מחוץ לקווים: סיפורי ספורט מהשוליים

כדור נגד כאבים: הקשר המרגש בין ילד גוסס מסרטן והכדורגל האנגלי

שנה וחצי אחרי שנולד, גילו בגופו של בראדלי לוארי סוג נדיר של סרטן. ג'רמיין דפו ויתר הכדורגל האנגלי החליטו לאמץ אותו וסייעו לו להישאר בחיים, אך הסיפור קורע הלב הזה ייגמר תוך ימים ספורים. המדור של נמרוד עופרן

אימג'בנק GettyImages

בתוך תוכה, היא בוודאי ידעה שהסוף בלתי נמנע, שזה שהוא לא הגיע עד עכשיו לא אומר שהוא לא יגיע - פשוט שהקץ נדחה, כי ניסים אולי יכולים להתרחש, אך לא בבת אחת, לא אחד אחרי השני. בתוך תוכה היא בוודאי ידעה שבסופו של דבר הסרטן הזה מנצח. הסרטן הזה תמיד מנצח. ובשבוע שעבר, אימו של בראדלי לוארי, שפרסמה בשנים האחרונות לא מעט סטטוסים קורעי-לב בפייסבוק, כתבה את המילים העצובות מכולן: זה עניין של שבועות. אולי עניין של ימים. בתוך כמה שבועות, או ימים, בנה יילך לעולמו, ויותיר אחריו סיפור גבורה נדיר על ילד והורים שלא מוכנים להרים ידיים, על ענף שלם שמתגייס כדי לנסות ולהציל אותו, על החברות המרגשת מכולן: זו שבין ילד גוסס בן שש, ושחקן נבחרת אנגליה בן 34.

עוד בוואלה! NEWS

ביס של החיים: כיסונים ממולאים קורנביף בציפוי פריך

אינס שילת ינאי בשיתוף עוף טוב
לכתבה המלאה
קורע לב. בראדלי לוארי וג'רמיין דפו (צילום: AP)

בראדלי לוארי נולד ב-17 במאי, 2011, ו-18 חודשים לאחר מכן, כשסבל בין היתר מבקע ובחילות תכופות, נלקח לבית החולים ואובחן כסובל מנוירובלסטומה מדרגה ארבע - סוג נדיר של סרטן של מערכת העצבים שנפוץ בעיקר אצל ילדים עד גיל חמש. הרופאים מצאו כל כך הרבה גידולים בגופו שנאלצו לספק תחזית עגומה למדי: בניגוד למקרים אחרים, בהם יש 50 אחוזי החלמה מהמחלה הממאירה, מצבו של בראדלי כל כך קשה, ועם כל כך הרבה גידולים, שהוא ימות תוך מספר ימים.

זו היתה הפעם הראשונה, וממש לא האחרונה, שהרופאים אמרו דבר אחד, ובראדלי לוארי עשה דבר אחר.

הוא לא מת תוך מספר ימים, אולם הוריו בני ה-30 - ג'מה, מדריכת כושר גופני וקארל, קבלן, הבינו שחייהם השתנו בזה הרגע מן הקצה אל הקצה, ואם לא יעברו גם הם למוד הישרדותי, זה חסר סיכוי. השניים החלו לנסות ולגייס חצי מיליון ליש"ט על מנת לממן את הטיפולים של בראדלי, והודיעו לקרובים אליהם, לקהילה שהקיפה אותם וברשתות החברתיות כי אם בנם יתאושש כבדרך נס, הכסף ייתרם לטיפול בילדים חולים אחרים.

בראדלי עבר ניתוח מסובך להסרת הגידולים ושישה סשנים של טיפולי כימותרפיה. עגלת החייאה חיכתה בסבלנות מחוץ לחדרו, מוכנה לגרוע ביותר, אולם רגע לפני ש-2014 פינתה את מקומה על המוקד ל-2015, התבשרה משפחת לוארי שהסרטן כבר לא שוכן בגופו של בראדלי. כן, הסבירות היא שהוא עוד יחזור (כפי שקורה ב-80 אחוז מהמקרים), אך אחרי שנתיים כה מסויטות, בראדלי והוריו פשוט התענגו על המציאות שאצל רוב האנשים היתה ממוטטת, ואצלם כמעט אידיאלית: יש גידולים בחזה ובכליות, אך הם לא סרטניים. "זה לא ייאמן", אמרה אימו ל"מירור", ימים ספורים לפני חג המולד. "מעולם לא חשבנו שהיום הזה יגיע. זה היה מאבק כה גדול בשנתיים האחרונות ואלה חדשות מדהימות".

