטלפון מהבוס כדי להוציא סוף סוף את ההודעה לתקשורת שהייתה מוכנה כבר שלושה ימים. הודעה שהייתה מחסלת ברגע אחד את מחאת האוהדים שפרצה, משתיקה את המבקרים, מעניקה רוח גבית ושקט למועדון ופותרת את משבר חידוש המינויים ומילוי הכיסאות ביד אליהו.
למעשה, ההודעה הזאת, שבה מכבי מברכת את בלאט על שובו הביתה, הייתה מכבה את השריפה שמתחוללת כבר שלוש שנים בהיכל. היא אפילו הייתה משקמת ברגע אחד את רוב כוח ההרתעה שאבד לקבוצה, לפחות מול יריבותיה בליגה הישראלית.
אבל אחרי דקה, כאמור, התנפצה האשליה. זה לא שפדרמן הגיע נטול חששות לפגישה הזו. אהבה גדולה אין, ומעולם לא הייתה, בינו לבין בלאט. הקואוץ' לא הקשיח עמדות במשא ומתן, כי כמעט כל דרישה שהעמיד נענתה בחיוב, אבל ב-48 השעות האחרונות ראו הצהובים כיצד הוא מתחיל להתפתל בכל פעם מחדש ומשהה את החתימה בגלל בעיה שולית כזו או טענה מוזרה אחרת. לא הייתה להם סיבה לחשוב שהעסקה עומדת להתפוצץ, אבל ריח אבק השריפה כבר החל לעלות באוויר.
ואז בלאט הטיל את הפצצה. מצטער, אמר, אבל לא אוכל לבוא למכבי. אני רוצה לחזור לאמן ב-NBA, אני רוצה להשאיר לעצמי את האופציה הזאת פתוחה. אם אשוב לחיות בישראל - אני סוגר את הדלת הזו עד 2020. בלאט לא התכוון שישוב לליגה הטובה בעולם בקיץ הקרוב; גורמים שהיו מעורבים בשיחות הסבירו כי הפתרון לסוגיית המס היה מחייב אותו לשוב לארץ לשלוש שנים, ומביא לתשלום הדרגתי של ה"קנס" שחל עליו כתושב חוזר. לו בלאט היה עוזב שוב כעבור שנה או שנתיים, היה עליו להעביר למוסדות המדינה סכום גבוה בתשלום אחד.
במכבי תל אביב לא מאמינים לו. לא באמת חושבים שה-NBA זה מה שעמד לנגד עיניו. לכן שיחררו אתמול בשעה 17:04 את ההודעה העוקצנית, אפילו מעט ביזארית, שבה לא הסתפקו בכך שהוא לא יגיע אליהם, אלא גם טרחו לציין שיישאר בדרושפאקה. דרושפאקה שתשחק ביורוקאפ, כפי שהקפידו לבשר. 17:04 זה ה-02:27 החדש.
גם בסביבתו של בלאט הופתעו מהשינוי הפתאומי. חלק ממקורביו אומרים כי לא מן הנמנע שהרקע לפניית הפרסה נעוץ בעניינים אישיים שמטרידים את המאמן בתקופה האחרונה.
עוד בנושא:
מכבי תל אביב הודיעה שדיוויד בלאט לא יגיע: "נגרם נזק כלכלי ומקצועי גדול"
הפועל ירושלים אלופת המדינה: כל הכתבות, התגובות והפרשנויות
עכשיו מתנהל הקרב על דעת הקהל, על הנרטיב. אחרי שבלאט לא בא, מבינים היטב במכבי, כל מאמן אחר ייתפס בשלב ראשון כברירת מחדל חיוורת משהו. והם צריכים להעביר את המסר: עשינו הכל כדי שהאיש הזה יעמוד שוב על הקווים. למרות שאנחנו לא מתים על האופי שלו. למרות שהוא קשה עורף ונרגן, הפוך מהתדמית הג'נטלמנית שיש לו בחוץ.
