המנצח: סיכום הקלאסיקו המהפנט בניצוחו של ליאונל מסי

זה היה הערב של ליאונל מסי. ריאל מדריד עשתה הכל כדי לעצור את הכוכב הארגנטיני של ברצלונה, ולא בחלה באמצעים. מרסלו שלח מרפק לפניו. קאסמירו כיסח אותו ללא הרף במחצית הראשונה, והיה צריך להיות מורחק. סרחיו ראמוס היה זה שקיבל לבסוף את הכרטיס האדום אחרי שהעיף את הפרעוש באוויר. ובכל זאת, מסי נשך את השפתיים וניצח. הוא השווה לפני ההפסקה בסלאלום אופייני עם תחבושת בפיו המדמם. ואז, בבעיטה האחרונה של המשחק, הוא הרס את החגיגה הביתית ברגע של קסם שהעניק לו את שערו ה-500 במדי ברצלונה. אין דרך טובה יותר להגיע לציון הדרך המטורף הזה מאשר לגרום ליריבה המושבעת להפסיד לראשונה בתולדותיה במשחק ליגה ביתי בזמן פציעות.

עוד בנושא

מסי כבש בתוספת הזמן, ברצלונה גברה 2:3 על ריאל מדריד
ליאו מסי התגרה באוהדים בברנבאו, ראמוס צעק לפיקה: "תדבר עכשיו"

היה זה התסריט המושלם, וגם חובבי הכדורגל הנייטרלים צריכים להיות מרוצים כי הקרב על האליפות לא נסגר. נהפוך הוא – המאבק נפתח לרווחה, לשמחת כולם פרט לאוהדי הלבנים מהבירה. ריאל היתה זקוקה לתיקו בלבד כדי להרגיש את התואר בכיסה, אבל כעת יש לקטלאנים סיכוי אמיתי, והמומנטום לצידם בזכות הסיומת הכי דרמטית שאפשר לדמיין. כי הרי ריאל החלה להרגיש עליונות מנטלית על בארסה כאשר ראמוס נגח את שער השיוויון בדקה ה-90 בקאמפ נואו בתחילת דצמבר ואפשר בסופו של דבר לחבורה של זינדין זידאן לרשום רצף שיא היסטורי ללא הפסד. כעת הצליחה בארסה להפוך את הקערה על פיה עם שער עוד יותר מכונן, שניה לפני שכל העונה שלה נזרקה לפח.

הגיע למסי להיות הגיבור הגדול של הערב, והגיע לברצלונה להישאר בתמונת האליפות, אבל בדיוק באותה המידה הגיע גם לריאל ללקט נקודה, ואולי אפילו שלוש. זה היה משחק עוצר נשימה ובלתי ניתן לחיזוי. קלאסיקו לפנתיאון, במהלכו נשקו חמישה כדורים לרשת, אבל שני השוערים הצטיינו וסיפקו הצלות הירואיות בזו אחר זו. זה היה קרב בו כל תוצאה מתקבלת על הדעת והוגנת. לכל הדיפה של קיילור נבאס ומארק-אנדרה טר סטגן היתה משמעות.

לכל שריקה של השופט הרננדס הרננדס היתה השפעה, ושני הצדדים יכולים תיאורטית לבוא אליו בטענות, למשל על הפנדל שריאל לא קיבלה כבר בדקה השנייה כאשר סמואל אומטיטי הכשיל את כריסטיאנו רונאלדו, או למשל על החסינות המוזרה שקיבל קאסמירו. בשורה התחתונה, הצליח האיש עם המשרוקית לשרוד את ההתמודדות הנפיצה הזו מבלי לחרוץ את גורלה, ועל כך יש להודות לו. מסי חרץ את גורלה, אבל עד אז היינו עדים ל-92 דקות פנומנליות.

המאבק הנצחי בין מסי לרונאלדו קיבל תפנית חדשה, בפעם המי-יודע-כמה. לפני המשחק, היתה ידו של הפורטוגלי על העליונה – הוא הקדים את הארגנטיני בדרכו לכיבוש 100 שערים באירופה ו-100 שערים בליגת האלופות, הרשית חמש פעמים בשני המשחקים מול באיירן מינכן וסייע לקבוצתו לגבור על היריבה שנחשבה לפייבוריטית בדרך לחצי הגמר. הוא היה הווינר האולטימטיבי. מנגד, עבר מסי 180 דקות עקרות ומתסכלות מול הגנת הברזל של יובנטוס, בעוד בארסה הודחה ללא תנאי. רבות דובר גם עך כך שהוא לא מצליח למצוא את הרשת בקלאסיקו מאז מינויו של לואיס אנריקה, מאז השלושער ב-3:4 בסנטיאגו ברנבאו במרץ 2014.