בחודשים הבאים נטל בראדלי תרופות שסייעו לו להתמודד עם הכאבים העצביים ברגליו והאקזמות - תופעות לוואי של הטיפול שעבר בתקופה ההיא. ואז, יום לפני יום הולדתו ה-11 של אחיו, הוא קיבל את התוצאות של הבדיקות שעבר בבית החולים: הגידול שהתגלה מתחת אחת מריאותיו הוא אכן סרטני, אכן סופני. "דמיינו לעצמכם שעולמכם היה נקרע לא פעם אחת אלא פעמיים", כתבה אימו השבורה בפייסבוק. "דמיינו שלילד שלכם יש סרטן סופני. מה הייתם עושים? אגיד לכם מה אני אעשה: אלחם עד שלא יהיה יותר על מה להילחם".

בראדלי נאלץ לעזוב את בית הספר שאהב כל כך לטובת סדרת בדיקות וניתוחים. הרופאים והאחיות כבר דיברו על לנתק אותו מהמכשירים, אולם הילד בן החמש סירב להרים ידיים, ואז, ב-12 בספטמבר, הגיע אחד הרגעים החשובים בחייו הצעירים - רגע שיגדיר אותו לא פחות משהסרטן הגדיר אותו. זה קרה כשסנדרלנד הזמינה אותו להיות אחד הקמעות שלה במשחק ליגה מול אברטון, ולעלות לכר הדשא עם הגיבור הגדול שלו, חלוץ נבחרת אנגליה ג'רמיין דפו. בדקה החמישית של המשחק, פצחו האוהדים של שתי הקבוצות בשירת "יש רק בראדלי לוארי אחד"; שלט ענק ועליו הכיתוב "אנחנו איתך, בראדלי" נפרס ביציעים; ולאחר המשחק, הודיעה אברטון שתזמין את לוארי לאחד ממשחקי הבית הבאים שלה, זאת בנוסף לתרומה בסך 200 אלף ליש"ט לקרן להצלתו - תרומה כמעט חסרת תקדים, שהביאה את הסכום שגויס עד אותו רגע ל-900 אלף ליש"ט. "גם בעוד מיליון שנה לא האמנו שדבר כזה יקרה", אמר האם הנרגשת ל"דיילי מירור". "אחותי התקשרה וסיפרה לי ולא האמנתי לה. היינו צריכים לבדוק באינטרנט שזה אמיתי, כולם צרחו, זה כאילו זכינו בלוטו". אבל מעל הכל, בראדלי התרגש מהמפגש עם דפו. "זה היה מדהים", אמר. "זכיתי לפגוש את ג'רמיין, שהוא השחקן האהוב עלי, וכולם קראו בשמי. תודה לכולם". הערב ההוא, ב-12 בספטמבר, היה הערב בו הכדורגל האנגלי אימץ את בראדלי לוארי לחיקו והבהיר לו ולמשפחתו שהם לא לבד. שיש ענף שלם מאחוריהם.

וזה היה הכרחי. ב-7 בדצמבר האחרון חלקה האם, ג'מה, את הפוסט הבא עם חבריה בפייסבוק: "הסרטן ממשיך להתפשט. נפגשנו עם היועץ של בראדלי והוא נותן לנו שלוש אופציות. הראשונה היא להפסיק עם הטיפולים, מה שישאיר לנו חודשיים. היועץ אמר שזה מה שהוא היה עושה. השנייה היא להעניק לבראדלי כימותרפיה דרך הפה. זה טיפול מקל והוא לא חושב שזה יעשה משהו, אבל אפשר לנסות. השלישית היא לתת שילוב של נוגדנים וכימותרפיה שיש בארצות הברית, אם נצליח להשיג את המימון. עם זאת, הוא מאמין שאם נעשה את זה אנחנו עלולים לאבד את בראדלי במהלך הטיפול, ובכל מקרה הוא יהיה בבית החולים חודשיים". שלוש אופציות, וכולן מובילות לאותו אבדון; רק תבחר את הדרך בה אתה רוצה ליפול לתהום.