רק מי שהיה בחדרי חדרים יכול להעיד על מה שבאמת קרה שם. הנה הגרסה של מכבי תל אביב.
"הצענו לבלאט להיות הז'ליקו אוברדוביץ' שלנו", אומרים במועדון. "הוא קיבל הכל. אף אחד לא היה נוגע ולא מתערב בכלום. לא על הספסל ולא בחדר ההלבשה. הוא היה קובע מה שרק היה רוצה ומקבל סמכויות חסרות תקדים. מקבל את השחקנים שהוא רוצה, בוחר את הצוות המקצועי שמאחוריו. למעשה, הוא היה גם מאמן וגם ג'נרל מנג'ר".
הקשר הראשוני עם בלאט נוצר לפני שלושה חודשים. זה היה מין גישוש שקט, ירייה באפלה. במכבי הרי לא באמת האמינו שיוכלו לשכנע אותו לחזור, והמועמדים המובילים לתפקיד המאמן היו שרונאס יאסיקביצ'יוס ואנדראה טרינקיירי. אבל ככל שנקפו הימים והשבועות, והקלפים הסתדרו במקומות הנכונים (בעיקר בגזרת עתידה של דרושפאקה), הבינו הצהובים שזה ממש יכול לקרות.
פריצת הדרך המשמעותית הושגה ביום שני בבוקר. נסגרו כל הפערים המשמעותיים שהתגלו קודם לכן במגעים, והכל היה מוכן לקראת הסגירה הסופית והחתימה הרשמית. בלאט עצמו כבר החל לדבר עם שחקנים במכבי שחתומים לעונה הבאה, הרזולוציות בשיחות בינו לבין אנשי מכבי הגיעו לרמות תיאום גבוהות. דנו שם בזהות העוזרים שיהיו לו, התחילו לאפס מטרות בנוגע לשחקני רכש. חתימה עוד לא הייתה, אבל במובנים רבים הוא כבר החל לתפקד כמאמן הקבוצה.
הוא בא לתל אביב, וחזר לאיסטנבול, ושוב בא לתל אביב, ושוב חזר לאיסטנבול. ניסה לסגור את כל הקצוות. אז לא - לא דרושפאקה היא זו שהפרידה בין הצדדים. מגעים על גובה הפיצוי שיקבלו הטורקים לטובת שחרור המאמן בכלל לא התקיימו. הקבוצה הסכימה לוותר עליו ללא תמורה. באיסטנבול הבינו היטב את הסיטואציה הבעייתית שאליה נקלעו: ברגע שאיבדו את הכרטיס ליורוליג, וברגע שחברת "דואוש" העבירה את תמיכתה לפנרבחצ'ה, איבד המועדון הקטן את כל הערך המוסף שלו.
אמנם הספונסר יעמוד בכל ההתחייבויות החוזיות שלקח על עצמו; כך בלאט ימשיך להשתכר כ-1.7 מיליון דולר בעונה הקרובה, וסקוטי ווילבקין יקבל את ה-1.2 מיליון דולר שלו; אבל מבחינה מקצועית נטו, התוכנית של דאצ'קה לכיבוש הכדורסל האירופי בוטלה.
לאורך כל הדרך עלו לא מעט סימני שאלה בנוגע להיתכנות המהלך. היחסים הרעועים בין בלאט להנהלה, שאפילו הזכייה ביורוליג ב-2014 לא הצליחה לעמעם; החוזה החתום בדרושפאקה; סוגיית המס הסבוכה; העניין במאמן, לכאורה, מצד מועדוני עילית ביבשת.
בסופו של דבר, האינטרסים המשותפים היו אמורים לגשר על הכל. בלאט לא באמת קיבל - לפחות עד עכשיו - הצעות מהקבוצות הבכירות ביורוליג. ברצלונה, לדוגמה, אינה מתכוונת להשקיע סכומי עתק במאמן; היא כבר משלמת סכום נאה ליורגוס ברצוקאס רק כדי שיישב בבית, ולא מן הנמנע שתלך על מאמן מקומי כמו סיטו אלונסו.
וצסק"א מוסקבה? אחרי הדחתה בידי אולימפיאקוס בחצי גמר היורוליג, ציפו כולם להדחתו של המאמן היווני דימיטריס איטודיס. בינתיים, וזה עוד לא סופי, הוא נשאר, אבל כמו בכל פעם הועלה שמו של בלאט כמועמד.
הוא היה מועמד לאחר זכיית הרוסים בגביע אירופה ב-2008, אבל אז אטורה מסינה הפתיע וחתם על חוזה חדש. הוא היה מועמד לאחר המפלה של יונאס קזלאוסקאס בגמר מול אולימפיאקוס ב-2012, אבל גם אז מסינה הועדף על פניו. הוא היה מועמד גם לפני הפיינל פור בו זכה עם מכבי ב-2014, אבל קיבל את חוזה חייו בקליבלנד.
בסוף, גם הכמעט קאמבק הזה ייכנס לרשימה מתארכת שהחלה להיכתב כבר לפני יותר מעשר שנים. האם הסיטואציה הבאה מוכרת? ב-2006, לאחר שהשושלת המפורסמת התפרקה ופיני גרשון עזב לאולימפיאקוס, שב ארצה אלוף איטליה הטרי, דיוויד בלאט. כולם רק חיכו להודעה של מאמן בנטון טרוויזו על שובו למכבי, ואוהדים צהובים אף המתינו לו בנמל התעופה בן גוריון ועטפו אותו בצעיף. "מכבי זה יותר מבית בשבילי", אמר, אבל לא חזר. "לא הייתה לו כוונה לחזור אז, ואתה יודע מה, כנראה לא הייתה לו כוונה לחזור גם עכשיו", מלין גורם במכבי.
אגב, מי שהגיע לבסוף למכבי תל אביב ב-2006 היה נבן ספאחיה. לא מן הנמנע שזה מה שיקרה גם ב-2017.
אז לאן מכבי תל אביב הולכת עתה? הנהלת המועדון תתכנס היום לעוד "ישיבה שלא מן המניין". בינתיים, שאראס ירד מהפרק והתחייב להישאר בז'לגיריס קובנה. לא רק כי הוא אוהב את המועדון שהוא נמצא בו. לא מן הנמנע שאם מכבי הייתה הולכת עליו בבלעדיות לאורך כל הדרך, הוא היה מתרצה ובא; אבל זו חוכמה בדיעבד. קשה להאשים אותה על כך שבחרה בבלאט.
אתמול כבר חודשו השיחות עם ספאחיה. עשר השנים שחלפו מאז עזב את תל אביב מוכה וחבול עשו לו רק טוב. כיום יש לו את ההילה של "המאמן הזר שלמדנו להעריך רק לאחר שעזב"; ההערכה הזו מתעצמת כשמביטים על המאמנים הזרים האחרים שעברו במכבי, ז'אן טבק ואיינארס בגאצקיס; גם הקרואטי עצמו נותר מחובר לישראל. בפרופיל חשבון הווטסאפ שלו נישאת תמונתו של טוראי דן סלע ז"ל, חייל צה"ל שנהרג לפני שנתיים ושהיה מקורב למאמן הקרואטי.
אבל לספאחיה, ובעיקר למכבי, יש גם בעיה. לא כל הקהל (שנראה כי דעתו הפכה חשובה בתקופה האחרונה) יקבל בברכה את חזרתו. האוהדים עדיין זוכרים כיצד המאמן עזב על גחון את הארץ ב-2007, אחרי עונה של כדורסל לא חיובי בעליל, בלי גביע, עם תבוסה במשחק העלייה לפיינל פור מול צסק"א ועם זכייה באליפות שהושגה על חודו של סל ברגע האחרון. כן, היו ימים שבהם צלחת הייתה עוד נחשבת לכישלון בהיכל.