והנה לכם, עכשיו מסי הוא הווינר, ורונאלדו הוא הלוזר. אל דאגה, התפקידים האלה יתחלפו לא פעם בחודשים הקרובים ובשנים הקרובות. כל עוד השניים מרקדים על הדשא, הם ימשיכו לספק לציבור האוהדים חומר לוויכוחים אינפנטיליים וחסרי משמעות. הם גם ימשיכו לעשות את הכותרות הגדולות, והכותרת של רונאלדו היתה הפעם שלילית. הוא פספס הזדמנות נהדרת במחצית השנייה כאשר מרקו אסנסיו העביר לו כדור על מגש של כסף, ולא בא לידי ביטוי כאשר הקבוצה היתה זקוקה לו. מאידך, ברור שכריסטיאנו צריך להיות על המגרש תמיד, כי כמו מסי, הוא מסוגל להכריע התמודדויות מסוג זה. איש לא יבוא לזידאן בטענות על כך, וזאת בניגוד מוחלט לתהיות אודות שיתופו של גארת' בייל.

המשחק הדגיש יותר מכל את ההבדלים התהומיים בין הסגלים של שתי היריבות, אשר התכוננו לקלאסיקו בצל חוסר ודאות לגבי שיתופו של שחקן חוד. בארסה קיוותה לבטל את ההשעיה של ניימאר, אך זה לא עלה בידה. הצוות הרפואי של ריאל עמל על השרירים של בייל, והוולשי נכלל בהרכב על אף שהיה ברור כשמש מנגיעתו הראשונה בכדור שאינו כשיר.הוא פגע במאמץ הקבוצתי, סבל רבות והוחלף עוד לפני ההפסקה.

האירוניה היא שלניימאר אין תחליף. הסגל של הקטלאנים לקוי, ולואיס אנריקה הציב במקומו באגף השמאלי את פאקו אלקאסר, חלוץ מרכזי קלאסי שלא מתאים למשימות אלה. לעומת זאת, לריאל יש עושר עצום של שחקנים שיכולים להיכנס בקלילות לנעליו של בייל. אסנסיו, שהיה אדיר מאז החליף את עמיתו, הותיר טעם של עוד. הוא הרי נשלח במקום בייל גם במשחק הראשון מול באיירן באליאנץ ארנה, והיה שותף לחצי שעה בה ריאל גרמה לאלופת גרמניה להיראות כמו ארסנל ביום רע. איסקו פתח מול באיירן בגומלין, וזאת אחרי שהביא ללבנים ניצחון יקר בחיחון עם צמד. הוא נמצא בכושר טוב, אבל לא קיבל דקות. כמוהו גם אלבארו מוראטה, שמצטער כבר מזמן על החזרה הביתה מיובנטוס. חאמס רודריגס קיבל שמונה דקות והבקיע. ועוד לא דיברנו על לוקאס ואסקס, המחליף הקבוע של זיזו, שנותר ביציע. בארסה היתה מאושרת לקבל רק אחד מהם, אבל המאמן ייבש את כולם ובחר להמר על בייל.

זו היתה טעות משמעותית, שגורמת להטיל ספק לא מבוטל בכישורי הניהול של הצרפתי. האם הוא בוחר את ההרכב באופן עצמאי לחלוטין, ללא התערבות של הנשיא פלורנטינו פרס, אשר כפה בזמנו את הרכישה של בייל בניגוד לרצונו של המאמן דאז קרלו אנצ'לוטי? הנטיה של ריאל לאגור כוכבים רבים מדי וליצור דירוג פנימי מלאכותי בעייתית. אפשר להתווכח עד 2020 אם בייל כשיר עדיף על חמאס, איסקו או אסנסיו, אך ברור שבייל פצוע לא מסוגל להתחרות מולם. ואם בייל הפצוע מקבל עדיפות במשחק גורלי, הרי שמשהו לא בסדר בממלכה.