"אין לי מילים", הוסיפה ג'מה. "ליבי נשבר כרגע. אני לא יודעת איך אני אמורה להחליט לקחת את התינוק שלי הביתה ושהוא יהיה איתי חודשיים, או להעביר אותו טיפולים מייגעים נוספים שאולי יגרמו לו לגסוס ולאותה תוצאה סופית". שלושה ימים לאחר מכן, אוהדי ניוקאסל סיפקו מחווה משלהם לבראדלי הצעיר; ארבעה ימים לאחר מכן, לוארי הוזמן לשמש פעם נוספת כקמע של סנדרלנד, הפעם במשחק מול צ'לסי, ונישא לדשא על זרועותיו של דפו. המשחק אמנם הסתיים בהפסד של קבוצתו האהובה, אך בניצחון אישי מרגש, כשזכה להבקיע בחימום מול שוער הבלוז אסמיר בגוביץ' - ביצוע שנבחר לשער החודש של ה-BBC וריגש מדינה שלמה, כולל את אלן שירר, שטען כי מדובר באחד מרגעי השנה:

והנה הוא מצטלם עם שחקני צ'לסי

הרגעים הללו העניקו תהודה תקשורתית לסיפורו של בראדלי, וההתגייסות הלאומית היתה בהתאם. קמפיין רשתות חברתיות אחד נוצר במטרה לשמח את משפחת לוארי בחג המולד החולף, אך אף אחד לא האמין שכמה ימים לאחר מכן, הוריו של בראדלי והקהילה שהקיפה אותו יצטרכו לפתוח לא פחות מ-315 אלף כרטיסי ברכה (!), שהגיעו מרחבי הגלובוס. ג'מה הודתה לכל השולחים, אך שבה להתעסק בעיקר וסיפרה: "בלי תמיכת העולם לא היינו יכולים להעניק לבראדלי את הטיפול שהוא מקבל עכשיו. אין לי מילים לתאר כמה אסירת תודה אני. אחרי שנהנינו מחג מולד מדהים ננסה לתת לנוגדנים והכימותרפיה עוד ניסיון אחרון. אם זה יהיה קשה מדי, נפסיק. זה לא ירפא את בראדלי, אבל אם יש סיכוי שזה יאפשר לו לחיות יותר מחודשיים, כמו שהרופאים צופים, בעיני כל דבר שווה את זה. אני לא יכולה פשוט לוותר, כי תמיד אשאל 'מה היה קורה אילו?'"

המחוות נמשכו. בתחילת השנה האזרחית בראדלי הוזמן למשחק של אברטון מול מנצ'סטר סיטי, זכה לקבל חולצה חתומה מפפ גווארדיולה והושא לכר הדשא על ידי רומלו לוקאקו. ואז, כחודש לאחר מכן, הוא התאחד שוב עם אלילו כדי לספק את אחת מתמונות השנה בספורט האנגלי, כשנרדם, מכונס בתוך ג'רמיין דפו כשזה הגיע לבקר אותו בבית החולים:

"ברגע שנכנסתי לבית החולים הוא קפץ, תפס אותי ואמר: 'תיכנס למיטה'! הוא כיסה אותי בשמיכה ואמר לאמא שלו: 'תוכלי לכבות את האורות?'" סיפר דפו ל"דיילי מייל". "הוא פשוט רצה להתכרבל ולישון. זו היתה תחושה בלתי רגילה. כמובן שזה ממלא אותך דמעות, אבל לא רציתי להראות לו כמה נסער הייתי. להבקיע שער לא מתקרב אפילו לתחושות שאני מקבל מהזמן שלי עם בראדלי. אני מרגיש בר מזל להיות חלק מהחיים שלו והוא נותן לי הרבה יותר משאני נותן לו. הוא ילד מיוחד בצורה בלתי רגילה".

בעוד חלק מהגידולים התכווצו, אחד חדש הופיע בתחתית צווארו והותיר את אימו של בראדלי מרוסקת, בפעם המי יודע כמה. "כפי שאתם יכולים לדמיין, ליבי נשבר ואני גמורה. כל מה שרציתי זה שהטיפול החדש הזה יעבוד. למה החיים כה אכזריים? למה אנחנו מקבלים חדשות רעות פעם אחר פעם? למה התינוק שלי לא מקבל מנוח?"

מנוח לא היה, אבל בראדלי ומשפחתו ידעו להחביא אותו מהמציאות העגומה בדברים שכן השכיחו לכמה רגעים ספורים את הכאבים העצומים, את האמת המרה - בפרט בכדורגל. במרץ האחרון התמלא אושר על כך שג'רמיין דפו קיבל זימון לנבחרת אנגליה לראשונה מאז 2013, למשחק מוקדמות המונדיאל מול ליטא. ההתרגשות הלכה והתעצמה כשאימו של לוארי בישרה לו חגיגית שיזכה ללוות את האליל שלו, ולעלות איתו לכר דשא נוסף - הפעם לא אצטדיון האור של סנדרלנד, כי אם וומבלי האגדי, אל מול 77 אלף איש. הרעש והתשואות שקיבל מהקהל היו קצת יותר מדי עבור בראדלי השברירי, שצולם מכסה את אוזניו, אך ברגע שנשמעה שריקת הפתיחה, היו אך ורק רגעי אושר. העיקרי שבהם הגיע בדקה ה-21, כשדפו, דווקא דפו בן ה-34, שעצם הזימון שלו לנבחרת גרר ביקורות רבות כלפי גארת' סאות'גייט, כבש את הראשון וסייע לאנגלים לנצח 0:2. "נהניתי", אמר החלוץ הוותיק בסיום. "קשה לתאר במילים מה אני מרגיש, הייתי צריך להישאר מאופק בהתחלה כשבראד הקטן היה איתי". לאחר מכן העלה תמונות שלו עם לוארי לרשתות החברתיות, ואיתן הכיתובים: "אוהב אותך, איש קטן. אני מקווה שהיה לך יום מדהים. היה מושלם לצאת לוומבלי איתך".

לא היה יכול לעמוד בזה. לוארי עם דפו בוומבלי (צילום: GettyImages)

שלושה ימים לאחר מכן אמור היה דפו לבקר את לוארי בבית החולים, אך בראדלי נאלץ לבטל משום שלדברי משפחתו, "הוא לא רצה שחברו יראה אותו במצב כל כך גרוע". למצב הזה אמור היה לסייע טיפול חדש, אך גם הוא לא ממש עזר. ב-11 במאי כתבה אימו בפייסבוק: "בראדלי חווה כאבים רבים ברגלו בשבועות האחרונים. תחילה חשבנו שזה בגלל שהוא משחק יותר מדי, אבל הוא הלך למיון ועשה MRI היום שאישר שהסרטן שלו התפשט, וזה מה שגורם לכאב".

אף על פי כן, בראדלי הצליח לשאוב כוחות כדי לבקר את ג'רמיין דפו וחבריו לסנדרלנד במשחק בית נוסף, יומיים לאחר מכן, מול סוונסי - משחק שכל ההכנסות ממכירות התכניה שלו הלכו לקרן להצלתו של הילד שספר את הימים עד יום הולדתו השישי. "היה לו יום מדהים", כתבה אימו. "לא האמנו שהוא יצליח לחוות דברים כאלה כשלוקחים בחשבון את הכאבים שלו. בדקנו ושוב בדקנו איתו אם ירצה ללכת למשחק והוא התעקש שכן. יש לו נחישות פנטסטית וכוח רצון, ומי אנחנו שנתווכח איתו. חשבתי שנצטרך לעזוב לפני הסיום, אבל לבראדלי היו תכניות אחרות והוא נשאר עד הסוף". בהמשך אותו שבוע נפוצה ברשתות החברתיות עצומה שקוראת לבראדלי להעניק את צלחת האליפות לצ'לסי. אלפי אנשים חתמו והפיצו, והאלופה החדשה אפילו הזמינה את לוארי למשחק הבית הקרוב שלה, אך משפחתו נאלצה לסרב בשל מצבו. באותן שעות, המטרה היתה אחת: לדאוג שבראדלי יזכה לחגוג את יום הולדתו השישי. "כשהתבשרתי שהסרטן סופני, חשבתי רק על זה", אמרה אימו ל"סאן". "הוא דיבר על זה כל כך הרבה. לחיות עד גיל שש - זה ציון דרך גדול".

וזה קרה, כמובן. ב-19 במאי, עם למעלה מ-200 חברים ובני משפחה, ביניהם ג'רמיין דפו ו-ויטו מאנונה מסנדרלנד, בראדלי לוארי חגג כמו שלא חגג ימים רבים. "אני מאושרת עד הירח שהצלחנו להגיע עד כאן ולחגוג את יום הולדתו", אמרה ל"מירור" אימו. "הוא מרגיש הרבה יותר טוב. כמובן שמצבו עדיין רע מאוד ומאוד כואב לו, אבל הוא נח כל היום וכבר לא יכול היה לחכות ללכת למסיבה. ג'רמיין דפו הוא כבר חבר ובן משפחה, ולא אליל - למרות שהוא עדיין האליל של בראדלי. זה נהדר לראות אותם יחד". חלוץ נבחרת אנגליה נשא מילים באירוע ואמר: "כשדברים כאלה קורים אתה זוכר אותם לשארית חייך. אני מאמין שלעתים, אנשים נכנסים לחייך מסיבה מסוימת וזה בהחלט המקרה. העובדה שהוא מצליח להישאר חיובי אחרי כל מה שעבר היא מדהימה".

