אחרי תשע שנים בצ'כיה, גם ננו גינזבורג מרמת השרון הפך אירופאי משהו. כבר בשבע וחצי בבוקר, שעון מקומי, שוחחנו בטלפון וקיימנו את ראיון האליפות התשיעי שלו: אמש (שלישי) הצעיד המאמן הישראלי את נימבורק לזכייה ה-14 ברציפות בתואר. עבורו זו אליפות תשיעית בתשע שנים - חמש כמאמן ראשי וארבע כעוזרו של מולי קצורין.
ייתכן שהניצחון אתמול היה האחרון שלו. "יש לי חוזה לעונה הבאה, אבל אני עוד לא יודע מה יקרה איתי", הוא אומר לוואלה! ספורט. "ביום שישי אשב עם נשיא המועדון ואראה מה הלאה. יש בי חלק שחושב שאולי הגיע הזמן להמשיך הלאה. אולי הגעתי לאיזשהו מיצוי. לפני חודש קיבלתי הצעה מסראטוב הרוסית, ולפני שנה רצו אותי בקאנטו האיטלקית, אבל לא נעניתי".
- למה בעצם לעזוב מקום שאתה מוערך ומצליח בו?
"במשחק אתמול הייתה אווירה נהדרת והאולם היה מלא, אבל עדיין מדובר רק ב-3,000 אוהדים. נימבורק היא עיר קטנה יחסית, התקציב רק הולך ויורד כל הזמן. הגענו להצלחות יפות באירופה לאורך השנים. רק השנה ניצחנו את אריס סלוניקי, באנוויט ומונאקו. אבל זה לא שיש כאן תכנון לשדרג את המועדון לרמות אחרות. מה שהיה הוא שיהיה. אני צריך לשקול היטב מה לעשות. כל החלטה שאקבל תהיה מתוך שיתוף פעולה מלא עם נימבורק. לא עוזבים בית כל כך בקלות".
גינזבורג, בן 53, אינו ממש מאמן זר בנימבורק. ב-2013, במקביל למינויו למאמן נבחרת צ'כיה, הוא עזב את המועדון, והאוהדים הכינו עבורו שלט בעברית "תודה להכל, נינו" (השגיאות במקור). במהלך השיחה הוא הביע בקיאות מרשימה ברזי ההתרחשויות בליגת העל, כולל הדרמה שהתרחשה רק אמש בירושלים, בזמן שהוא זכה באליפות עם קבוצתו. אף שלא אימן בישראל כבר 11 שנים, הוא מכיר היטב את הכדורסל הישראלי על בעיותיו השונות, ומנקודת מבטו של מאמן שעובד כבר שנים ארוכות בחו"ל הוא יכול לנפק תובנות שונות ומעמיקות יותר בנושא הזרים שעל הקווים, אולי יותר מכל אחד אחר.
- ראינו מה קרה לז'אן טבק ולאיינארס בגאצקיס במכבי תל אביב, וגם סימונה פיאניג'אני אינו סיפור הצלחה גדול בזירה המקומית. למה מאמנים זרים לא מצליחים בישראל?
"תגיד, אתה ראית בשנים האחרונות הרבה שחקנים ישראלים באירופה? לא, ויש לזה סיבה. השחקן הישראלי לא מסתדר בעין למאמן האירופאי. המאמנים ביבשת רגילים לשחקנים פיזיים, אתלטים, גבוהים וחזקים בכל עמדה, ומה לעשות שאלה נקודות התורפה שלנו. אנחנו פחות חזקים ויותר מצטיינים בטכניקה ובחוכמת המשחק. אפילו גל מקל, שנחשב שחקן בעל גוף חזק בארץ, הוא לא איזה משהו מיוחד בשבילם. אז כשמביאים לפיאניג'אני את ליאור אליהו, הוא לא מבין מה זו הזריקה הזאת, ומה החולשה הגופנית הזאת. הוא לא מכיר את הדברים המיוחדים ואת האיכויות שיש בו. ברגע שהמאמנים הזרים לא סומכים על השחקן הישראלי ולא מאמינים בו, הם נותנים לו דקות רק בגלל החוק הישראלי ובגלל הלחץ שמופעל עליהם. אי אפשר להצליח ככה.
"הליגה הישראלית לא פיזית ואינטנסיבית כמו הליגות באירופה, היא יותר טקטית. לפעמים טקטית מדי. ובגלל זה למאמנים האירופאים קצת קשה, הם לא רגילים לזה כשהם באים לפה. תראה כמה הפסדים היו לבגאצקיס ופיאניג'אני העונה, ובמקרים רבים הם נופלים בטקטיקה".
"אבל אני חייב להגיד לך עוד משהו", ממשיך גינזבורג לירות. "אימנתי נגד בגאצקיס משהו כמו שמונה פעמים במהלך השנים, וגם את פיאניג'אני פגשתי. אני באמת לא חושב שהם יותר טובים מהמאמנים הישראלים. אורן עמיאל ואני משחקים בשנה מול 20 או 25 מאמנים שונים באירופה, ואנחנו מדברים על זה הרבה. מול המאמן הישראלי תמיד הכי קשה לשחק. אומרים שאנחנו טובים בהייטק, אז אני אומר לך שאנחנו לא פחות טובים בגזרת המאמנים. אני לא מבין על סמך מה מביאים מאמנים מבחוץ. מילא אם היו מביאים מישהו מוכח מהשורה הראשונה, או שהיו עושים מחקר מקיף ומצליחים לשים יד על מאמן מוערך שכולם יודעים שעומד להיות הדבר הבא".
- אבל לפני עשר שנים רבע מהמאמנים הישראלים ביורובאסקט היו ישראלים, ולאורך השנים היו כאלה שקצרו הצלחות ביבשת, כמוך, כמו מולי קצורין, שרון דרוקר ואריק שיבק. בפועל, זה כבר לא קיים. אתה ודיוויד בלאט נותרתם ה"ליגיונרים" היחידים. אם המאמנים הישראלים כל כך טובים, לאן הם נעלמו?
"יש לזה כמה סיבות. קודם כל, בשנים האחרונות מגיעים הרבה מאמנים צעירים שהיו שחקנים גדולים ומקבלים קבוצות גדולות. סשה ג'ורג'ביץ', לדוגמה. או ולימיר פראסוביץ', שהוא מאמן טוב מאוד, אבל אני לא חושב שמולי, שיבק או פיני גרשון נופלים ממנו. מעבר לזה, צריך להודות שהסוכן הישראלי פחות חזק מהסוכנים המזרח אירופאים בשוק הבינלאומי, והם דואגים יפה ללקוחות שלהם. וגם אסור להתעלם מהמעמד של ישראל. יש מדינות שבהן יש בעיה להביא מאמן מהארץ".
- יכול להיות שהמאמן הישראלי גם קצת מפונק בכל הקשור לתנאים?
"מה זה מפונק? אם מאמן לטבי, ליטאי או סרבי מהשורה יקבל חוזה של 50 אלף יורו, בשבילו זו פסגה והוא כבר מרגיש כמו ראש העיר. מאמן ישראלי לא יעזוב את הבית בשביל סכומים כאלה".
- אתה אומר שהמאמנים הזרים לא מאמינים בשחקנים הישראלים, אבל לאורך השנים גם אתה לא הבאת לנימבורק חיזוק מהארץ מלבד אפיק ניסים.
"זה לא סתם במקרה שאין לנו שחקנים באירופה. הכדורסלן הישראלי מצוין לישראל, אבל כדי להצליח בסוג המשחק שיש בחו"ל אתה צריך להיות משהו מיוחד. משהו כמו יותם הלפרין או אליהו בשיאם, כמו אפיק ששיחק אצלי אחרי הרבה שנים כזר. אלה שחקנים שונים, מיוחדים. בר טימור ואדם אריאל יצאו, נפצעו ולא הצליחו. זה כדורסל אחר. כמו שלמאמן אירופאי קשה מאוד להצליח בליגה הישראלית, לשחקן ישראלי קשה להצליח באירופה".
למעשה, גינזבורג לא איבד תואר בזירה המקומית מאז נחת בנימבורק. בתשע שנותיו בקבוצה היא זכתה גם בשבעה גביעים (ובשנתיים הנותרות לא השתתפה במפעל).
- אתה יכול להבין למה הישראלים לוקחים את ההישגים שלך בצ'כיה בעירבון מוגבל. את העליונות הזו של מועדון אחד מעל כל היתר אנחנו מכירים היטב.
"בכל פעם שאימנתי את נימבורק במפעלים האירופיים נגד קבוצות מישראל, התוצאות הוכיחו שהקבוצה שלנו הייתה יכולה להתחרות בטופ של ליגת העל. ניצחנו העונה פעמיים את עירוני נהריה בצ'מפיונס ליג, לפני כן הדחנו את הפועל ירושלים וניצחנו בבית את מכבי חיפה. אבל אתה יודע איך זה, אצלנו חושבים שהכדורסל הומצא בארץ. מעבר לארבע הקבוצות הראשונות בצ'כיה, האחרות לא היו משתלבות ממש בליגה, אבל גם אותן קשה לנצח. בני הרצליה שיחקה השנה נגד קבוצות מסלובקיה ומרומניה, הפסידה להן ופתאום הבינה שיש כדורסל גם במדינות האלה".
- כשמכבי תל אביב החתימה במהלך העונה את דיימון סימפסון ושחררה אותו מקבוצתך, היא דאגה להבהיר שאתה המלצת עליו.
"בגאצקיס התקשר אליי ושאל אותי לגביו, אז אמרתי לו דברים חיוביים והבהרתי לו כל מה שאני חושב. אמרתי שזה שחקן שבאוגוסט מכבי לא הייתה מחתימה, אבל במצב שנוצר בשוק אני מאמין שאין אופציות הרבה יותר טובות. אמרתי שאני לא חושב שהוא מתאים לשחק בקבוצת יורוליג, אבל האמת היא שמכבי של השנה לא ממש הייתה קבוצה יורוליג. אמרתי שהוא שחקן שייתן הכל ויספק 9-8 נקודות ו-6-5 ריבאונדים במשחק, וזה מה שקרה, אחד לאחד (סימפסון רשם 9.2 נקודות ו-6.7 ריבאונדים בממוצע ביורוליג; א"ו)".
- איך מכבי תל אביב נראית מצ'כיה הרחוקה?
"בסופו של דבר, עד שהם לא יעבדו בשיטה של קבוצות רבות באירופה, דוגמת פנרבחצ'ה, שום דבר לא ישתנה שם. לא, אני לא חושב שהם יכולים להביא את ז'ליקו אוברדוביץ' או את מאוריציו ג'רארדיני, אבל הם חייבים להביא מאמן ולתת לו את כל הכבוד, לשדר ולהוכיח שמאמינים בו ושסומכים עליו, ומעליו להציב מנהל מקצועי שמבין כדורסל, שעשה משהו בכדורסל, שכבר יש לו ניסיון של שנים כמאמן או כמנהל מקצועי. אחד שחווה הצלחות וגם נפילות. השניים האלה צריכים לבנות יחד את הקבוצה, לקבל את הגיבוי ולהישאר כמה שנים. להנהלה אסור להתערב בהחלטות המקצועיות, והיא צריכה לתת להם לעבוד. תראה מה קרה בשבועות האחרונים של בגאצקיס בתפקיד. לפני כמה חודשים, כשאמרתי שראשי מועדון צריכים לשבת ביציע, ושאי אפשר לאמן כשעומדים מאחוריך ועושים לך פרצופים, רצו לקטול אותי".
בקיץ הקרוב לא יהיה לגינזבורג זמן לנוח, ובמהלכו הוא יכין את נבחרת צ'כיה להופעה נוספת ביורובאסקט, אחרי שהצעיד אותה לפני שנתיים להישג שיא - המקום השביעי באירופה. "אני מעריך שזה יהיה הקיץ האחרון שלי בתפקיד", אומר המאמן. "קשה לי לראות אותנו משחזרים את ההישג מ-2015, אני גם עוד לא יודע בדיוק מי יגיע לשחק הפעם".
- חניך שלך בנבחרת, יאן וסלי, זכה השבוע לראשונה בחייו ביורוליג. אומרים שהוא טיפוס לא פשוט.
"הוא טיפוס מיוחד", צוחק גינזבורג. "קשה להסביר אותו. כשהוא רואה את הג'אמפבול, הוא נהפך לחיה. הוא מופנם כלפי מאמנים, אבל הוא אחלה עם החבר'ה, אוהב את החיים הטובים. גם הוא וגם תומאש סטוראנסקי מתחתנים הקיץ, ושניהם אמרו שהם יבואו".
- דיברנו רבות על ההצלחות שהיו לך העונה, אבל היה גם רגע אחד קשה במיוחד, בפלייאוף ליגת האלופות של פיב"א. הפסדתם בססארי ב-22 הפרש, הובלתם בגומלין ב-28 כשנותרה דקה ובסוף ניצחתם רק ב-21 והודחתם. התקשורת המקומית לא ירדה לחייך אחר כך?
"לא לא, גם התקשורת פה זה לא כמו בישראל. אוהבים פה ספורט, יש להם הצלחות בכל הענפים, אם זה כדורגל, כדורסל, טניס. הייתה ביקורת, אבל לא ברמה שאנחנו רגילים לה בארץ".
- וכשאתה מביט לאחור על שנותיך בנימבורק, אולי בפעם האחרונה, אתה מרגיש החמצה כלשהי, יעד שלא הגשמת, מטרה שלא השגת?
"יש אולי דבר אחד: הרבה אנשים בארץ עדיין קוראים לה נימברוק ולא נימבורק", צוחק גינזבורג.