פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מהמקום הכי נמוך: אייזאה תומאס הופך לאגדה ממרום 175 סנטימטריו

        כדי למצוא מקבילה למה שכוכב בוסטון, השחקן עם הכי פחות סנטימטרים ב-NBA, עושה בפלייאוף, צריך לחזור שנים אחורה. אבל גם ההשוואות לאלן אייברסון ואחרים לא ממחישות את גודל ההישג. רביץ על הסיפור שמדהים ברמה המקצועית לא פחות מאשר הרמה האנושית

        שחקן בוסטון סלטיקס אייזאה תומאס (רויטרס)
        אי אפשר לכתוב את זה יותר טוב. תומאס (צילום: רויטרס)

        קבלו תסריט: הגיבור הוא שחקן כדורסל, בגובה 1.75 מטר, עם שם זהה לאחד הרכזים הטובים בכל הזמנים. למרות שהוא מוכיח שהוא מוכשר ומסוגל לקלוע הרבה נקודות בכל רמה בה הוא משחק, אף אחד לא מאמין בו. הוא נבחר במקום האחרון בדראפט, משתחל לרוטציה של הקבוצה שלו, מתקדם עד לתפקיד של אחד השחקנים הטובים בקבוצה ועדיין לא בונים עליו. הוא נאלץ לחתום על חוזה נמוך, עובר בין קבוצות ולא מוצא את המקום שלו בליגה. עד שהוא מגיע לבוסטון. בהתחלה הוא משמש כמחליף בכיר, עד שמתברר שהוא טוב מכדי להיות מחליף. בשנה השלישית שלו בבוסטון הוא כבר אחד הקלעים הבכירים בליגה וכוכב לכל דבר, הוא מוביל את הקבוצה שלו למקום הראשון במזרח, ועדיין הסברה הרווחת היא שבפלייאוף הוא לא יסתדר, שלא יכול להיות ששחקן במימדים שלו באמת יהיה אחד הטובים בעולם.

        יום לפני פתיחת הפלייאוף אחותו נהרגת בתאונת דרכים. הוא מחליט לשחק, ולמשחק הראשון עולה עם דמעות בעיניים. הוא לא בשיאו, ובוסטון מפסידה את שני המשחקים הראשונים בבית. בהמשך הוא משתפר אך עדיין לא נראה כמו תמיד, עם קצת מזל והרבה עזרה מסביב הקבוצה מנצחת ארבעה משחקים רצופים ועולה שלב, שם מחכה לו הרכז העולה במזרח. אל המשחק הראשון הוא מגיע יום לאחר הלוויה של אחותו, שובר שן ברבע הראשון ועדיין קולע 33 נקודות ומחזיר את בוסטון מפיגור לניצחון. למשחק השני הוא מגיע לאחר ניתוח בשיניים וקולע 53 נקודות באחת ההצגות הגדולות של העשורים האחרונים. כל מה שנשאר לו עכשיו זה להגיע לגמר המזרח, להעיף שם את השחקן הטוב בעולם שלא הפסיד סדרה במזרח כבר שבע שנים ואז לגבור בגמר על מי שעשויה להיות אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה. ומי יודע אילו מהמורות נוספות יחכו לו בדרך. נשמע הגיוני, לא?

        הסיפור הזה נשמע כמו מה שהיה יוצא אם מישהו היה מושיב ביחד את התסריטאים של 'ספייס ג'אם' ושל 'מלך הסלים' ומבקש מהם ליצור סרט כדורסל חדש, רק שהפעם יהיה קצת פחות ריאליסטי. כי בעוד שניתן לדמיין מישהו שנראה כמו דובי גל מככב בכדורסל הישראלי ומייקל ג'ורדן הוא באמת הראשון שהיינו בוחרים למשחק נגד חייזרים, הרעיון ששחקן שנראה כמו אייזאה תומאס יהיה כוכב על ב-NBA והשחקן המדובר של הפלייאוף עד כה אמור להיות שייך לז'אנר המדע הבדיוני. עוד לפני הדברים המטורפים שהוא עבר בשבועות האחרונים, מספיק לראות אותו עומד לצד שחקני NBA אחרים כדי שהרעיון ייראה מופרך מיסודו.

        עוד בנושא:

        קליבלנד הביסה את טורונטו בחוץ, סן אנטוניו ניצחה ביוסטון

        נייט רובינסון שחקן הפועל תל אביב (יותם רונן)
        גם הוא היה רק שחקן משני ב-NBA. נייט רובינסון (צילום: יותם רונן)

        זה לא מקרה שהקריירה של תומאס נתקלת בחוסר אמון בכל שלב אליו הוא מגיע. אין תקדים למה שהוא עושה. ברשימת השחקנים הנמוכים בתולדות ה-NBA יש כמה שעשו קריירה יפה כמו מאגסי בוגס, ספאד ווב וגם נייט רובינסון, אבל כולם היו שחקנים משניים. דיימון סטודמאייר, שמעט גבוה מאייזאה, היה הפוינט גארד הפותח בקבוצה המצוינת של פורטלנד, אך גם הוא לא היה השחקן הבכיר בקבוצה שבסך הכל התבססה על חמישייה מאוזנת. כדי להגיע לשחקן שמתקרב לנתונים של אייזאה, צריך לחזור עד לקלווין מרפי ששיחק ביוסטון בשנות ה-70' ותחילת שנות ה-80'. מרפי היה הקלע המוביל של הקבוצה בכמה עונות והיה כוכב המשנה של מוזס מאלון בפלייאוף 81' בו יוסטון הגיעה לגמר. מרפי היה קלע אבסולוטי ויכול להיות שאם היה משחק בעידן קו השלוש היה עוד יותר אפקטיבי. בכל מקרה, מדובר בדוגמא אחת של השחקן השני בחשיבותו בקבוצת פלייאוף מצליחה בכל ההיסטוריה של הליגה.

        אם מחפשים סופרסטאר שהמימדים שלו מזכירים את אלו של אייזאה, הכי קרוב שניתן להגיע זה אלן אייברסון, הפוינט גארד האחרון שקלע מעל ל-50 נקודות במשחק פלייאוף. אך התעמקות בהשוואה רק מחדדת את ההבדל. אייברסון לא רק גבוה מאייזאה בשמונה סנטימטרים חשובים, הוא גם אתלט יוצא דופן עם מוטת ידיים ארוכה במיוחד. אייזאה לא רק נמוך, הוא גם לא בנוי כמו שחקן כדורסל בכיר, מבנה הגוף שלו שונה. אם תראו קליפים של שניהם, אחד ייראה שייך והשני ייראה חריג. אייברסון היה עולה לג'אמפ שוט עם ניתור גבוה ושחרור גבוה של הכדור, כך היה זורק מעל שחקנים הרבה יותר גבוהים ממנו, הוא היה חודר ומסיים בזריקה קרוב לטבעת, מעל השומרים שלו.

        יכול להיות שזה בדיוק מה שהופך את אייזאה לאטרקטיבי ומרשים כל כך. הוא לא יכול לקלוע מעל שחקנים, לכן הוא מוצא דרכים להשתחרר מהם. כל סל שלו נראה קשה, והוא ממשיך לקלוע את הזריקות באחוזים מצוינים. זה בולט במיוחד כאשר הוא חודר. נדמה שכמעט כל זריקה שלו בתוך הצבע הוא זורק מגובה המותן, כשהוא משתמש בגוף כדי להרחיק את השומר. הוא נראה כמו שחקן שהתרגל לקלוע בלי לראות את הטבעת ובלי להיות בזווית זריקה הגיונית לכיוון שלה. אני מתקשה לזכור שחקן שהיה מסיים חדירות בצורה כזו וקולע את הזריקות באופן עקבי.

        אלן אייברסון פילדלפיה סיקסרס 2010 (AP)
        הנתונים הטבעיים עזרו לו. אלן אייברסון (צילום: AP)

        התכונה הבולטת שלו היא זריזות, הוא יכול לשנות כיוון מהר יותר כמעט מכל מי שמנסה לשמור עליו. אך לבד זה לא מספיק. הוא הפך למומחה בזיהוי הרגעים בהם נוצר פתח קטן, בהם שינוי כיוון אחד יפרק את ההגנה. כאשר השומר של החוסם שלו בפיק נ' רול עומד מטר אחד אחורה ותנועה מהירה הצידה אל החסימה תשחרר אותו לשלשה, כאשר השומר שלו לא יציב או נוטה לצד אחד, כאשר הצבע התפנה לרגע, כאשר שחקנים מפנים לשנייה את הראש בגלל תנועה של שחקן אחר – אייזאה מתנפל על הרגעים האלה במהירות שלא מאפשרת להגנה להגיב.

        הוא גם נמצא בקבוצה המושלמת עבורו. בראד סטיבנס יכול להקיף אותו בארבעה קלעי חוץ, ובפלייאוף זה מה שקורה רוב הזמן. אל הורפורד הוא הפרטנר המושלם עבורו לפיק נ' רול: הוא חוסם נהדר שמספק לאייזאה את חצי השנייה שהוא זקוק לה כדי לעלות מיד לקליעה, הוא יכול לנצל מיס-מאצ'ים מול חילופים ואם היריבה תנסה לבצע דאבל-טים אגרסיבי על אייזאה הוא יכול לקבל כדור ולנהל משחק של ארבעה על שלושה ברמה גבוהה במיוחד. בנוסף לכך, יש סביבו מספיק מובילי כדור כדי שהוא יוכל לעבוד גם רחוק מהכדור. סטיבנס מארגן עבורו תרגילים בהם הוא מקבל כדור ביציאה מחסימה ויש לו יתרון ראשוני, הוא טוב במיוחד בעלייה מיידית לשלשה מתנועה הצידה, הוא מתיישר תוך כדי עלייה לזריקה ופעמים רבות זה גורם לשומר שלו לבצע עבירה.

        אייזאה היה חביב הקהל בגארדן עוד לפני הפלייאוף, האופן בו התמודד עם המשברים ומשחק 53 הנקודות הפכו אותו לאגדת סלטיקס בהתהוות. אם לפני כן עוד ניתן היה לתהות אם כדאי לבוסטון לבחור רכז בכיר בדראפט ולבנות את הקבוצה סביבו במקום אייזאה, כעת כבר אין ספק למי הקבוצה הזאת שייכת בשנים הקרובות, בלי קשר לשאלה מי יצטרף אליה. מה שהוא יעשה מכאן והלאה זה בונוס, בוסטון הנוכחית לא אמורה לרוץ לאליפות והיא צפויה להתחזק בשנים הקרובות בדרך זו או אחרת. דני איינג' אמור להיות משוכנע כרגע שהגיע הזמן לחשוב על ההווה, שיש לו שחקן שצריך לבנות סביבו קונטנדרית.

        שחקן וושינגטון ג'ון וול מול שחקן בוסטון אייזאה תומאס (GettyImages)
        האם מול קליבלנד זה יכול לעבוד? תומאס שומר על וול (צילום: GettyImages)

        אבל בהתאם לסיפור של אייזאה עד עכשיו, סימני שאלה ימשיכו לעלות. במשחק השלישי מול וושינגטון, הוויזארדס סוף סוף התייחסו לתומאס כמו אל סופרסטאר שדורש הכנה מיוחדת. בפיק נ' רול, גם השומר שלו וגם השומר של החוסם לא הזיזו ממנו את העיניים והיו הרבה יותר מרוכזים מול שינויי הכיוון שלו, כשהיה רחוק מהכדור השומר שלו נצמד אליו ולא התעניין כלל בעזרה. המטרה של וושינגטון כרגע היא להפוך את אייזאה לפחות סקורר ויותר מנהל משחק, להכריח אותו למסור בתוך יער ידיים, שזה החלק בו תמיד התקשה יחסית. זה עבד במשחק השלישי, ובהמשך הסדרה נראה האם מדובר בנפילת מתח טבעית אחרי הצגה גדולה או בכך שהגנות הפלייאוף מתחילות להבין איך להתמודד עם התופעה יוצאת הדופן.

        סימן השאלה הבולט ביותר קשור להגנה שלו. אייזאה ממשיך לפתוח משחקים על ג'ון וול, שמאז המשחק השני מנצל כל הזדמנות להוריד אותו לפוסט, להכריח את ההגנה להצטופף ולמצוא שחקנים פנויים. רוב המשחק סטיבנס מחביא את תומאס על אחד משחקני הכנף, מה שמול וושינגטון בסך הכל ניתן לעשות, בעיקר כאשר קלי אוברה משחק, למרות שהוא מתקשה לבצע את משימות העזרה שבמצבים מסוימים יכולות להיות הכרחיות למהלך ההגנתי. אם בוסטון תגיע לגמר המזרח וקליבלנד תחכה לה שם, ניתן להניח שיהיה הרבה יותר קשה להחביא את אייזאה. הקאבס מתנפלים על כל חולשה של היריבה, אפשר לסמוך עליהם שיבצעו חסימות רבות עם השחקן שתומאס ישמור עליו כדי להכריח אותו לנסות לשמור על לברון ג'יימס, בדיוק כפי שהם עושים באובססיביות עם סטף קרי. האתגרים הולכים להמשיך ככל שבוסטון תתקדם בפלייאוף, האופן בו אייזאה וסטיבנס יתמודדו איתם יוכלו לספר הרבה על רמת המוכנות של הסלטיקס להתמודד על האליפות עם חיזוק בכיר או שניים.