אבל הדברים החיוביים להיתלות בהם הלכו ואזלו, וכעת, מודים כולם, הסוף קרוב מתמיד.

העובדה שכולם ידעו בדיוק מה הולך להגיע לא הפכה את עצם הגעתו קלה יותר. "הוא נמצא על כדור הארץ זמן קצר", אמרה אימו ל"סאן". "אני מקווה שהוא יישאר, אבל אם לא, הוא ישאיר אחריו מורשת, הוא עשה יותר בחייו משרוב האנשים עשו ב-90 שנה". שלב הסיכומים החל, וביום שני שעבר כתבה ג'מה לוארי שהמצב שוב החמיר, ולבראדלי נותרו עוד מספר שבועות על הכדור הזה. "הוא עובר טיפולי רדיותרפיה כדי להקל על הכאבים ברגלו. זה עזר, אבל לרוע המזל הכאב החל במקומות אחרים בשל הגידולים שמתפשטים". בנה נשלח לסדרת בדיקות שתוצאותיהן, לפי אימו, "מרסקות. כל הגידולים שלו גדלו במהירות. הסיבה שרמות החמצן שלו כל כך נמוכות היא שכבר אין הרבה מקום לריאות שלו. אמרו לי שנותרו לו עוד מספר שבועות לחיות, בהתחשב בקצב ההתפשטות המהיר של הסרטן. כן, ידעתי שזה יגיע, אבל חשבתי שיישארו לו כמה חודשים, לא שבועות. ליבי נחצה לשניים. זה מוקדם מדי, זה בכלל לא אמור היה לקרות. התינוק שלי היה צריך להתמודד עם כל כך הרבה בארבע השנים האחרונות, ועכשיו הוא צריך לסבול מוות כואב. איך זה פייר? למה שאיזשהו הורה יצטרך לעבור כאב לב שכזה?"

גם ליבו של ג'רמיין דפו נחצה לשניים. ל-talkSPORT סיפר החלוץ שישחק בעונה הבאה 560 ק"מ מסנדרלנד, בבורנמות', שהוא נוהג לשלוח הודעות לג'מה לוארי מדי בוקר: "אני לא יכול לתאר במילים כיצד הרגשתי. אנסה לבלות איתו זמן אחרי שאסיים עם נבחרת אנגליה. עבורי, בראדלי היה השיא של העונה. מחוץ למגרש, הקשר שיצרתי איתו, מה שהוא הביא לחיי ומה שהבאתי לחייו, זה מאוד מיוחד. אני מרגיש מבורך שהוא חלק ממני". כשנשאל האם השניים ימשיכו להיות החברים הכי טובים גם אחרי המעבר הרחק דרומה, העדיף דפו שלא לחשוב על חוות הדעה הרפואית. "כמובן! אני רוצה לבלות איתו כמה זמן שאפשר".

ביום שני שוב מצאו בראדלי ומשפחתו כוחות חדשים. אימו כתבה: "לבראד היה סוף שבוע נהדר בקרוואן של סבא וסבתא שלו. הוא ישן הרבה אבל כשהוא ער הוא עצמו המוזר. הוא רוצה ללכת לשחות, ואני מקווה שנוכל לעשות את זה בימים הקרובים, אפילו אם רק לחמש דקות. למרות שהוא נראה בסדר מבחוץ, אנחנו מוצאים גושים חדשים מדי יום כך שמבפנים העניינים משתנים במהירות. אנחנו מוקירים כל חיוך ומקווים לנסוע לאנשהו, קרוב לבית, כדי שנוכל לבלות זמן איכות משפחתי בסוף השבוע. בשבוע שעבר, כשהתבשרתי שנותרו לו עוד כמה שבועות לחיות כמובן שליבי נשבר. כשאני מביטה בו עכשיו אני מתקשה להאמין שזה נכון. אני מתחילה לפקפק במה שאמרו לי. אני יודעת שזו משאלת לב, אבל כשהוא מחייך אלי הוא נראה כל כך טוב".

לכו תתווכחו אתם עם החיוך הזה.

nimrodofran@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully