המעבדה לחקר התקשורת והספורט בבית ספר סמי עופר לתקשורת בבינתחומי הרצליה בשיתוף וואלה! ספורט ועיריית הרצליה ערכה היום (רביעי) את הכנס השלישי לתקשורת וספורט בנושא ספורט, תקשורת וביג דאטה, שהפאנלים מתוכו הועברו לאורך כל היום בשידור חי באתר ובאפליקציית וואלה! ספורט.
לוח הזמנים של הכנס:
12:00 דברי פתיחה של ד"ר יאיר גלילי, ראש המעבדה לחקר הספורט, התקשורת והחברה, בית ספר סמי עופר לתקשורת, הבינתחומי הרצליה
12:15 לחלום בגדול: ביג דאטה וספורט - ד"ר איליה מורגולב ואדיר ונונו
12:45 מושב ראשון: "ספורט-אנליטיקס והספורט המודרני"
הקדמה: ד"ר יאיר גלילי | מנחה: עידו גור
בהשתתפות: אוריאל דסקל, אסף אקרמן, גיל שלי, דן ולנסי, מיכאל יוכין
13:30 מושב שני: "תמורות בעיתונות הספורט בישראל"
הקדמה: ד"ר אילן תמיר | מנחה: טליה סלנט
משתתפים: איציק יצחקי, בן מיטלמן, עמרי אפק, רן בן שמעון
14:15 הפסקה
14:45 ברכות:
ד"ר איילת בן עזר, סגנית נשיא לענייני סטודנטים, הבינתחומי הרצליה
גב' עפרה בל, סגנית ראש העיר הרצליה
ד"ר עמית לביא דינור, סגנית דיקן, בית ספר סמי עופר לתקשורת, הבינתחומי הרצליה
15:00 מושב שלישי: "הבעלים, האוהדים והתקשורת"
הקדמה: ד"ר איציק אלפסי | מנחה: ד"ר איציק אלפסי
בהשתתפות: גיל לבנוני, דודו בזק, יהונתן כהן, ירון טלפז, רון עמיקם
15:45 מושב רביעי (לזכרו של מאיר איינשטיין ז"ל): "פרשנות הספורט בישראל"
הקדמה: ד"ר רוביק רוזנטל | מנחה: דניאל רוט-אבנרי
בהשתתפות: אבי מלר, ד"ר גלעד ווינגרטן, ח"כ זוהיר בהלול, חמי אוזן, יריב טפר
16:30 הפסקה
16:45 מושב חמישי: "הרחוקים מהסיקור התקשורתי"
הקדמה: ד"ר עלינא ברנשטיין | מנחה: הילה קובו
בהשתתפות: ד"ר אסף לב, אשרת עיני, דניאל פרנקל, ליעד סואץ, רואי הסינג
17:30 מושב שישי: "מבית שאן ללה פמיליה דוקומנטציה של הספורט בישראל"
הקדמה: ד"ר עידו נבו | מנחה: שלומי ברזל
בהשתתפות: אבידע לבני, אורן יוסיפוביץ, גבריאל היידו, יניב קוממי, יעל בכר
הדברים הבולטים שנאמרו במושב השלישי - "הבעלים, האוהדים והתקשורת"
רון עמיקם: "יענקל'ה שחר החל את תהליך המעבר לבעלות פרטית. האנשים הבינו שיש כתובת, הבעלים רותם את האוהדים לעזרה כספית - ואז הם חושבים שמגיע להם יותר. פה מתחילה הבעיה, ביום שהאוהדים מחליטים שהם לא מקבלים את המוצר שהם רוצים, הם מתחילים למחות. את אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל האשימו באובדן הקבוצה, והיום ברור שהם אחראים להישרדות וקיום הקבוצה. קבוצות האוהדים מוכיחות שלפחות מבחינה ניהולית, הן לא נופלות מהמקור".
גיל לבנוני: "ברגע שאתה לא מקדש את הניצחון אלא את ערכי הליבה, אנשים יכולים להתחבר בלי קשר לתוצאות. האתגר הגדול שלנו יהיה לשמור על הצניעות והדרך, לשמור על פרופורציות. לזכור שזה בסך הכול משחק ויש הרבה יותר מניצחון והפסד".
דודו בזק: "ההצלחה היא תמיד טריגר לטכנולוגיות, תקשורת עם קהל. כשלא מצליחים אז מנסים להבין מה הבעיות. אחרי שבע שנים בלי תואר, הקהל צריך לקבל תשובות. החוכמה הגדולה היא לדבר עם האוהדים בגובה העיניים, גם בתקופות הקשות. אנחנו עושים שינויים ומנסים למצוא את הבעיות. קהל טוב, כמו שיש לנו, בשבע שנים שלא לקחנו תואר עדיין מביא 17-18 אלף לכל משחק".
הדברים הבולטים שנאמרו במושב השני - "תמורות בעיתונות הספורט בישראל":
עומרי אפק: "זכיתי לראות את שני הצדדים. גם כשחקן וגם כפרשן, אחד הדברים החשובים לי זה לדעת שעשיתי מה שאני צריך. להיות ישר עם עצמי. זה לא מנע ממאמנים ושחקנים מאוד בכירים להתעסק ולשאול למה, ואיך, ולהגיד שאני לא בסדר. אתה מצפה ממי שנמצא בסיטואציה הזו כל שבוע, כל הזמן, להבין מה עיקר ומה תפל. העומס התקשורתי מבלבל אותם, הם מרגישים רדופים וככה לא מתעסקים בעיקר".
איציק יצחקי: "התחלתי בעיתון ועברתי לאינטרנט. התמורה המרכזית היא התחרות, שמוקצנת יותר ויותר בתחום התקשורת. הדבר המשמעותי בעיתונות המודרנית, היא המהירות והחיפזון בהם מתפרסמים הדברים בתקשורת. כל עוד המאמנים מהדור הישן לא יידעו לקבל את התקשורת ולהפנים את מצב החדש, הם יהיו בבעיה. לחלק מהמאמנים לא יזיק לקחת סדנת תקשורת. לא כולם יודעים לעמוד מול מצלמה, ולהביע מה שהם רוצים. תמיד יהיו שחקנים שידליפו מחדר ההלבשה. אני חושב שבעוד עשר שנים יישארו רק פאנלים, ולא יישאר הרבה מתקשורת הספורט".
רן בן שמעון: "חלק מהתפקיד המרכזי שלי הוא לחזק את מי שסביבי, לדעת איך לקבל את הדברים ולצרוך מזה כמה שפחות. זה מעניין, אבל למי שנמצא בשטח זה פוגע. אי אפשר לעצור את זה, אבל יש חבר'ה שגדלים ואין להם עמידות למה שנכתב. הרבה מאוד חבר'ה נשברים ולא לוקחים נכון את כל מה שקורה ביום. התהליך אליו אנחנו הולכים - מי שלא משתף פעולה עם התקשורת בבעיה. הרבה מאוד דברים הזויים נכתבו עלי, יש הרבה רכילות".
הדברים הבולטים שנאמרו במושב הראשון - "ספורט-אנליטיקס והספורט המודרני":
גיל שלי: "לא הייתה שום הוכחה סטטיסטית שכדאי לקחת את מייקל ג'ורדן לפני סאם בואי בדראפט, הנתונים תמכו בבחירתו של בואי, הביג מאן. את המהפכות אי אפשר לבסס רק על הנתונים, צריך יצירתיות כדי לקחת את הנתונים ולעשות משהו. אינטואיציה היא לא משהו שאפשר לייצר. יש מצבים שבהם האינטואיציה היא נכונה, והעין האנושית צודקת, גם אם הנתונים אומרים אחרת".
מיכאל יוכין: "יש הרבה מאוד ססטיסטיקות, כמות בלתי נתפסת, השאלה כעיתונאי - איך אני אמור להגיש את זה בצורה מעניינת. הנתון שמוזכר הכי רבה בארץ זה אחוזי החזקת כדור. אף פעם לא ראיתי שבודקים מי סיים עם יותר אחוזי מסירות או קילומטרים, למרות שאלה נתונים הרבה נותר משמעותיים מהחזקת כדור. יש תחושה שהתקשורת, לא רק אבל בעיקר בישראל, מאוד מקובעת והולכת על הברור מאליו. מבלי לבדוק את הנתונים, פנדלים בפאננקה מובקעים באחוזים פחות גבוהים מפנדלים רגילים. למרות זאת, להבקעת פנדל באפננקה יש השפעה גדולה מאוד על הקבוצה הסופגת".
ד"ר יאיר גלילי, ראש המעבדה לחקר הספורט, התקשורת והחברה בבינתחומי, נשא דברי פתיחה והזניק את הכנס. "אזכיר שני נושאים עיקריים עליהם נדבר גם בכנס", אמר, "הראשון הוא הנושא של משכורות שחקנים. היום, בעלי קבוצות ואנשי עסקים שמנהלים את הספורט כביזנס, מבינים שיש להם כלים להעריך שווי שחקנים בצורה יותר מדויקת משהיה ניתן בעבר. רוב החברות היום בעולם, מנסות לאסוף מידע ולמצוא נתון נוסף שיעזור להן לחזות את העתיד. כל זה מתקשר לנושא השני - הימורים. התעשיה של ההימורים מתפתחת מיום ליום, משם מגיע הכסף הגדול. הרצון לדעת מה יהיה והניתוחים, הם שיוצרים תעשיה רחבה מאוד שמגלגלת מיליארדים של דולרים מידי יום".
חמי אוזן: "כל חומר הוא חומר. ברור שיש את השקרנים המוחלטים, אבל בחלק מהמקרים נותנים לך נתח מסוים מהתמונה, ואתה צריך להשלים את החסר. אני לא חושב שהטקסטים באינטרנט כתובים פחות טוב מאשר בעיתונות היומית. היום יש הרבה יותר ידע וכלים כדי להבין. הבעיה היא שברגע שיש רשתות חברתיות, יש תשעה מיליון פרשנים. שני התפקידים הכי קשים בענפי הספורט הם שופטים ופרשנים. פרשן כדורגל הוא שק חבטות. אני לא מכיר פרשן שמעריכים אותו. ההוא חופר, ההוא לא מחדש. זה קשור לקנאה, וצריך לציין שיש פרשנים טובים. בעידן הרשתות החברתיות, אין רחמים על פרשנים רעים. אני שומע את הבכיינות, אבל לצופים יש חלק בכך. כמו כן, הדברים האלו מייצרים רייטינג ועניין, ומשרתים את בעל ההון".
ד"ר גלעד ויינגרטן: "בשביל שבארץ יסקרו גם ספורט אולימפי ולא רק כדורגל, צריך שתהיה רמה גבוהה בארץ. ברגע שאי אפשר להזדהות עם ספורטאים אולימפיים ברמה הגבוהה ביותר אז יש לך בעיה.
אבי מלר: "בישראל אני משדר את המשחקים עם הפרופיל הנמוך, אבל הכי חשוב לי לשדר מהאצטדיון. דווקא לשידורים הקטנים, בשביל שבעת האוהדים שצופים, אני חייב לדעת הכול. בדרך כלל האוהדים יודעים הרבה יותר מאיתנו. כשאני מגיע לאולפן בערב, אני בהרגשה נפלאה כי אני יודע שעשיתי כבר הכול. אני מתייחס באהבה לכל אחד שניגש אליי ברחוב, בזכותם אני קיים. למה מעמדו של הפרשן בארץ נחות משל השדר? כי יש יותר מדי פרשנים לא ראויים. יש יותר מדי פשרות בנושא הזה והן מאירות על כולנו באור עגום".
זוהיר בהלול: "שידרתי הרמת משקולות בכמה אולימפיאדות, כשבישראל מקצוע זה נתפס כפילר. אף אחד לא ייחס לזה כאן שום חשיבות. וכאשר הפילו עליי את המשימה, עשיתי מזה מטעמים. אני הפכתי את השידור שכוח האל הזה למהות החיים בישראל. אנשים היו משננים משפטים שהפכו למהותיים כשהייתי חוזר מהאולימפיאדה. כך הפכתי את עצמי לאלמותי. כשהתחלתי לשדר הייתי כמו עב"ם, בהתחלה לא האמינו שמדובר באדם אמיתי. לאחר מכן, הייתי נכנס כמו זמר רוק למגרשים, אלפים היו קוראים בשם שלי".
אשרת עיני: "לפני החשיפה של ספורט הנשים, הבעיה היא שאין מספיק ספורטאיות. צריך לייצר חשיפה ומודלים לחיקוי. ברגע שזה יקרה, יותר ויותר נשים ירצו לשחק כדורגל. ירדן ג'רבי הרי הגיעה לג'ודו בעקבות יעל ארד. אני לא חושבת שצריך לשנות את החוקים של המשחק כדי שיקל על נשים, כי אז נקבל שני ענפים שונים. זה יוציא אותנו החוצה מהמשחק".
דניאל פרנקל: "קורה שיש ספורטאיות שעושות תוצאות בלתי רגילות ואף אחד לא מכיר אותה, כי פשוט לא רואים אותה. כשיהיו שידורים, יהיה קל יותר לעקוב. לצערי הרב, יש נטייה של שדרים לזלזל בענפים או בספורטאים, מה שמוביל לכך שגם הצופים מזלזלים".
ליעד סואץ: "הייתה את התקופה של אליצור רמלה נגד רמת השרון, אז הייתה התלהבות מהענף. הייתה מערכת יחסים שעזרה לכולם, כולם עזרו לשני - מהעיתונות אלינו ומאיתנו חזרה.
עופר רונן: "פעם היו חוקים אחרים, היה אפשר להיכנס עם מצלמה לחדר ההלבשה. אנחנו כקבוצה לא זקוקים לדוקו, אבל אני מבין את הצורך של הצופים. ברגע שאתה נותן למישהו להיכנס עם מצלמות, אתה בידיים שלו".
גבריאל היידו: "בשנים האחרונות בערוץ הספורט משקיעים פחות בדוקו מאשר שהשקיעו בעבר. אין מחלקת דוקו כמו שהייתה פעם, עושים דוקו לייט. זה עניין כלכלי. אם ארצה לעשות דוקו אצטרך להיאבק, אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. בערוץ שואלים אם שווה להשקיע בדבר הזה".
אורן יוסיפוביץ': "הדברים הטלוויזיונים זוכים לחשיפה גדולה יותר מאשר טקסטים. פתאום כל האוהדים זוכרים ומזהים".
