דאבליסטית ללא קהל? סוד ההצלחה המיוחד של איסטנבול בשאקשהיר

בשאקשהיר, שמעוניינת להחתים את ג'ון אוגו בקיץ, עשויה לזכות בדאבל סנסציוני בטורקיה למרות שאין לה אוהדים, והחסרון הזה דווקא הפך עבורה ליתרון תחרותי. הבלוג של יוכין עם אחד הסיפורים המוזרים באירופה

  • בשאקשהיר

אם להאמין לדיווחים במולדתו, עשוי ג'ון אוגו, הקשר הניגרי של הפועל באר שבע, לקבל הצעה מאיסטנבול בשאקשהיר. על פניו, מדובר בקידום מקצועי משמעותי עבור הכוכב בן ה-29, וזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת עבורו לנסות את כוחו בליגה חזקה הרבה יותר. מאידך, אוגו נהנה מאוד מהאווירה הביתית החמה באיצטדיון טרנר, והחיבור המיוחד שלו עם האוהדים מבירת הנגב בלט מאוד במהלך החגיגות אחרי שהבקיע את שער הניצחון מול מכבי תל אביב והבטיח זכיה באליפות שניה ברציפות. לכן כדאי לו לקחת בחשבון שלבשאקשהיר אין אוהדים כמעט בכלל, והחוויה במשחקיה שונה בתכלית בהשוואה לבאר שבע.

עוד בוואלה! NEWS

קדימה לעבודה: שבעה טיפים שיעזרו לכם לעבור ראיון וירטואלי

לכתבה המלאה
בדרך לשינוי אווירה קיצוני? ג'ון אוגו (צילום: רויטרס)

3,300 צופים בממוצע

זו לא הגזמה. ממוצע הצופים באיצטדיון פתיח טרים החדיש, שנפתח רק לפני שלוש שנים, עומד העונה על כ-3,300 למשחק, וחלקם אף מעודדים את קבוצות החוץ. בסיס התמיכה של המועדון אפסי, והשחקנים מתרוצצים על המגרש אל מול יציעים ריקים. למעשה, עצם העובדה כי המתקן נקרא על שמו של טרים, אגדה חיה של גלאטסראיי, מדגישה את הנקודה. אם אין קהל, לאף אחד לא אכפת איזה שם העניקו לאיצטדיון, והיריבות עם שלוש הגדולות של איסטנבול – גלאטסראיי, פנרבחצ'ה ובשיקטאש – לא מורגשת. בשאקשהיר מעולם לא היתה רלוונטית עבור ספינות הדגל של הכדורגל הטורקי. לאור זאת, העונה הפנומנלית שלה העונה מדהימה אפילו יותר. מדובר באחת הסנסציות המוזרות ביותר אי פעם.

תאמינו או לא, בשאקשהיר חולמת בימים אלה על דאבל. המועדון, שלא זכה בדבר מאז נוסד ב-1990 כפרויקט "שכונתי" של העיריה, הולך בכל הכוח על האליפות – בשאקשהיר מפגרת בשתי נקודות בלבד אחרי בשיקטאש אותה הביסה לא מכבר 1:3 במשחק העונה. את הכרטיס למוקדמות ליגת האלופות מהמקום השני היא כבר הבטיחה, כי פנרבחצ'ה השלישית רחוקה ממנה תשע נקודות כאשר נותרו שלושה מחזורים לסיום. ואם הפיאסקו של הקנריות לא היה צורם מספיק, הרי שאתמול העיפה אותן בשאקשהיר גם בחצי גמר הגביע, בדו קרב פנדלים מטורף של 26 בעיטות, אחרי ששני המשחקים הסתיימו בתיקו 2:2.

כל התוצאות המופלאות האלה לא הוסיפו לבשאקשהיר אוהדים רבים, גם אם אפשר בכל זאת לראות שיפור קל, כי בשנים הקודמות, כאשר עוד שיחקה באיצטדיון האולימפי הענק, הגיעו למשחקיה כמאה אנשים בלבד. אלא שדווקא היעדר התמיכה מהווה את סוד הנסיקה המטאורית של בשאקשהיר – ההצלחה שלה נובעת ישירות מהיעדר העניין התקשורתי.