יש הנוהגים לשבח מאמן כאשר שחקן מחליף מבקיע, אבל במקרים רבים הדבר מצביע דווקא על טעות בבחירת ההרכב המקורי. לשני החילופים של זיזו – אסנסיו וחאמס – היתה השפעה חיובית עצומה, אך אי אפשר לזקוף זאת לזכותו של הצרפתי. בדיוק להיפך. הקולומביאני כמעט הפך לגיבור עם ההסתננות הגאונית והבעיטה המושלמת בדקה ה-85. זה הריח כמו שער ששווה אליפות, אולי מתנת פרידה לפני העזיבה בקיץ לנוכח מעמדו הקטסטרופלי והלא צודק במדריד. לבסוף, אפילו הפרס המתוק הזה נגזל ממנו, והשער רק העמיק בדיעבד את הפצע והכין את הקרקע למהלומה של היריבה. המכה המוראלית היתה קלה יותר לו ריאל היתה מפסידה "רק" 2:1. לחטוף את השער ה-500 של מסי בשניה האחרונה – לא קל להתאושש מהמהלומה הזו.

ויש גם כאן משהו אירוני, כי ריאל הפגינה אופי יוצא דופן לנוכח הנסיבות. אחרי שקאסמירו הוחלף כדי להצילו מהרחקה, התברר שהקישור האחורי לא מתפקד בלעדיו. טוני קרוס לא הצליח לחסום את הבעיטה של איבן ראקיטיץ'. ראמוס איבד את העשתונות ונטש את המגרש עם כמה מילים חמות לג'רארד פיקה. למרות זאת, ריאל לא נשברה. היא המשיכה להאמין בעצמה ובאה על שכרה. למעשה, אחרי השיוויון של רודריגס, היא לא היתה רחוקה מלנצח בנחיתות מספרית.

וברצלונה? היא נראתה לפתע כבויה ואובדת עצות. האוויר יצא מהמפרשים, בדיוק כמו אחרי השער המצמק של אדינסון קבאני בקאמפ נואו. הקטלאנים היו זקוקים אז לשלושה שערים כדי להשלים את הקאמבק ולא חשבו שאפשר להשיגם. רק ניימאר סחב אז את הקבוצה על גבו, והכדור החופשי שלו הדליק את הניצוץ מחדש. הפעם הברזילאי לא היה על הדשא, והקבוצה היתה כבויה – עד שסרג'י רוברטו פתח בדהירה.

את התפקיד של רוברטו חייבים להדגיש, כי הוא היה האיש שהבקיע את השער השישי המכריע מול סן ז'רמן. מסתבר שהבוגר היחיד מלה מאסיה שהצליח להתברג בהרכב בשנים האחרונות הוא ווינר בנשמה, שחקן למשימות מיוחדות. הוא נמצא שם כאשר ברצלונה זקוקה לנס, וגם הפעם עשה זאת כאשר כולם כבר הרימו ידיים. הפריצה הסוחפת שלו בנתה את הכל, ואז הצטרפו למאמץ גם אנדרה גומש, ג'ורדי אלבה ומסי. אם וכאשר תזכה ברצלונה באליפות, צריך סרג'י רוברטו לקבל את הקרדיט המגיע לו, ובאופן כללי הופעותיו לאורך העונה ראויות לשבחים. הן רק מותירות שאלה גדולה – למה כוכבים נוספים מסוגו, כמו סנדרו ראמירס, לא מקבלים הזדמנות להוכיח את עצמם?

זו סוגיה חשובה, אבל בקטלוניה מתרכזים בשעות אלה רק בחגיגות. גם האוהדים הנייטרלים יכולים להיות מאושרים עד הגג. עברו כבר חוויות רבות במשחקי הקלאסיקו, אבל היינו עדים לתסריט מקורי ומיוחד במשחק כביר, אשר הבטיח שהמתח בצמרת יישמר עד למחזור האחרון. הלוואי וכל קלאסיקו יספק בעתיד איכות ודרמה מסוג זה, בין שתי יריבות קרובות ברמתן – פעם לטובת בארסה, ופעם לטובת ריאל. ואם אפשר לא לשבץ אותם בעתיד ביום השואה, הציבור בישראל יודה על כך.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק