השר וילנאי אומר שלום, וזה הזמן להגיד לו תודה. לא כי אנחנו אוהבים שרים מי יודע מה, לא כי אנחנו תמימים בקשר למטרות של פוליטיקאים, ולא כי הספורט בישראל השתנה מהותית מאז שוילנאי התמנה לתפקיד. כן, כי הוא לקח אותנו ברצינות. כי הוא הבין כמה כוח יש לנו ומה אנחנו מבקשים.
דווקא משום היותו תם, אחד שלא בא מתחום הספורט, וילנאי ידע לשאול את השאלות הנכונות. בדיבור האיטי הזה שלו, שגורם לו להיראות קצת טמבל, בפעירת העיניים הילדותית שלו, הוא עמד מול עולם עסקני הספורט ושאל את המתבקש: למי הולך הכסף? מה עושים איתו? מה האלימות הזו? למה יש פה כזה בלגן?
הספורט הוא אחד התחומים הקשים ביותר לטיפול בישראל. הוא ציבורי, אבל לא ממשלתי, והאפשרות לשנות באמצעות חקיקה היא מוגבלת. עולם הספורט פה מורכב מיצורים שונים ומשונים כמו התאחדויות, מרכזים, אגודות, עמותות, ומאידך מעורבים בו גם בעלי הון פרטי (חלקם יצורים בפני עצמם). הספורט שייך לכולם, אבל יש מי שעושים בו כבתוך שלהם. לתוך הכאוס הזה, רב השחיתויות, האינטרסים, המעללים, הסרחונות הגדולים והקטנים, צלל וילנאי בעיניים פקוחות. רק על זה מגיע לו צל"ש.
המלאכה היתה קשה במיוחד בתחום הכדורגל. כאן בא לביטוי אחד המאבקים החשובים של ימינו: המדינה מול התאגיד. וילנאי אמנם היה שר, כלומר בא-כוח של מדינה, ישראל שמה, אבל מולו עמד נציג של אחד התאגידים החזקים בתבל. שם התאגיד: פיפ"א, התאחדות הכדורגל הבינלאומית. שם הנציג: גברי לוי.
לפיפ"א יש חוק גאוני, האוסר על התערבותם של פוליטיקאים ומדינות בנעשה באיגודי הכדורגל הארציים. פיפ"א רואה בחומרה התערבות כזו, עד כדי הרחקת המדינה הרלבנטית משורותיה. במקור זה חוק מוסרי, שמשמר את עצמאותה של אומת הכדורגל מפני אינטרסנטים פוליטיים. בפועל, במועצה המקומית ישראל, בה דווקא הפוליטיקאי (וילנאי) הגון יותר מעסקן הכדורגל (תנחשו), התקנה של פיפ"א מקשה מאוד על תיקון עיוותים.
אין כמו גברי לוי להבין כמה חזק תאגיד פיפ"א, שאותו הוא מייצג באמצעות התאחדות הכדורגל הישראלית. לוי אמר פעם: "מדינת ישראל קיימת חמישים שנה? ההתאחדות לכדורגל קיימת שבעים". מכל המקומות בעולם, הוא אמר את זה בכנסת. ככה, בכנסת ישראל. הוא לא היה מעז אם לא היה יודע איזה קלף מנצח מודבק לו מאחורי הגב.
מול הג'וקר הזה נאלץ וילנאי להתמודד במשך שנים. לא קל. הוא לא השיג נצחונות גדולים, וגם הוועדה שהקים, ועדת סטרשנוב, לא נראית כמי שתוליד מהפכה. גם בתחום חלוקת הקצבות הספורט הוא לא נחל הצלחה מלאה. והחוק נגד אלימות, עם כל הכבוד, לא מספיק.
ולמרות כל זה, וילנאי עשה דבר גדול. הוא הודיע לעסקני הספורט - יש עליכם עין. לחברה הישראלית, באמצעות נבחריה, יש מה לומר לכם, ויש לה גם דרכים להיאבק בשחיתות ובניהול מעוות. בקושי, בחריקת שיניים, אבל יש. וילנאי פתח את הדלת והצליח לדחוק רגל לחדר האטום של הספורט הישראלי, לשר הספורט הבא יהיה הרבה יותר קל.
אוהדי הספורט לא יקבעו פה תוצאות של בחירות, אבל תמיכתם יכולה לעזור לכל פוליטיקאי בקידום הקריירה האישית. וילנאי היה השר הראשון שהבין את ערך תיק הספורט. פוליטיקאים אחרים ראו והפנימו. מהקדנציה הבאה, המשרד שיכיל את תיק הספורט יקבל משקל נוסף. השר הבא ישקיע שם הרבה אנרגיה.
ועוד דבר שוילנאי הבין, וכדאי שגם הבאים בעקבותיו ילמדו: הדרישות המרכזית של אומת הספורט הן ניהול תקין ונקיון כפיים. לכן השר עצמו מוטב שיהיה נקי כפיים, ויבין שתפקידו הוא לתרום לצחצוח אורוות הספורט. רק ככה הוא יקנה את אהדתנו. בדיוק כמו וילנאי.
9 בנובמבר: תודה לך, וילנאי
איתן בקרמן
9.11.2002 / 13:47