"איפה הסיגרים, מן?!".
טרנס קינזי ירד במדרגות שמובילות מהפרקט אל חדר ההלבשה הצוהל של הפועל ירושלים. האביזר הכי מבוקש היה הקאטר, ומהר מאוד לכל אלוף חיכה בפה קובני, או דומיניקני, או מה שאורי אלון רכש. קרטיס ג'רלס הריח משמפניה ודפק סנדוויץ', על ג'רום דייסון שפכו בקבוק שלם של פריגת.
אשתו של אמארה סטודמאייר לא הפסיקה לקפץ בזמן שהוא גזר את הרשת ותלה אותה סביב הצוואר. מה שלא הצליח לעשות ב-14 שנות תהילה ב-NBA עשה בעונה אחת בבירת ישראל. "כשפרשתי מהליגה החלטתי לבוא לכאן כדי לזכות באליפות", אמר וקבע: "המשימה הושלמה".
אז הנה, בגיל 34 גם לאמארה יש סוף סוף אליפות. צלחת שהונפה בזכות טריו הגארדים האמריקאים של ירושלים. אבל כל זה לא היה קורה אילולא קצת לפני שנה, בקפריסין, בחורה ישראלית בשם מזל לא אומרת "I Do".
עוד בנושא:
צפו בחגיגות של הפועל ירושלים, פיאניג'אני: "למועדון הזה תהיה יהיה מקום בליבי"
הפועל ירושלים זכתה באליפות השנייה בתולדותיה
סימונה פיאניג'אני: "אחת העונות הכי חשובות בהיסטוריה של הפועל ירושלים"
אורי אלון: "זו העונה הכי טובה בהיסטוריה של הפועל ירושלים"
אבל היא אמרה, מזל, שהיום כבר עונה לשם האוול, ובזכותה לבעל ריצ'רד יש דרכון ישראלי והוא עומד בחוק רוסי. הוא בכלל אמור היה להיות במכבי, אבל כפי שסיפר, זמן קצר לאחר הסיכום בביתו של שמעון מזרחי בקיץ האחרון, החוזה שנשלח אליו לא תאם את הבעל-פה, והוא מיהר לחצות את הכביש להפועל. למזלה של ירושלים, הבעל של מזל נתקל ברמי הדר, שהספיק להיפרד ממכבי בעצמו, וכשהשניים לא הסתדרו בהפועל תל אביב הוחלט שהאוול יעזוב. זמן קצר לאחר שריצ'רד הגיע לבירה, רמי הדר עזב גם את הפועל.
ירושלים של אירופה וירושלים של ישראל לא היו אותו הדבר. למרות שהקבוצה מחזיקה בישראלים ותיקים (אליהו, הלפרין) ומבטיחים (טימור), הדינמיקה הובילה לכך שמשהו חרק כשג'רלס-דייסון-קינזי הופרדו בשל הרוסי. ירושלים הפסידה בערימות בליגה, וגם בשני המשחקים בסדרת רבע הגמר לנהריה. עם הגב אל הקיר המאמן פיאניג'אני הכניס את האוול לחמישייה, מה שסייע להקמת הביג ת'רי של הקו האחורי. מאז, ירושלים לא הפסידה, כל הדרך לצלחת.
אתמול זה בלט, צעק. בדקות שהאוול היה על המגרש הוא רשם את ה-+/- הגבוה ביותר, 18+. והטריו פירק את מכבי חיפה. דייסון-ג'רלס-קינזי תפרו יחדיו 70 נקודות מתוך ה-83 של ירושלים, והרביצו 13 מ-21 מעבר לקשת.
"כשאתה מתחתן אתה לא חושב על ספורט, רק על אשתך", אמר האוול אחרי חצות לוואלה! ספורט. "אני פשוט גאה שיש לי הזדמנות להיות ישראלי ולייצג בהמשך את הנבחרת. ברגע ששמעתי שיש לי צ'אנס לבוא לפה, חשבתי על אליפות".
החל מאתמול יש לו טבעת. בעצם, שתיים.
זה היה ה-משחק של דייסון. אחרי מחצית ראשונה טובה מאוד עם 14 הוא התפוצץ ברבע השלישי עם 11. הוא דרבל, טס, צלף מכל טווח, ולרגע נראה כאילו הוא הג'רום השני הכי טוב בעולם אחרי סיינפלד. "הרגשתי כאילו אני לא יכול להחטיא", אמר לוואלה! ספורט. "אחרי הראשונה, הכול פתאום נכנס. והם המשיכו ללכת אנדר בחסימה, אז הייתי חייב להמשיך לזרוק". הוא סיים עם 30 נקודות ושבר שיא הגמרים של דריל מונרו מהעונה שעברה. "זה מרגיש נהדר", הודה. "בסופו של דבר, כל אחד רוצה שיזכרו אותו".
"ראית ביורוקאפ כמה טובים היינו כשיחקנו יחד, שלושתנו", הוא עונה כשאני שואל על הביג-ת'רי ועל אפקט האוול. "כשאני, טרנס וג'רום על הפרקט ביחד זה חשוב", מוסיף ג'רלס, שהספיק לחסל את הסנדוויץ'. "ההגנה היריבה לא יכולה לנוח לרגע, הם חייבים לשמור על שלושתנו. לכל קבוצה יש שומר חזק אחד, לכמה יש שניים, אבל לאף אחת אין שלושה, וזה עובד לטובתנו".
קינזי לא אוהב להתראיין, מספרים. "יש לך שש דקות", אמר לי כשביקשתי. הוא שידר את השיחה בינינו בלייב לעוקביו באינסטגרם, וכדי לשדר ייצוגיות הנחתי את התיק שלי (It's not a purse, It's European!!!) על הרצפה. לקח לעיתונאי המתחיל: לעולם, אבל לעולם, אל תניח את התיק שלך על רצפת חדר הלבשה של קבוצה שהרגע זכתה באליפות. קינזי לבטח שם לב שהתיק טובע בשלולית השמפניה, התעלם, והמשיך: "השימוש בהאוול נתן לנו דינמיקה אחרת. זה משהו שהיה חסר לנו. היריבה שלנו הייתה צריכה להתרכז בכולנו, ולא שאני מזלזל באחרים, אבל זה היה נהדר".
"הנה היא עולה, אלופת, אלופת, המדינה!", שרו השחקנים ואנשי הצוות בחדר ההלבשה הירושלמי, אבל בשלב כלשהו המוסיקה הוחלפה לראפ. אחלה מטפורה. בירושלים אולי לא יאהבו את ההגדרה וההשוואה, אבל זו היתה אליפות מאוד אמריקאית. בעיקר משחק ההכתרה. ליאור אליהו נתן מלחמה ו-8 ריבאונדים אבל היה חשוך מבחינה התקפית (0 מ-6 מהשדה, נקודה אחת), בר טימור ראה רק 16 דקות פרקט ולא קלע, והלפרין שבר את האף בפוזשן הראשון; לאחר המשחק ביקש ממנו אוהד שיחתום לו על דף הקלעים הרשמי, וזו היתה תרומתו היחידה של יותם לדף זה. בסך הכול, שלושת הצברים סיימו עם נקודה אחת ו-0 מ-10 מהשדה, שורה סטטיסטית שמזכירה תרומות ישראליות של מכבי במשחקים חשובים ביורוליג.
ואגב הפיל הצהוב שבחדר - הפועל ירושלים הרי הגיעה לרמה בה היא נמצאת היום בגלל שהיא עשתה הרבה דברים שהיא שנאה שמכבי עשתה. היא פיתתה את הישראלים המובילים (שניים מהם אקסים צהובים), הנחיתה כוכב NBA, הביאה מתאזרח שזה עתה קיבל דרכון, התבססה על סגל עמוק וזר, החמישייה שלה זה ליאור אליהו וארבעה יאנקים. תוסיפו לכך את העובדה שהמשחק נערך ביום חמישי, ועוד בהיכל (אגב, אוהדי ירושלים כבשו את ההיכל, צבעו את ההיכל, הרעידו את ההיכל) והרי לכם עוד כמה טיפות של דמיון.
אבל בזמן שאותם אוהדי ירושלים כבר מקבלים חררה מההשוואה, נציין: הבוסים שלכם עשו בדיוק את מה שצריך לעשות. ואם כבר, הסעיף הכי מועתק ממכבי הוא השורה התחתונה - לנצח בכל מחיר ולשלוט בכדורסל המקומי. ואת זה ירושלים הבינה יופי.
זו אמנם אליפות במשחק אחד, אבל אי אפשר שלא לשים לב שיש שינוי בצמרת. המיקום ביורוליג משוריין והתקציב הצהוב עדיין גדול יותר, אבל אחרי שלוש שנים כאלו הפועל ירושלים מקבלת את התואר "הקבוצה הגדולה של ישראל".
"ירושלים היתה בגמר בעונה שעברה, ירושלים היתה בגמר בעונה שלפני זה, וזכתה, וגם העונה זכינו", מסכם ג'רלס. "תסתכל על זה איך שאתה רוצה, אבל ירושלים היתה בשלושה גמרים רצופים, עם שתי אליפויות".
"הוכחנו שיש לנו את מה שצריך, ועוד נשתפר", טוען דייסון, ואז שאלתי האם העובדה שהם לא התגברו על מכבי בדרך - לפני שנתיים על אילת, אתמול על חיפה - מפחיתה מההישג? הוא לקח זמן לחשוב, וענה: "הם לא היו כאן. הם לא היו כאן, ואנחנו כן היינו".
וכאילו לא עסקנו בהשוואות, כך חתם קינזי את הראיון: "ירושלים על המפה".
מזל טוב, וטוב שמזל.
orenjos@walla.co.il
