בניתוח גמר המזרח בין בוסטון לקליבלנד, לא ניתן להתעלם ממה שקרה יום לפני המשחק הראשון והצפוי בסדרה. כל מה שדני איינג' עושה בשנים האחרונות הולך לו, ועכשיו גם ההחלטה לא לבצע טרייד במהלך העונה, בעיקר כזה שכולל את הבחירה של ברוקלין, התבררה כמוצלחת. גם בגלל מידת הדומיננטיות של קליבלנד וגם בזכות הזכייה בלוטרי. עכשיו הערך של הבחירה הזו גבוה עוד יותר, עכשיו קבוצה שתרצה אותה תצטרך כבר לתת סופרסטאר וכנראה גם תוספת כלשהי. אבל בכלל לא בטוח שאיינג' ימהר לוותר על הבחירה שכנראה תהפוך למארקל פולץ, בהחלט ייתכן שהוא ימשיך בגישה של לבנות קבוצה תחרותית בהווה ובמקביל לבנות את הסגל של הקבוצה שתהיה עוד חמש שנים.
בכל מקרה, האפשרויות הלא נגמרות של בוסטון להתחזק הופכות אותה לקבוצה שצפויה לרוץ לצד קליבלנד בצמרת המזרח בשנים הקרובות. היא לא מסוגלת להתמודד עם הקאבס כרגע, אך עם חיזוק משמעותי והתבגרות של כמה מהצעירים יכול להיות שעוד שנה-שנתיים כבר יהיה פוטנציאל לסדרה תחרותית. לכן גמר המזרח השנה נבחן לא רק בפני עצמו, אלא גם כפרומו לסדרות עתידיות ומעניינות יותר בין הסלטיקס לקאבס. נקודות קטנות שכנראה לא יספיקו כדי לשנות את הסדרה השנה מקבלות משמעות רבה יותר בהקשר עתידי. עבור בראד סטיבנס, השאלה אילו שחקנים מתאימים לסדרה הזאת ואילו לא היא מקבילה לשאלה אילו שחקנים שייכים לעתיד הקרוב של בוסטון ועל אילו ניתן לוותר. נכון לעכשיו, קליבלנד היא הקבוצה שמולה בוסטון נבנית.
עוד בנושא:
קליבלנד ניצחה 104:117 בבוסטון ועלתה ל-0:1 בסדרת גמר המזרח
אוהד סן אנטוניו תבע את פאצ'וליה: "הוא פגע באיכות של הספרס"
הכי רחוק מפופוביץ': ניתוח משחק 2 בין סן אנטוניו לגולדן סטייט
השאלה הזו מתחילה, כמובן, בלברון ג'יימס, שנמצא כרגע בכושר הטוב בקריירה. במחצית הראשונה הלילה לברון עשה לבוסטון בדיוק מה שעשה לטורונטו בסיבוב השני הבהיר שאם היריבה לא תמצא דרך סבירה להתמודד איתו לא תהיה סדרה. לבוסטון לא הייתה דרך סבירה להתמודד איתו. בדקות הראשונות טיירון לו עוד עשה מה שציפו ממנו ומצא דרכים יצירתיות לתקוף את אייזאה תומאס, ששמר על ג'יי אר סמית'. מעניין במיוחד היה תרגיל בו סמית' חסם לקיירי אירווינג, הכריח את אייזאה לבצע חילוף ואז הגיעה חסימה של לברון לקיירי כשאייזאה שומר עליו.
אבל תוך כמה דקות לברון הבין שאף אחד משחקני הרוטציה של היריבה לא מסוגל להתמודד איתו באחד על אחד, מה שהפך לסדרה של סלים קלים. ג'יי קראודר החל את המשחק כשומר העיקרי של לברון, הוא נחשב לשומר אישי טוב אבל לא לרמה הזו, עבודת הרגליים שלו איטית מכדי למנוע מלברון לעבור אותו כשהוא בא אליו עם הפנים ועם תנופה קלה. כאשר קליבלנד עברה להרכב נמוך סטיבנס שלח אל לברון את אל הורפורד, אבל אחרי שני ליי-אפים קלילים הוא ירד מזה. בהמשך מרכוס סמארט ניסה את מזלו, אפשרות מעניינת על הנייר כי מדובר בשחקן פיזי וקשוח ששמר בעבר בהצלחה על שחקנים גדולים ממנו. אבל לברון הוריד אותו לפוסט וזרק מעליו בקלות. מדי פעם, כשהתחשק לו להשתעשע, לברון כפה חילוף ששם מולו שחקן כמו קלי אוליניק. כאשר בוסטון ניסתה לצופף את הצבע כדי למנוע את חגיגת הליי-אפים הזו, לברון התחיל להפעיל את סוללת השלשנים שסביבו. בלטו במיוחד שתי מסירות לפינה הנגדית אל קייל קורבר שבזמן המסירה עוד היה בתנועה לעמדה אליה הגיע הכדור.
כל זה מוביל אותנו אל האחד שכן הצליח להפריע קצת ללברון הרוקי ג'יילן בראון. השחקן שנבחר שלישי בדראפט לא היה יציב לאורך העונה וכמעט לא היה לו תפקיד בפלייאוף, אך היו לו רגעים יפים בניצחון במשחק השביעי על וושינגטון שסדרו לו דקות די מוקדמות במשחק הראשון בגמר המזרח. לבראון יש את השילוב של גודל וזריזות שמאפשר לו להתמודד עם לברון גם כשהוא עם הפנים לסל וגם כשהוא עם הגב לסל. הוא גם הבין מהר שהחסימות של קליבלנד נועדו בעיקר לכפות חילופים ונלחם כדי להישאר עם לברון ולמנוע את החילוף, פעם אחת לברון ניצל זאת כשחתך מהר לצד הנגדי והשתחרר ממנו, אך בשאר הזמן המלחמה בחסימות עבדה ובראון נשאר למהלך של אחד על אחד מול לברון, מצב בו ברוב המקרים הוא הצליח לכפות זריקה קשה.
בראון הוא רוקי שעושה טעויות של רוקי, לא ניתן לצפות ממנו להתמודד עכשיו עם השחקן הדומיננטי ביותר ב-NBA לפחות מאז שאקיל אוניל בשיאו. האופן בו התמודד עם לברון וימשיך להתמודד איתו בהמשך הסדרה לא חשוב עבור הסדרה הנוכחית, אלא עבור זו שאולי תהיה עוד שנתיים-שלוש, כשלברון יתקרב לאמצע העשור הרביעי ובראון כבר יצבור קילומטראז' בליגה. עצם הפוטנציאל הזה הופך את ג'יילן בראון לשחקן שאמור להישאר מחוץ לכל דיבורי טרייד בקיץ הקרוב, אם בוסטון רוצה להתמודד עם קליבלנד בעתיד הנראה לעין היא תזדקק לו.
קשה לשפוט את ההתרחשויות במחצית השנייה כי קליבלנד עברה למצב צבירה גארבג' טיים, אבל סטיבנס ניצל את הזמן הזה כדי לבצע ניסויים מכל מיני סוגים ויכול להיות שהוא עלה על אחד שעובד. הוא החל לשים שחקן חוץ על טריסטן תומפסון, כדי לבצע חילופים בפיק נ' רול בין טריסטן למובילי הכדור. החיסרון במצב כזה הוא, כמובן, שטריסטן יכול לחגוג בריבאונד על שחקני החוץ ששומרים עליו, מה שפחות נורא אצל הסלטיקס כי מולם טריסטן חוגג באותה קלות גם מול שחקני הפנים. אבל כאשר זה היה סמארט ששמר על טריסטן, הוא הצליח לסגור אותו לריבאונד בצורה נהדרת. זה שימוש מעניין וחכם מאוד בפיזיות יוצאת הדופן של סמארט. אל תופתעו אם סטיבנס סוף סוף יבחר לפתוח עם סמארט בחמישייה במשחק הבא, אך אל תופתעו גם לראות עוד כמה תאקלים בינו לבין טריסטן.
כדי ששחקן חוץ ישמור על טריסטן, אל הורפורד צריך לשמור על קווין לאב. זה לא אידאלי, להורפורד לא קל לרדוף אחרי קלעי שלשות, ובמהלך המשחק לאב ניצל זאת כדי להגיע לזריקות פנויות ולסחוט מהורפורד עבירות בזריקת שלוש. אבל זה ההימור שסטיבנס חייב לקחת, הוא יקווה שהורפורד הוותיק והחכם ימצא דרך להתמקם נכון יותר מול לאב ובעיקר שלאב לא יתפוס יותר מדי ימי קליעה מצוינים כמו הלילה. בצד השני, שאלת המפתח לקראת הסדרה הייתה כיצד טיי לו יתמודד עם אייזאה תומאס. הפיתרון שלו הוא הלפ-אנד-ריקאבר (עזרה וחזרה) של הגבוה. הרעיון הוא למנוע מתומאס את העלייה המהירה לשלוש ולנצל את האיטיות היחסית של המסירה שלו, כי בדרך כלל לוקח לו זמן לזהות שחקן פנוי.
לו הרבה לדבר על ההגנה המוצלחת של קליבלנד במשחק הזה, בעיקר במחצית הראשונה, זה נראה טוב מבחינת המספרים אבל התחושה הייתה שזה קשור יותר לרמת הביצוע של שחקני בוסטון מאשר לשיטה ההגנתית. ההתקפה של הסלטיקס סידרה הרבה מאוד מצבי קליעה טובים שהשחקנים החטיאו, כולל לא מעט שלשות חופשיות לחלוטין. אייזאה ניצל את השיטה ההגנתית של קליבלנד כדי למצוא שטחים פנויים לחדירות, אבל במחצית הראשונה לא היה מפוקס גם ליד הטבעת.
בזמן שבהגנה סטיבנס זקוק לפתרונות ובעיקר לשימוש מוגבר במעט הדברים שיחסית עבדו, בהתקפה הוא לא צריך לשנות יותר מדי, בעיקר לקוות שהשחקנים יסיימו טוב יותר התקפות טובות. כרגע נראה שהסיכוי של בוסטון לכפות משחקים צמודים טמון ביכולת לקלוע מספיק כדי לעמוד בקצב של ההתקפה הקטלנית של קליבלנד, כי לעצור את ההתקפה הזו הסלטיקס לא קרובים.