הכי רחוק מהאולטראס של איסטנבול (צילום: רויטרס)

אקדמיה מפוארת ואסטרטגיה ארוכת טווח

כי טורקיה היא מדינה משוגעת, והקבוצות הבכירות מתמודדות עם בלחץ מתמיד. המציאות של בית"ר ירושלים היא גן עדן לעומת המשברים האינסופיים שחוות גלאטסראיי, פנרבחצ'ה, בשיקטאש, ואפילו טרבזונספור ובורסאספור. כל הפסד הוא אסון, כל אירוע זניח הופך לכותרת, כל מעידה מכניסה את המערכת למשבר. בתנאים אלה, אי אפשר לחשוב אפילו חודש קדימה, ותוכניות ארוכות טווח אינן רלוונטיות כלל. החתמות כוכבים בעלויות לא סבירות נתפסות כהכרחיות. לעומת זאת, בשאקשהיר היא סוג של מעבדה. ללא אוהדים וללא סיקור תקשורתי, היא מתקדמת צעד אחרי צעד בכיוון שסומן כבר מזמן.

הנשיא גונסל גומושדאג והמנהל הספורטיבי מוסטפה ארואוט הגו אסטרטגיה לפיתוח המועדון עוד באמצע העשור הקודם. הם למדו מהמועדונים המובילים באירופה, כגון אתלטיקו מדריד, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי, בנו אקדמיה מפוארת לנוער המקומי, והניחו יסודות מוצקים גם עבור קבוצת הכדורגל הבוגרת. הם איתרו מאמן מוכשר ובעל חזון בדמותו של עבדוללה אבצ'י, מינו אותו ב-2006 ועבדו יחד בהרמוניה מושלמת, על אף התקציב הנמוך. לא לחינם עלתה בשאקשהיר לראשונה לליגה הבכירה כבר בעונתו הראשונה של אבצ'י והציגה כדורגל נהדר.

עבודתו של המאמן משכה את תשומת לב ההתאחדות, וב-2011 שוכנע אבצ'י הנלהב להתמנות למאמן הלאומי. בדיעבד, זו היתה טעות, כי הוא לא רגיל להתנהל בתנאי לחץ, והחיבור נכשל. כך, למשל, נדהם אבצ'י מהסערה התקשורתית האדירה שפרצה כאשר החליט לספסל את כוכב גלאטסראיי סלצ'וק אינאן. בבשאקשהיר הוא בחר את ההרכב באופן מקצועי, ואיש לא שאל שאלות, ואילו כאן כל המדינה געשה ומיליונים דרשו את ראשו. בסופו של דבר, הוא התפטר ושב ב-2014 למועדונו הצנוע שהספיק בינתיים לרדת ליגה בלעדיו. מאז, הם לא מפסיקים לדהור קדימה.

טירוף, בנבחרת, שקט תעשייתי בבשאקשהיר. עבדוללה אבצ'י (צילום: AP)

אפילו אדבאיור השתלב בהצלחה

בשתי העונות הקודמות סיימה בשאקשהיר במקום הרביעי, אבל שיחקה טוב יותר אשתקד, ואבצ' הסביר לפני מספר חודשים: "אנחנו מנסים להשתפר בהדרגה. ב-2014/15 התרכזו בעיקר בהגנה יציבה, ב-2015/16 התחלנו לעבוד על התקפות מעבר, והעונה עשינו קפיצה טקטית משמעותית בכל ההיבטים". הגישה הזו בלתי אפשרית במועדונים הגדולים של איסטנבול, אך עבור בשאקשהיר, אשר הוצאותיה על שחקני רכש בקיץ האחרון הסתכמו במיליון יורו בלבד, היא מושלמת. אבצ'י מקבל שקט תעשייתי, משרתו מעולם לא היתה בסכנה, וגם הפסדים לא הדאיגו איש. כי הרי אין קהל, וגם האוהדים המעטים שטורחים להגיע ליציע הם סטודנטים שמתגוררים בשכונה ובחרו לתמוך בבשאקשהיר כי מאסו בהתנהלות הקבוצות הבכירות – מעין מחאה חברתית מקורית.

באווירה הנעימה והמקצועית הזו, גם השחקנים יכולים להשתפר ללא לחץ. אדין וישצ'ה הבוסני חתם ב-2011 כשחקן אלמוני וזניח, וצמח לכוכב אמיתי. השוער וולקן בבאצ'ן נזרק בזמנו מפנרבחצ'ה, אבל מצא בית חם בבשאקשהיר והגיע לנבחרת. את הרשימה הזו אפשר להמשיך, אך שחקנים חסרי נסיון זקוקים למנהיג מנוסה, וב-2015 שיכנע אבצ'י את אמרה בלוזוגלו להצטרף למשימה. כוכב אינטר וניוקאסל לשעבר, כיום כבר בן 36, קיבל את סרט הקפטן והשתלב באופן מיידי. הוא היה חיוני על מנת להפוך את בשאקשהיר לכוח משמעותי בצמרת. העונה הכל התחבר, בין היתר בזכות יכולת נפלאה של ילד הפלא בן ה-19 צ'נגיז אונדר, והחבורה של אבצ'י דהרה בפסגה מהמחזור הראשון.

ואז, ביום האחרון של חלון ההעברות בחורף, היא עשתה כותרות גדולות בשוק ההעברות לראשונה בתולדותיה, כאשר צירפה את עמנואל אדבאיור. החלוץ הטוגולזי השערורייתי בן ה-33, שהגיע כשחקן חופשי, לא התאים לכאורה למודל העסקי של המועדון, ופרשנים מסוימים סברו כי הוא עלול להפר את האיזון בחדר ההלבשה. ואולם, אפילו ההימור הזה התברר כהצלחה מסחררת. אדבאיור כבש שלושער ב-0:4 כביר על גלאטסראיי, מצא את הרשת גם בניצחון הקריטי על בשיקטאש, ואתמול דייק פעמיים (!) בדו קרב הפנדלים מול פנרבחצ'ה שנכנס הישר לפנתיאון.

חיוני להפיכה לכוח משמעותי בצמרת. עמנואל אדבאיור (צילום: AP)

האם ההצלחה תמוטט את הפרויקט?

כעת תהיה בשאקשהיר פייבוריטית ברורה בגמר הגביע מול קוניאספור, וזה עשוי להיות התואר הראשון בתולדותיה. ואם המזל יהיה לצידה, ובשיקטאש תמעד לפני קו הסיום, היא מסוגלת לקחת גם אליפות אשר תהווה סנסציה ברת השוואה לזכיה של לסטר אשתקד. ההישג הזה יהווה פרס על ניהול נכון ויראה לקבוצות הגדולות את הדרך הנאותה. לצערן, הן לא יכולות להשתמש במתכון הזה, כי הסביבה בה פועלת בשאקשהיר לא תקפה לגביהן – לטוב ולרע.

מובן מאליו כי התארים האפשריים, וגם ההעפלה לליגת האלופות, יזניקו את בשאקשהיר למרכז הבמה, והיא תהנה מאור הזרקורים. הם גם יסייעו לה לבנות בסיס אוהדים כלשהו, אבל אם ההצלחה בתחום זה תהיה גדולה מהצפוי, הרי שהיסודות עליהם מושתת המועדון עלולים להתערער. בשאקשהיר לא רגילה להתמודד עם ציפיות גדולות. מה יקרה כאשר ידרשו ממנה לייצג את המדינה בכבוד בצ'מפיונס ליג? כיצד תגיב כאשר תובס ותזכה לביקורת?

אלה סוגיות מורכבות, והן עלולות למוטט את הפרויקט המופתי של אבצ'י, אבל בינתיים הוא חי בתוך חלום. הסקאוטינג של בשאקשהיר לא מרבה לפספס, וההצעה להצטרף לסגל היא מחמאה גדולה, גם עבור אוגו. הניגרי עשוי להעדיף את אבצ'י על פני ברק בכר לקראת העונה הבאה, ואפשר יהיה להבין אותו. הוא רק יצטרך לקחת בחשבון את כל ההיבטים ולהפנים כי יאבד את אחת ההנאות הגדולות ביותר של כדורגלן – את אהבת ההמונים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully