מי באמת גרם לבלגן? סיכום המחזור על יוסי בניון ומהומות המושבה

בווידאו: חגיגות האליפות של הפועל באר שבע

בבוקר שאחרי ההפסד האחרון להפועל באר שבע פרסם איציק יצחקי בוואלה! ספורט שאלירן עטר התעמת עם הקהל באצטדיון הביתי בחיפה. מדובר היה בידיעת בלעדית, כזו שלא המשיכה לאף כלי תקשורת אחר בישראל, בדיוק מסוג שאתה נותן לפרסום לעבור אחרי כמה שעות ונותן לכולם לשכוח. מדובר היה בסיפור שהתרחש בחדרי חדרים. משהו שרצוי להשאיר אותו שם.

אבל מה עשו במכבי חיפה? לקראת השעה 11 הם הוציאו שתי הודעות רשמיות שתומכות בעטר ומעבירות את גרסתו הקשה, הלא נעימה, לקהל הרחב. במקום לגרום לסיפור הזה להיעלם מעצמו, במקום לתת לאירוע להישאר קטן, מקרי, שגרתי, מכבי חיפה, באמצעות מערך הדוברות הלא מבריק שלה, יצרה סערה בעצמה.

קשה היה שלא להיזכר ביוסי בניון כאשר התרחש המחזה האבסורדי. קשה היה שלא לראות פתאום את התמונה מהפרשה ההיא מסתדרת: כי היום אתה מבין שלא יוסי בניון הרס את מכבי חיפה. אלא מכבי חיפה הרסה את יוסי בניון. לא יוסי בניון הוביל את מכבי חיפה להתנהל כמו מועדון לא רציני בימיו בירוק. אלא מכבי חיפה עושה זאת לעצמה גם עם שחקנים אחרים. יום יום, שעה שעה.

כמו במקרה של בניון, אלירן עטר נראה היום כמו שחקן שחייב לעזוב את מכבי חיפה. כזה ששום דבר טוב לא יצמח עד שהגישה השלילית שלו תיעלם מהנוף. יש רק דבר אחד שמפריע למסקנה הכל כך ברורה הזו. שאותה מסקנה היתה חדה גם עם יוסי בניון, ותראו איך זה נראה במכבי תל אביב. בניון לא משחק שם באופן קבוע. סביר להניח שהפתיל הקצר שלו הופיע גם במדים הצהובים. ועדיין – ההתנהלות שלו מכובדת, מרשימה, כזו שמזכירה את ימיו באנגליה.

כי פתאום כל מה שידענו על בניון באנגליה לא השתנה. ברגע שיש מועדון רציני, חכם, מנוהל ומקצועי – בניון נראה כמו אחד החיילים הכי טובים שלו. אבל ברגע שזו מכבי חיפה, אפילו אלירן עטר נראה פחות קפריזי לידה.

כאשר שומעים את ההסברים של ניקולה וויצ'יץ' בנוגע לטענות הקשות שמעלים נגדו, אי אפשר שלא להסכים במקביל. אחרי הכל, מערכת קבלת ההחלטות הרעה במכבי תל אביב לא כוללת רק אותו. לא פעם הוא לא המילה האחרונה. לרוב יש את פדרמן, מזרחי, רקאנטי, ושאר גורמים שקשה מאוד לנהל תחתם.

וויצ'יץ' כמובן נכשל, אבל המסקנה החשובה יותר מהסיפור שלו היא לא אישית. המסקנה המרכזית היא שמכבי תל אביב, במצבה הנוכחי, לא יכולה להכיל מנהל מקצועי כלשהו. זה לא מתאים לצורת הארגון, זה לא מסתדר עם תרבות המערכת. וזה לא משנה מי צודק ומי לא. מאז שמכבי תל אביב מנסה לרצות את דעת הקהל עם התעקשות על פונקציה כזו, היא שמה לעצמה מקל בגלגלים שגם ככה בקושי סוחבים.

כל זה מביא אותנו למכבי חיפה. גם שם מתעקשים כעת למנות מנהל מקצועי, או הגדרה כלשהי שלא תפגע בכבוד של יעקב שחר. אבל היום – אחרי אולי השנה הכי קשה של הירוקים, נשאלת השאלה: האם התפקיד הזה מתאים למערכת הזו בכלל? האם הפונקציה הזו יכולה להצליח עם סגנון העבודה של יעקב שחר. כולנו ראינו מה קרה השנה כאשר הנשיא שיחק בנדמה לי עם קרלסן – ההוא שהיה אמור להיות סוג של ג'ורדי קרויף ירוק, אבל בלי לפגוע במעמד של שחר: פאשלות בסגל שיכולות להיכנס אחת אחת לרשימה כל הזמנים של הפארסות במכבי חיפה. שחקנים מבוגרים ופצועים עם חוזה שמן, זרים מביכים שחתומים לשנים רבות.

הדמיון ברור, והמסקנה זהה: הפתרון של מכבי חיפה לא עובר במנהל המקצועי. הוא גם לא עובר בגיא לוזון. מאמן מכבי חיפה הנוכחי נראה כעת כמו ילד בנעליים של מבוגר מאז שנכנס לתפקיד. כמו מישהו שלובש חולצה שגדולה עליו. הכדורגל רע יותר, ההתנהלות מביכה יותר, ואחרי ארבעה משחקים כבר בא לך לצעוק – יאללה, לך כבר הביתה. הבעיה היא שצעקו את זה גם על מאמנים קודמים.

לכן, הפתרון של מכבי חיפה עובר רק במקום אחד: יעקב שחר. הבעלים שהוא הכל במכבי חיפה. עד שהוא לא ימצא את הדרך האמיתית והמלאה לשנות את הרגלי העבודה במועדון, הרגלים שהם קודם כל הוא, אף מאמן ואף כוכב ואף מנהל מקצועי לא יפרחו במכבי חיפה. כל עוד יעקב שחר לא יחפש שינוי אמיתי במועדון שלו, השינוי הזה ימשיך לרחף מעליו עד שלא תהיה ברירה אלא לדרוש את הראש שלו.

מועדונים שמחפשים תקומה במצב של מכבי חיפה לא יכולים לעקוף את הפתרון. מכבי תל אביב לא יכלה לעשות זאת עם התפקוד של לוני הרציקוביץ' והמעמד של אבי נמני. באר שבע לא היתה מסוגלת לקום מהקרשים ללא ניהול שמנותק מהרחוב המקומי. כנ"ל לגבי מכבי חיפה. הציר המרכזי של המשבר חייב להיות מוחלף. בלעדיו כל הבראה תהיה חלקית וזמנית.

לפני כשבועיים פרסם עמית גולדשטיין תחקיר ובו הראה כיצד עבריין מורשע בהימורים בלתי חוקיים הוא חלק משמעותי מאוד בניהול בני יהודה. לא יכולה להיות נורת אזהרה חמורה יותר. לא מדובר באדם שחטא בעבירה שהספורט עוד יכול לחיות איתה, אלא אחד שעשה משהו שאמור להדליק את נורת האזהרה הכי חמורה: הימורים בלתי חוקיים.

אלא שתגובת ההתאחדות ומנהלת הליגה מספרת את כל הסיפור. גוף אחד טען שאין לו מה לעשות נגד אדם שהוא לא בעל תפקיד רשמי במועדון (יצחק שום כינה בכתבה את אותו עבריין, אלירן עובד שמו, "הבעלים") וגוף שני אמר שהוא לא יכול להתעסק ברכילות בתוך מועדון. אתם מבינים? עבריין מורשע בהימורים בלתי חוקיים, שמעורב בכל ההחלטות הדרמטיות בבני יהודה ותזרים המזומנים שלה תלוי בו – זו רכילות.

למה אף אחד מכם לא מופתע מהפרטים? כי כולכם ראיתם מה קרה אתמול במשחק העלייה של הפועל עכו. הקבוצה קיבלה חמישייה, כמו גם הקבוצה שנאבקת נגדה על הכרטיס האחרון לליגת העל. האם משהו לא כשר? אין לאיש הוכחות. אבל התוצאות בליגה הלאומית כל כך מוזרות, כל כך מחשידות, כל כך מגעילות, שזה פשוט מדהים איך ראשי הענף לא עושים שום דבר. זו לא שנה ראשונה שאנחנו עדים לחמישיות ושישיות במחזורי הסיום בלאומית, ועדיין – תגובת האחראים הלא רשמית היא בסגנון: בוא ניתן לגל הזה לעבור.

ככה נראים הגופים שמנהלים את הענף. הכי רחוק מהפועל באר שבע. אתמול (שני) מנכ"ל המנהלת החדש התראיין במחצית משחק ההכתרה של האלופה. הוא דיבר על מיתוג. על עטיפה. ובדברים האלה אכן מנהלת הליגה הביאה בשורה ענקית. אבל בכל הנוגע למהות, לתרבות, ליסודות של ליגה – המצב הופך גרוע מיום ליום.

אפשר היה לראות את זה אפילו בפרשה קטנה כמו העמדה לדין של בן רייכרט. פרשה פשוטה שגם בה ההתאחדות לכדורגל הסתבכה בסופו של דבר. בהתחלה השעו את השחקן עד לקיום הדיון הדחוי בעניינו, אחרי זה הבינו שזה יכול להיגרר לפארסה כמו פרשת ראיקוביץ' בעונה שעברה, ובסוף כולם נשארו עם טעם חמוץ. המסר החינוכי לא עבר, מוסדות השיפוט נראו עוד יותר רע.

לא ברור האם זה בגלל הבור שנפער בין תפקיד המנהלת לחלק שנותר להתאחדות, או אפקט פרשת ראיקוביץ' בשנה שעברה, אבל לא פלא שהתוצאות של כל זה היא מהומה כמו שראינו במושבה בשבת. זו היתה המהומה הכי חמורה העונה. מהומה שספיחיה הגיעו למקומות נוספים בעולם. זה היה רגע שהכדורגל הישראלי לא יכול לעבור עליו בשתיקה, אבל עד עכשיו הפועל תל אביב לא עמדה לדין על אחריות שילוחית למה שקרה שם. מה ההבדל בין האחריות השילוחית של מכבי פתח תקוה לבין האחריות השילוחית של הפועל תל אביב למהומה שביישה את הענף? כאן עובד חטא, ופה שחקנים ואנשי מערכת היו מעורבים בקטטה. כאן גוף לא ניהל אירוע כראוי ופה גוף לא ניהל אירוע כראוי. אותו דבר כמעט, רק שבמקרה אחד הורידו נקודות ובמקרה אחר כולם שותקים.

ההבדל הוא לא במקרים. ההבדל הוא ביכולת וברצון של המערכת האחראית על הכדורגל הישראלי לטפל בבעיות כאלה. ההבדל הוא הרבה יותר חמור מיחס כזה או אחר להפועל תל אביב ויחס שונה ללוזנים, במקרה שלנו. הכאוס רק הולך ומתרחב. האנשים שאמורים להשליט סדר בכדורגל הישראלי מזמן איבדו את האמונה ואת הבושה. העובדה שעד עכשיו יו"ר ההתאחדות לא הגיב לפעם הראשונה שבה שחקן נאזק במהלך משחק, המשחק של השבת, אומרת הכל – הוא רוצה שהדברים ייעלמו מעצמם. ספק אם הבין את חומרתם.

לא, אין הכוונה להעמדה לדין הספציפית של תמוז ודגני. במקרה הזה אפשר לקבל את גרסת התובע ניר רשף שכל עוד מתנהל הליך פלילי הוא לא יכול להתערב. הכוונה היא למקרו של הדברים, לסערה עצמה, אותה קבוצת הפועל תל אביב היתה צריכה למנוע. כל המשחק הזה מול אשקלון היה פרוץ. שיא הבלגן לא היה החלק היחיד בסיפור. קדמו לו עימות בין מאמן אשקלון לאוהדים, ריב בין מנהלי המועדונים היריבים, הכנסת אמל"ח למגרש שלא היתה מביישת תרגיל בצה"ל. מה שהתחיל בנאום מופרך של מפקד חיל הים לשעבר, שדרש משחקני הפועל תל אביב למרוח את הדם על המגרש, נגמר, כמה מפתיע, בקטטה מכוערת.

כמובן, הגועל הזה כלל גם אנשי אשקלון. הם לא אלטרנטיבה לכלום. והם בטח לא הצדיקים בסיפור הזה. הם צריכים להיענש באותה מידה. אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שמנהלת הליגה וההתאחדות לכדורגל ממשיכים להתעלם מאירועים חמורים בכדורגל הישראלי, רק כדי לגלות שהם הופכים חמורים יותר. פעם עוד היתה כוונה, עוד היה רצון, עוד היתה שאיפה להבריא את הענף הזה מכל הדברים החולים האלה. היום כולם מקווים שתשכחו מזה ותתמקדו בקילומטרז' של שחקני הפועל באר שבע. איך אפשר כשברקע מגיעות התוצאות מהליגה הלאומית.

ההחמצה של עמרי אלטמן מול הפועל אשקלון היא רגע שמגדיר את הקריירה שלו בצורה המושלמת עד כה. קריירה של שחקן שמסרב לקחת את ההזדמנויות שנותנים לו ולא יודע לקחת את האחריות. הכל נראה נכון וטוב עד שמגיע הרגע שאלטמן בועט הכל החוצה. ספק מתרגש, ספק מזלזל, ספק נלחץ – והכל מתפרק ברגע אחד.

לאורך כל המשחק אלטמן נראה כמו מי שלא חושב שהוא זה שצריך להבקיע את השער המכריע להפועל תל אביב. הוא ניסה כמובן, אבל באף רגע לא הרגשת עליו שהוא מבין שהוא, קודם כל הוא, צריך לעשות זאת. ביום שבת יש לו הזדמנות לתקן זאת. אבל עד שלא יקלוט שהוא צריך להבקיע את השערים האלה, ההחמצה מול אשקלון תישאר הכותרת מהקריירה שלו.