הבחירות: שמיר מאמן העונה, מילבורן שחקן העונה, משעור הישראלי המצטיין

רק לפני שנה נראה היה שהקריירה של דן שמיר מעט תקועה. יותר מדי זמן עבר מהזכייה הכפולה עם הפועל ירושלים בגביעי המדינה ב-2007 וב-2008, ופחות מדי הצלחות נרשמו מבחינתו. רק לפני שנה, כאמור, נלחמו שמיר והפועל חולון נגד הירידה וסיימו במקום העשירי, קרוב יותר ללאומית מאשר לפלייאוף, ויצאו לקיץ מלא בחוסר ודאות.

אלא ששמיר התאושש כמו עוף החול: לאורך העונה הפכה חולון לקבוצה המרשימה בליגה. הוא פגע בול בזרים, התגבר על פציעות קשות (בראש ובראשונה של הכוכב הכל יכול קאליף וויאט) ואם אומרים שהטבלה לא משקרת, אז שמיר ושחקניו בהחלט ראויים להביט מלמעלה בגאווה על כל הקבוצות האחרות ולהתהדר במקום הראשון המוצדק. חולון שמרה על יציבות מרשימה, לא נקלעה לרצפים של יותר משני הפסדים, וגם כשנדמה היה שהיא נסוגה ומוותרת, היא סיימה את העונה עם ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים והבטיחה ברגע הראשון את אליפות הליגה הסדירה.

16.3 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 1.4 חטיפות, מדד 15.2

אלמלא ההפסד האילתי בהארכה אמש בנהריה, סביר להניח שעודד קטש היה זוכה בתואר מאמן העונה – וגם עכשיו הוא מועמד ראוי בפני עצמו. אלא שבנוגע לשחקן העונה, אין יותר מדי סיבות להתלבט. מילבורן לא מדורג בין חמשת המובילים בליגה בשום אספקט סטטיסטי, אבל ביום לא רחוק נוכל להתהדר בעוד זר שפרץ בליגה שלנו והפך לשחקן לגיטימי בקבוצת יורוליג.

אל מול כל השינויים שהפועל אילת עברה תוך כדי העונה הוא בלט בשקט ובמנהיגות שלו, ביציבות ובוורסטיליות. הוא לא החמיץ משחק, קיבל רק חמש דקות מנוחה בערב, ב-31 מ-33 משחקים קלע בדאבל פיגרס (ורק פעם אחת ירד מתשע נקודות). לשיאו הגיע עם 32 נקודות בניצחון הביתי על מכבי תל אביב בינואר, בימים שניצחון על הצהובים עוד נתפס כבעל משמעות מיוחדת. מילבורן הוצע לקבוצות בישראל יותר מפעם אחת בשנים האחרונות, אבל מאמני הליגה סירבו להתלהב. הפורוורד, ששיחק בהרבה מקומות באירופה ולא הפך לסופרסטאר, היה השנה הגו טו גאי המשמעותי של הפועל אילת, ואם לא הדומיננטיות שהציג חברו וויל דניאלס בסיבוב השלישי, אולי היינו זוכים לראות ממוצעי סיום עונה הרבה יותר מרשימים ממנו.

14.5 נקודות, 10.3 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, מדד 17.3

בבני הרצליה תופסים את הראש. גם הם יודעים שאם כרם משעור, אולי הבינגו הכי גדול שהביא אלדד אקוניס אי פעם, והיו כמה שחקנים נהדרים שנחתו בשרון בעשור וחצי האחרונים, לא היה נפצע ארבעה מחזורים לסיום העונה, יתרון הביתיות היה שלהם לקראת הפלייאוף. אז נכון שהפורוורד, שעשה פריצה משחקן שקבוצות הליגה פחדו להחתים בקיץ 2015, ועד לשחקן שצפוי להיות בסגל נבחרת ישראל ביורובאסקט 2017, פספס את רגעי ההכרעה של העונה הסדירה, אבל בלעדיו ספק אם הרצליה בכלל הייתה נכנסת לפלייאוף.

משעור היה הכל בשביל הרצליה העונה - המנהיג והמוציא לפועל, זה שלא פוחד לקחת אחריות וזה שגם עושה את הפעולה הנכונה בהגנה. הוא אחד משני שחקנים בלבד בליגה שסיימו את העונה בממוצע דאבל דאבל, נתון מרשים לכל הדעות, והדבר המדהים באמת, שיש עוד הרבה לאן להשתפר. רק 23.4 אחוזים מחוץ לקשת, רק 55 אחוזים מקו העונשין. בקיץ הקרוב צפויות מכבי תל אביב והפועל ירושלים לנהל סביבו מלחמה - וזאת שתזכה אולי תעשה צעד משמעותי ללקיחת השליטה בכדורסל הישראלי בעונות הבאות.

דריון אטקינס (הפועל חולון)
13.6 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 0.7 אסיסטים, מדד 17.8

בניגוד למילבורן, דריון אטקינס היה שם אלמוני בהרבה. אחרי עונה אחת בליגת הפיתוח, הוא עוד לא הכיר את המשחק האירופאי. אדרבה, אחרי חודש של ההכנה, בסביבת הפועל חולון היו רבים שדרשו לחתוך אותו, אבל דן שמיר התעקש, ואטקינס יחד עם קאליף וואייט הריצו את הסגולים לפתיחת העונה הנהדרת אותה החזיקו עד לסיום העונה. המימדים שלו לא מדהימים, אבל אטקינס היה סופר יעיל ובלא מעט משחקים שימש כמוציא לפועל מוביל בקבוצה לצד ג'יימס בל. לקראת החלק האחרון של העונה הייתה אצלו ירידה די משמעותית, אבל במחזורי הסיום הרים את הרמה שלו ועזר לחולון לסיים את העונה בצורה חזקה.

עוז בלייזר (מכבי חיפה)
11.3 נקודות, 6.7 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 1.5 חטיפות, מדד 14.6

לאורך עונה שלמה מכבי חיפה החזיקה בשני שחקנים ששמרו על יציבות כמעט בכל ערב - עמית שמחון ועוז בלייזר. בעוד שמחון מצטיין בעיקר בצבירת נקודות, ומשפר אספקטים שונים של המשחק שלו, חברו שתופס את מקומו בחמישיית העונה הפך להיות שחקן מגוון ומשפיע. בלייזר של השנתיים במכבי חיפה קולע באחוזים פחות טובים מחוץ לקשת, באופן משמעותי, אבל עושה הרבה יותר על המגרש. חמש פעמים רשם העונה הפורוורד, שיהיה קרוב לוודאי גם בנבחרת ישראל, דאבל דאבל, כשהשיא בשתי תצוגות על - 27 נקודות ו-11 ריבאונדים על גלבוע/גליל בחוץ ו-23 נקודות ו-13 ריבאונדםי בניצחון הביתי על מכבי ראשון לציון. בדרך רשם 13 נקודות, 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים בראשון לציון, והיה מעמודי התווך של הירוקים גם אחרי הפציעה המרסקת של וויל גרייבס.

ג'יימס בל (הפועל חולון)
15.5 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, מדד 16.2

כמעט חצי עונה שיחקה חולון ללא הכוכב שלה, וויאט. יותר מכך, מהמחזור העשירי נשארה חולון גם ללא פול דילייני, עוד אחד מהשחקנים החשובים של הקבוצה, ועדיין הצליחה לסיים עם שיא ניצחונות בעונה אחת למועדו. בתחילת העונה לרבים מאנשי חולון לא כל כך הייתה סבלנות כלפי בל, אבל הוא האיש שהשתלט על הקבוצה ותפס את המנהיגות ברגעים הרשים. 10 פעמים חצה את רף 20 הנקודות, כולל הצגת שיא בניצחון הראשון אי פעם של חולון ביד אליהו עם 28 נקודות. 28 היו לו גם בניצחון החוץ החשוב בחיפה, כשאחריו הגדיר אותו שמיר כ"שחקן היציב ביותר שלנו", 29 קלע בניצחון בגן נר ו-20 בניצחון הביתי החשוב על ראשון לציון. בל אולי לא יגיע בעונה הבאה לגבהים שוויל קלייברן פרץ מחולון, אבל הוא בהחלט יכול לדגדג את הרמות הגבוהות של היבשת.

ג'ייסון סיגרס (הפועל גלבוע/גליל), עמית שמחון (מכבי חיפה), רפי מנקו (הפועל אילת), ג'ף אדריאן (בני הרצליה), מרפי הולוואי (הפועל גלבוע/גליל)

9.3 נקודות, 5.7 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, מדד 11.3

אולי ההימור ההגיוני היחיד לפני תחילת העונה שהוכיח את עצמו. אחרי שנתיים נהדרות בליגה הלאומית, תומר גינת חתם על חוזה ארוך בהפועל תל אביב שהאמינה בו, והוא החזיר ובגדול. גינת קיבל ממאמנו לשעבר שרון אברהמי את המפתחות בשלב מוקדם, גם בגלל הפציעה של רביב לימונד, אבל התקשה להחזיר בפתיחה. דווקא תחת רמי הדר גינת החל להראות ניצוצות, כשהשיא היה עם 23 נקודות ו-12 ריבאונדים בניצחון הביתי על הפועל ירושלים. גינת הוא ללא ספק נקודת האור הגדולה מהעונה הרעה של הפועל תל אביב העונה, ונותן תקווה לאדומים לעונות הבאות, בהנחה שיצליחו לשמור עליו. הוא מצידו יכול להתחיל לפזול אפילו לנבחרת ישראל אם לא בקמפיין הנוכחי אז במוקדמות אליפות העולם.

העונה: 8.0 נקודות, 3.9 ריבאונדים, מדד 8.8 ב-16.8 דקות.
אשתקד: 2.4 נקודות, 1.4 ריבאונדים, מדד 1.6 ב-6.4 דקות.

קצת קשה להאמין, אבל בגיל 22 פתח העונה עידן זלמנסון את עונתו השישית בליגת העל. אם בשנתיים הראשונות היה בעיקר שחקן אימונים במכבי תל אביב, ולאחר מכן רשם שנתיים בהן לא פרץ בבני הרצליה, בראשון לציון מצא לעצמו מקום. זה התחיל עם היותו המחליף של דריל מונרו אשתקד, בתפקיד לא מספיק משמעותי, והעונה היה אמור להיות אחד מרביעיית גבוהים, אלא שחוסר התיאום הקבוצתי עם ג'אבון מקריי, הירידה ביכולתו של אלישי כדיר והעובדה שצ'ארלס תומאס משחק מחוץ לסל, הפכו את זלמנסון לגבוה הטוב ביותר של הכתומים. כשהוא רק בתחילת הדרך שלו נראה הסנטר הצעיר כמי שיכול לנסות להכנס לנעליים הגדולות שהשאירו הסנטרים הגדולים של שנות ה-2000, יניב גרין ועידו קוז'יקרו, השאלה האם ההזדמנות תהיה שם בשבילו.

10.4 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 1.8 חטיפות, מדד 16.0

"גארד מוזר בלי קליעה", "אין לו שליטה על המשחק שלו", "לא ברור מה הוא עושה". בחודשיים הראשונים של פרייאיי הנרי בישראל ובהפועל אילת הביקורות חגגו. השחקן שהגיע מגרמניה לא היה נראה מתאים לשיטה של ליגת העל, לשיטה של עודד קטש והכשלון המקצועי בהתחלה היה נראה ברור. אלא שהנרי הרים את משחקו לקראת סוף הסיבוב השני, וחוץ מהיכולת ההגנתית שתמיד הייתה שם, הוא גם העלה את המספרים בהתקפה. בהגנה הפך לאחד השומרים היעילים והקשוחים, כזה שיכול לעמוד בכבוד מול גרגורי ורגאס וג'ון דיבתולומיאו הרוצחים מחיפה. בסופו של יום הנרי היה הצלחה גדולה של אילת, ואם יוביל אותה עוד לפיינל פור, ישתדרג בעונה הבאה בגדול.

9.8 נקודות ב-16.3 דקות, 47.8% לשלוש, 89.4% מהעונשין

לא מעט שחקנים יכולים לראות את עצמם מועמדים לתואר הזה, אבל ספק אם יש ראוי יותר מאפיק ניסים. ככל שהלכה והתקדמה העונה של הפועל אילת, וההצלחה של הקבוצה עלתה, היה נראה שהמעמד שלו בקבוצה הדרומית יותר ויותר לא ברור. לצד משחקים של 20 דקות, הוא יובש ויקבל 8 ו-9 דקות. אחרי הצגה בה הפציץ 23 נקודות נגד מכבי אשדוד ב-21 דקות, הגיעו 11 דקות ו-10 נקודות נגד מכבי תל אביב. אלא שניסים לא דיבר יותר מדי, מלבד תקרית קטנה עם עודד קטש נגד הפועל ירושלים בסיבוב השלישי, אחרי שקלע 8 נקודות ב-4 דקות. ניסים הפך העונה לאחד מהקלעים המהירים בליגה, ממוצע מדהים של כמעט 2 נקודות ל-3 דקות, כולל שבעה משחקים בהן קלע יותר או בדיוק אותו מספר נקודות כמו מספר הדקות. כשיש לך כזה נשק התקפי מהספסל, עודד קטש יכול להיות רגוע ובטוח.