דווייט יורק הגיע היום לראיון מיוחד באולפן השקוף של וואלה! NEWS. כוכב מנצ'סטר יונייטד לשעבר, שהגיע לישראל שלשום במסגרת מפרויקט כוכב בסלון של היינקן כחלק מהפעילות השיווקית עם ליגת האלופות - "Prepare The Match", דיבר על החיים אחרי הפרישה, הימים הגדולים תחת אלכס פרגוסון ולצד אגדות כמו דייויד בקהאם, ריאן גיגס ורוי קין, על האפלייה הגזענית לדעתו וכמובן על הזכייה ההיא בליגת האלופות ב-1999, בסיומו של הגמר הכי דרמטי בתולדות הענף.
על הגמר ב-1999 אמר יורק: "להיות חלק מהרגע הזה, מהקבוצה הזו, עם שחקנים כל כך גדולים ומאמן נהדר, זה מיוחד. זה עדיין טרי בזכרון. לא שיחקנו טוב, איבדנו את שני השחקנים הכי משפיעים - סקולס וקין - אבל הייתה הרגשה שיש משהו מיוחד בקבוצה הזו. לא איבדנו את האמונה".
"במחצית פרגוסון אמר לנו שאנחנו עדיין במשחק. לא לתת לבאיירן לכבוש עוד שער, שאנחנו עדיין יכולים לחזור, שיש לנו מספיק כישרון כדי לבצע מהפך. זה בדיוק מה שקרה. כשסולשיאר כבש את שער הניצחון זו הייתה אקסטזה טהורה. היינו הקבוצה הראשונה שזוכה בטרבל, אין יותר טוב מזה".
"גם החזרה של ליברפול נגד מילאן והקאמבק של ברצלונה נגד פ.ס.ז' היו גדולים. אבל מבחינתי ההישג שלנו היה הכי גדול כי זכינו בשלושה תארים בתוך 10 ימים".
"פגשתי את ג'ורדי קרויף אתמול ונזכרנו שוב. הוא לקח אותי לחגוג בברצלונה אחרי אותו גמר, אני זוכר שעוד היינו במועדון לילה בארבע בבוקר. חזרנו למנצ'סטר בתשע בבוקר והגעתי רק בשמונה וחצי".
"לשחק עם שחקנים כל כך גדולים, להיות חלק מקבוצה כל כך גדולה בהיסטוריה - זה מה ששם אותי על המפה. שיחקתי 10 שנים באסטון וילה ושם למדתי להיות מקצוען. התבגרתי, התחזקתי, למדתי את הפרמיירליג, אבל הרגשתי שאחרי 10 שנים אני צריך לעזוב לקבוצה גדולה ולקבל הכרה. להגיע לקבוצה עם שחקנים כמו גיגס, סקולס, שמייכל, קין, בקהאם... זה היה השיא. בזכות זה אני פה".
"פרגוסון היה במועדון יותר משני עשורים. הוא בנה קבוצות מצליחות ואני לא חושב שיהיה עוד מנג'ר שישיג את מה שהוא השיג. מוריניו הוא מצליחן, הוא זכה באליפויות וגם הוא מתקשה. כנראה שיש משהו מיוחד ביונייטד, שאי אפשר לתקן ברגע. אבל אני חושב שמוריניו יצעיד את הקבוצה לאליפות בעונה הבאה"
"כשהצטרפתי, פרגוסון אמר לי 'בחור צעיר, הגעת למועדון הכי גדול בעולם. אתה פה כי יש לך את הכישרון המתאים לזה, עכשיו תצא לכר הדשא ותבטא את עצמך'. זה כל כך הרשים אותי. הפילוסופיה שלו היא 'אני לא יכול ללמד אותך לשחק כדורגל, אתה צריך לצאת למגרש ולבטא את עצמך'. לאולד טראפורד קוראים 'תיאטרון החלומות' כי אנשים רוצים לבוא ולראות שם הצגות. מוריניו נחשב למאמן הגנתי, אבל הוא יודע שהאוהדים מצפים לסוג מסוים של כדורגל".
"רוי קין? הוא ווינר מלידה. על המגרש, מחוץ למגרש, הוא רוצה לנצח תמיד. הוא תמיד היה עקבי, גם כמאמן הוא דרש את המקסימום מהשחקנים שלו. תמיד הערצנו אותו, הוא היה הכוח המוביל של מנצ'סטר יונייטד במשך 10 שנים".
"היה הרבה אגו. בקהאם קיבל את כל תשומת הלב התקשורתית, אבל לא היה אכפת לנו. רוי קין היה מקבל כבוד מכל אחד. לפיטר שמייכל הייתה אישיות גדולה והוא ורוי קין לא הסתדרו. קין גם לא דיבר עם שרינגהאם, וטדי וקול לא ממש חיבבו אחד את השני. ואז אפילו לא ידעתי כי אני הסתדרתי עם כולם וכל כך נהניתי. אבל כשעלינו למגרש, כש'חצינו את הקו הלבן', כולם הסתדרו".
"גם כשעזבתי, פרגוסון לקח אותי לשיחה ואמר לי: 'אתה עובר קבוצה, אבל אתה תמיד תהיה רצוי כאן. מה שעשית עבור המועדון, לא יישכח'. זה אלכס פרגוסון, זה המועדון מנצ'סטר יונייטד".
"השער הכי מרגש שלי? היריבות בין יונייטד וליברפול - אין כמוה בכל העולם לדעתי. בעונת הטרבל היינו בפיגור 1:0 נגד ליברפול בגביע וכבשתי ממש מקרוב כשנשארו משהו כמו חמש דקות. זה היה שער קל ופשוט, אבל ההתרגשות אחרי זה... היו לי שערים פנטסטייים, אבל הדרך בה חזרנו וניצחנו 1:2. זו הפעם הראשונה בה הבנתי את היריבות עם ליברפול".
יורק דיבר בהרחבה על האפלייה הגזענית ועל העובדה שאין אף מאמן שחור באחת מהליגות הבכירות באירופה. על השאלה מדוע אין מאמנים שחורים: "אני מרגיש שיש גזענות. בשמונה השנים מאז פרשתי הוצאתי תעודת אימון, עבדתי בתקשורת, פגשתי הרבה אנשים ודיברתי עם המון שחקני עבר. השחורים לא מאמינים שהם יקבלו הזדמנות הוגנת לשמש כמאמנים. עובדתית אין מאמנים שחורים בפרמיירליג, אין מאמנים שחורים בגרמניה, אין מאמנים שחורים באיטליה, אין מאמנים שחורים בספרד. יש הרבה שחקנים שחורים בליגות האלו, אבל אין מאמנים. מה הסיבה? אם זה לא צבע העור, אז מה הסיבה?".
"כשחקן בקושי הרגשתי גזענות, ב-20 שנה אולי פגשתי מקרה אחד. אנדי קול למשל, ויתר על הוצאת תעודת אימון כי הוא לא מאמין שהוא יקבל צ'אנס. אז אני אומר לעולם: אנחנו מרגישים שאפילו לא מעניקים לנו הזדמנות להתראיין לתפקידים. אני רוצה להיות מאמן, ניסיתי לקבל את התפקיד באסטון וילה אבל אפילו לא ריאיינו אותי. דיברתי עם הרבה שחקני עבר שחורים, הם כבר לא מאמינים שייתנו להם הזדמנות. אולי השחקנים צריכים לשבות".
יורק בן ה-45 נולד בטרינינדד וטובגו, והתגלה בגיל 18 על ידי גרהאם טיילור, שאימן אז את אסטון וילה, והחתים אותו בקבוצה, במדיה שיחק תשע עונות וכבש 73 שערים. ב-1998 הוא נמכר למנצ'סטר יונייטד תמורת 12.6 מיליון ליש"ט, ובעונתו הראשונה במדי השדים האדומים היה שותף לזכייה ההיסטורית בטרבל, הוכתר למלך השערים של הפרמיירליג עם 18 כיבושים (אחד יותר מחברו החדש להתקפה - אנדי קול), והשלים 90 דקות בגמר ליגת האלופות הבלתי נשכח מול באיירן מינכן.
בסך הכל שיחק יורק ארבע עונות ביונייטד, בהן כבש 52 שערים ב-96 הופעות. לאחר מכן נדד בין בלקבורן, בירמינגהאם, סידני FC וסנדרלנד, במדיה פרש ב-2009. במקביל כיכב יורק במדי נבחרת טרינידד וטובגו, אותה הוביל להופעתה היחידה אי פעם במונדיאל ב-2006.