1.
המזל, ואולי בעצם ביש המזל, שיש לראשי מכבי תל אביב הוא ההמון. ההמון הוא זה שתמיד יהיה שם כדי להגן ולשמור; יאמץ את נרטיב הנרדפים; יזכיר את הצלחות העבר המפוארות כדי להצניע את כישלונות ההווה המחפירים; ימהר להאשים כל מבקר בשנאת המועדון הצהוב; ימצא תירוץ לכל תעלול, ויתהה מה בכלל רוצים ממכבי. טוב, מה, זה לא ברור? הרי אנדרו גאודלוק, יוגב אוחיון ודי.ג'יי סילי מושבתים, ואמנם הקבוצה לא ניצחה חודש, אבל היא הפסידה לאימפריות בהתהוות. עובדה: חמש קבוצות הליגה שניצחו אותה ברצף הנוכחי מדורגות בחצי העליון של הטבלה.
אבל נראה כי מה שקרה בסוף השבוע האחרון כבר הפיל את האסימון לאחרוני המאמינים בהנהלת מכבי תל אביב. כינוס החירום בביתו של אודי רקנאטי, בשבת בכפר שמריהו, הביא את המתיחות בין הקצוות לכדי פיצוץ. הכל היה שם - צעקות, ויכוחים, ריבים. הכל היה שם, חוץ מדבר אחד - היכולת להגיע להסכמה. 51 אליפויות ישראל, 44 גביעי המדינה ושישה גביעי אירופה יש לצהובים. ואפס בקבלת החלטות.
בשעות שאחרי ההפסד הביתי למכבי חיפה הצליחו קברניטי המועדון להגיע להסכמה נדירה, כמעט חסרת תקדים, ולפיה צריך לפטר את איינארס בגאצקיס. רק ששם נגמרה ההודנא והחל הכאוס. שמעון מזרחי הסכים למחול על כבודו ולהביא לקיצו נתק ממושך עם צביקה שרף, ובלבד שהמאמן הוותיק יבוא כדי להציל את הספינה הטובעת; המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ' רצה את שרון דרוקר; הדיווחים לגבי עמדתו של רקנאטי סותרים, ונעים בין שרף לדרוקר, שכמעט הגיעו כצוות לפני ארבעה חודשים; ודיוויד פדרמן, האיש החזק, המילה האחרונה, השליט האמיתי, הגה את הרעיון למנות את אריק שיבק.
עוד בנושא:
מכבי תל אביב: בגאצקיס הגיע לאימון. שמעון מזרחי: "לא היה צריך לדבר איתו"
שרף כבר היה בסרט הזה, כשנקרא לדגל והחליף את טד אוונס ב-1990, רלף קליין ז"ל ב-1996 ועודד קטש ב-2008, והבהיר מראש שלא יסכים לבוא לחודש וחצי ולהיעלם כלעומת שבא. דרוקר דרש בתחילה אופציית הארכה בחוזהו במקרה שיצליח לזכות באליפות. שיבק הצליח לחלץ הבטחה עלומה על תפקיד שעדיין לא הומצא ושיישמר לו בעונה הבאה.
לישיבה בביתו של רקנאטי הגיעו רוב הנוכחים בתחושה שהפור כבר נפל, וששיבק יהיה המאמן הבא. דווקא הוגה הרעיון הוא זה שהפיל אותו: משהו קרה בשעות שחלפו בין ליל שישי לצהרי שבת. פדרמן קיבל עצה, יש שיאמרו עצת אחיתופל, והחליט לקחת פניית פרסה. בעצם, פניית פארסה, במקרה הזה. לפתע, הוא כבר לא רצה את שיבק. הוא רצה את בגאצקיס (אליו נגיע בהמשך).
וכך, בכל שיחת חולין עם כל אושיית כדורסל בשעות האחרונות, כשעולה השאלה "נו, אז מה אתה אומר על מה שקורה במכבי", נשמע צמד המילים "בית משוגעים". כך נתפס המועדון המעוטר בהיסטוריה של הספורט העולמי. כבית משוגעים. לא נעים לנקוב במילים כאלה בסיקור ספורט, אבל כבר אי אפשר להימלט.
2.
אז מה גרם לאותה פרסת פארסה? תאמינו או לא, התירוץ היה פגיעה בתדמית המועדון. במכבי לא חשו בנוח עם העובדה שחמישה מאמנים שונים יעמדו בעונה אחת על הקווים ביד אליהו. זו, על פי תפיסתם, תפגע כאמור בשם שיצא למועדון. הרי כשתצא ההודעה על פיטורי בגאצקיס, מה יחשבו עלינו באירופה? איך נסביר את זה לאוהדים? ומה יעשו לנו בתקשורת?
וזה, אולי יותר מכל דבר אחר, ממחיש עד כמה הנהלת מכבי תל אביב מנותקת מהמציאות. כמה היא חיה ביקום מקביל. כמה היא כבר לא "שומעת את הקולות". האנשים שעמלו על בניית המותג מכבי תל אביב במשך עשרות שנים הצליחו להרוס, לפרק ולפורר אותו בפחות משלוש שנים. והכי גרוע, מבחינתם, שהם אפילו לא מסוגלים לראות ולהבין את זה. אז הנה מבזק חדשות למנהלים בצהוב: תדמית המועדון מרוסקת. ברחבי אירופה, כששומעים מדי כמה שבועות על הפארסה התורנית מבית מדרשכם, מתקשים להאמין. מגחכים. צוחקים.
בימים שלפני גמר גביע המדינה התהלכו אנשי המועדון בתחושה שהנה, אנחנו הולכים לנצח את הפועל ירושלים בארנה (מה שבאמת קרה לבסוף), להשתיק את כל המבקרים (מה שקרה, אבל רק לרגע) ולהוציא את המועדון לדרך חדשה (מה שממש לא קרה, ולא במפתיע). שיח דומה יישמע בעוד חודש וחצי, אם הצהובים יצליחו להגיע לפיינל פור על האליפות. אבל האמת היא שכל אוהד צהוב, שחרד באמת לעתיד הקבוצה האהובה עליו, צריך לקוות ולייחל שהנס לא יקרה, ושהכישלון יהיה קולוסאלי, מוחלט וללא כוכביות או נחמות בצידו. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למכבי הוא זכייה בדאבל. מישהו שם עוד יחשוב שהוא עובד נכון.
3.
היום, ממש היום, ב-23 באפריל, מלאו שלוש שנים להעפלתה האחרונה של מכבי תל אביב לפיינל פור האירופי. הצהובים ניצחו אז בצורה משכנעת ומפתיעה את ארמאני מילאנו, אבל עוד בתוך החגיגות בהיכל טבע המאמן דאז דיוויד בלאט משפט שייזכר עוד שנים רבות: "אני רוצה להישאר, אבל לא אהיה ברווז צולע". בלאט לא נשאר, את מה שעשה מאז עזב את הצהובים מיותר להזכיר, והבוסים שהוא כל כך לא אהב ממשיכים להביא ברווזים, לירות להם ברגליים ולהתפלא מדוע הם צולעים.
צריך לומר את האמת, גם אם בניסוח עדין: בגאצקיס הוא לא בדיוק גדול המאמנים שדרכו כאן. הגיבוי שהוא נותן לשחקנים שלו אפסי, וקשה להעריך אדם שמיומו השני בתפקיד רק קוטל את חניכיו בכל "ראיון זיעה" שהוא מעניק מיד אחרי משחקים. שום התקדמות מקצועית בשום אספקט של המשחק לא נרשמה בתקופתו, ההפסדים נערמו הרבה לפני מכת הפציעות שפקדה את הקבוצה ולא סתם הוא הצליח לשבור כל שיא שלילי אפשרי (לפחות עד שתימצא נקודת השפל הבאה).
אבל לפני שמאמן הוא מאמן, הוא גם בן אדם. את זה, משום מה, שוכחים שוב ושוב במכבי (ע"ע 23 באוקטובר 2016, שעה 02:27, הודעה לעיתונות על שם ארז אדלשטיין). אז בגאצקיס, הגם שאינו מבין עברית, בוודאי שמע מה אמרו עליו הבוסים שלו בשלושת הימים האחרונים בהיחבא ובעילום שם בכל מדיה אפשרית. בגאצקיס בוודאי ידע שהוא מפוטר עוד לפני שמישהו טרח לשוחח איתו. ואחרי כל זה, הלטבי נקרא לאימון בשבת, הוחזר לתפקידו כאילו כלום לא קרה ועל פי הציפיות הרגילות אמור גם להביא אליפות למכבי. אגב, גם השחקנים יודעים, שומעים ורואים הכל. מישהו באמת חושב שלאיש הזה תהיה איזושהי סמכות מקצועית עליהם מעתה ואילך?
היה מי שתהה איך בגאצקיס לא התפטר כשקווינסי מילר הונחת עליו למשחקי הליגה, ודיימון סימפסון נחתך מהקבוצה בניגוד לדעתו. אבל בעצם, למה שיתפטר? למה שיוותר על השכר שהובטח לו על ידי אנשים שלא היו כשירים לקבל אפילו את ההחלטה למנותו? החטא ועונשו - שיפטרו וישלמו. או שבעצמם יתפטרו.
ביום רביעי, הברווז הצולע התורן יעמוד על הקווים באולם העירוני השומם באשקלון. אם יפסיד למכבי קרית גת יתברר באופן סופי שהוא לא כשיר לתפקיד ושעליו ללכת הביתה. ואם ינצח את הקבוצה שכבר נשרה לליגה הלאומית, הו, זהו בטח הסימן לכך שיש על מי לסמוך. סוף סוף נמצא מאמן ראוי למכבי תל אביב. נשמע הזוי, לא הגיוני? זו המציאות, מתברר. העיקר שלא ייגרם נזק תדמיתי.
4.
בינתיים, בקובנה, יושב שרונאס יאסיקביצ'יוס ומשקיף על הנעשה. קואוץ' שאראס כבר הוכתר לדבר הגדול הבא באירופה, וההחלטה שיקבל הקיץ היא לא פחות מגורלית להמשך הקריירה שלו. הצעד הבא שיבצע עשוי להזניק אותו לצמרת הגבוהה של המאמנים ועלול לעכב את התפתחותו באופן משמעותי. האם זו הקבוצה הראשונה שירצה לקחת על עצמו מחוץ למולדתו? האם הוא שומע את הקולות? למה לו לעשות את זה לעצמו (אם לא עשה את זה כבר)?